גליון “ויקהל-פקודי” – (גליון 22 שנת תשע”ג, כז’ אדר תשע”ג. 9/3/2013)
ב”ה
“נקודה טובה” לפרשת “ויקהל-פקודי” – על מקורותיה של ה”אתיקה”
השבת קוראים אנו שתי פרשיות גם יחד. את פרשת “ויקהל” ופרשת “פקודי”, העוסקות גם הן במעשה המשכן והקמתו וחותמות את חומש “שמות” – החומש השני, חומש הגלות והגאולה.
הפסוק הפותח את פרשת “פקודי” אומר:
“אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת…” (שמות לח, כא).
“אֵלֶּה פְקוּדֵי”: התורה מונה, סופרת (פוקדת) ומפרטת את כל המתכות (כסף זהב ונחושת) שהתקבלו לבניית המשכן וכיצד בדיוק השתמשו בהן במעשה הבניין.
זוהי ה”שקיפות הפיננסית” הראשונה בעולם!
על מעשהו זה, זכה משה רבנו לתואר “איש אמונות” – איש אמת, אדם שניתן לתת בו אמון (על פי משלי כח, כ). וכל כך למה?
שנעשה משה גזבר על מלאכת המשכן. ואף על פי שהיה משה גזבר לעצמו, הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם (והעמיד על עצמו ביקורת שוטפת), שאדם צריך לצאת ידי הבריות, כשם שצריך לצאת ידי המקום (ה’). ומשנגמרה מלאכת המשכן אמר להם משה: בואו ואני אעשה לפניכם חשבון (מאזן ביקורת). (על פי מדרש תנחומא, שם).
על כך אומר ומצווה הפסוק: “…וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מ-ה’ וּמִיִּשְׂרָאֵל…” (במדבר לב, כב).
מי שאחראי על רכוש של אחרים – פרטי וציבורי, נדרש לאחריות ומחויבות אישית ולמתן דין וחשבון. רק כך יוצרים את ה”שקיפות”.
ה”שקיפות”, היא היא הדרך היחידה המונעת לזות שפתיים ולשון הרע, שמועות רעות ורמיזות מרושעות.
כיום ברור לכל, כי כל חברה צריכה לפעול לפי חוקי מוסר – “חוקי אתיקה”, המגדירים את ה”מעשה הראוי”, את עקרונות החיים בצוותא, את גבולות המותר והאסור ואת זכויות וחובות הפרט בחברה.
כך אנו פוגשים את ה”אתיקה הרפואית” העוסקת בסוגיות של חובות הרופא וזכויות החולה ואת ה”אתיקה הצבאית” העוסקת בסוגיות של “טוהר הנשק”.
יסודה של האתיקה או הפילוסופיה של המוסר, הוא במחשבה האנושית ובמוסר האנושי הטבעי והיא שואבת את כוחה מן ההסכמה החברתית. ההסכמה שזוהי ה”נורמה” (ה”סטנדרט”) – שזאת ההתנהגות הנורמאלית הנדרשת, המוסכמת והמקובלת.
מקורה של המילה “אתיקה” הוא בביטוי היווני אֶתוֹס, שמשמעותו מנהג. שם זה מעיד על הבעייתיות ביצירתה של תורת מוסר עבור אנשים הבאים ממגוון תרבויות ומנהגים שונים.
ואכן, בסוגיות מסוימות, נמצא שׁוֹנוּת רבה בין התרבויות השונות בסוגיות אתיות משמעותיות כגון: ביצוע הפלות מסיבות שאינן רפואיות, “מוות מתוך רחמים” ועוד.
זאת ועוד. האתיקה – תורת המידות והמוסר בעולם המודרני, משתנה עם הזמן. ויעיד על כך מעמדה של המשפחה בעידן המודרני. בעבר, היו חיי המשפחה הטבעיים, אבן היסוד בחייו של האדם. ואילו כיום, ישנם “מודלים” אחרים לחיי זוגיות כנישואין חד מיניים ועוד.
עם ישראל לעומת זאת, שואב את ערכיו – את תורת המוסר והמידות שלו ואת ערכי המשפחה שלו מתורת הנצח – תורת ישראל. תורה שאינה משתנה ואינה מושפעת מאופנות חולפות ומ”טרנדים” מזדמנים.
באתר של נציבות שירות המדינה, מופיעה רשימה ארוכה של ערכים כגון: יושרה, נאמנות, שקיפות, סודיות, כבוד, אחריות אישית, טוהר המידות, נקיון כפיים ועוד. ערכים אלה מהווים יחד את ה’אתיקה’ -את ה’נורמה האתית’ הנדרשת מעובדי המדינה ומן הממסד כולו.
תורת המידות והמוסר האלוקית (הקיימת בתורה ובמצוותיה) מכסה את כל התחומים הללו ואף הרבה יותר מכך. בתורה קיים מגוון גדול של מצוות העוסקות בצדק, ביושר, בהגינות, בנקיון כפיים ועוד ומחייבות כל יהודי להיות “בן אדם” כלפי עצמו, כלפי חבריו וכלפי החברה.
איסורי הגניבה והגזלה, הציווי לרדוף אחר הצדק, השמירה על מידות ומשקלות נכונים ללא זיוף ופגם, איסור הונאה והטעיית רֵעַ, האיסור לשקר, מצוות אהבת הַרֵעַ, האיסור להכות חבר (ואפילו לא לשנוא אותו…), השמירה על זכויות החלשים – הגר היתום והאלמנה, השמירה על זכויות העובד והעבד, דיני השומרים החייבים באחריות, דיני נזיקין, מגוון מצוות הצדקה והחסד, מצוות כיבוד אב ואם והכבוד לזקנים (וזה עוד לא הכל…), זו האתיקה הפרטית והציבורית שלנו.
אתיקה אנושית בסיסית שכל אחד ואחד חייב בה כלפי עצמו והחברה שסביבו, אפילו אם הוא לא עובד ציבור…
כל מה שעלינו לעשות, זה רק: “לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים…” (מתוך התפילה).
בעוד שכל הדתות למיניהן, מתרכזות ועוסקות רק בתחום שבין האדם לאלוקיו (או לפסליו…), תורת ישראל אינה דת, אלא דרך חיים. דרך חיים המלווה ומדריכה את האדם והחברה, את הפרט ואת הכלל, בכל משעולי ומסלולי החיים. וממילא, גם נושא האתיקה מכוסה היטב…
רק בתורת ישראל נמצא מצוות רבות בתחומים שאינם “דתיים” לכאורה. מצוות העוסקות ב”חיים” עצמם: בכלכלה, בחקלאות, במסחר ובשווקים, ברפואה, במשפט האזרחי ועוד ועוד.
התורה דורשת מן האדם לא רק להתנהג כראוי, אלא גם לנהוג באופן “שקוף” וראוי, שיסיר ממנו כל חשש. בנוסח: אל תעשה שום דבר שיכול לגרום למישהו לחשוד בך, אפילו חשד שווא… בדיוק כפי שנהג משה רבנו.
על כך אומר ומצווה הפסוק שהבאנו בראש דברינו: “…וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מ-ה’ וּמִיִּשְׂרָאֵל…” (במדבר לב, כב).
תחת הכותרת הזאת של “…וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מ-ה’ וּמִיִּשְׂרָאֵל…” תקנו חכמי ישראל הלכות ותקנות רבות שנועדו להבטיח לא רק נקיון כפיים, אלא גם למנוע לזות שפתיים. בבחינת: שקיפות, זה שם המשחק. ונביא כמה דוגמאות וזו רק רשימה חלקית.
1. הכהנים שעסקו שטיפלו באוצר הכסף במשכן (מטבעות מחצית השקל ששימשו לקניית קורבנות הציבור), נכנסו לשם יחפים, ללא תיקים ובבגדים ללא כיסים ומכפלות, (משנה שקלים ג, ב). וכל זאת כדי להסיר כל חשד… כדי שלא יחשדו בהם שלקחו לכיסם…
2. גבאי קופת צדקה, נדרשים לאסוף תרומות כשהם הולכים בזוגות. וזאת, כדי שלא יאמרו שהגובה יחיד, עושה זאת עבור עצמו – לצרכיו ולכיסו… (בבא בתרא ח, ע”ב).
3. גבאי צדקה הפורט ממעות לשטרות וכדומה, לא יפרוט אצל עצמו, כדי שלא יאמרו שעשה זאת בשער מוזל ואולי גם לקח לכיסו עמלה ו”דמי טיפול”… (שם).
4. האמורא רב כאשר היה קונה בשר, נהג לשלם תמיד את תמורתו מייד במזומן. כך הוא הסביר: אם אשלם בהקפה, יהיה מי שיחשוב (שלא בצדק…) שאני מנצל את מעמדי הרבני לקחת מן הקצב בשר בחינם שלא כראוי. ונמצאתי פוגע בשמי הטוב. וגרוע מכך: “ונמצא שם שמים מתחלל”… (יומא פו, ע”א).
5. נשות בית אבטינס שהיו עושים את הקטורת במקדש, מעולם לא השתמשו בבושם. כדי שלא יאמרו: משאריות בשמי הקטורת הן מתבשמות (ירושלמי שקלים, פרק ה, הלכה א).
6. משפחת גרמו עסקו באפיית לחם הפנים במקדש. הם קיבלו עליהם לאכול תמיד רק לחם סובין ולא לחם לבן, כדי שלא יאמרו עליהם שהם לוקחים את שאריות הקמח הלבן מן המקדש הביתה… (שם).
וזו רק רשימה חלקית.
אולם, מן הדין שגם המדינה ומנהיגיה, ינהגו כלפי האזרחים מתוך כבוד והגינות. הגיע הזמן שגם הפוליטיקאים ינהגו אחד כלפי השני ובעיקר כלפי העם, על פי כללי ה’אתיקה’ הבסיסיים ביותר. שמילה תהיה מילה ושהבטחה תהיה הבטחה. בתום לב ומתוך רצון אמיתי לקיים אותה…
ואכן, אלי לוזון יוני רועה בשירם (מילים ולחן) “איזו מדינה”, מציירים מצב עגום ושואלים: “אֵיפֹה הַמּוּסַר”?!
בַּכְּנֶסֶת הֵם יוֹשְׁבִים, עָלֵינוּ הֵם עוֹבְדִים…
יֵשׁ לָנוּ שַׂרִים, רַק כִּסֵּא רוֹצִים.
לֹא עוֹשִׂים דָּבָר וְרַק מַבְטִיחִים
אֵיפֹה הַשִּׁוְיוֹן, אֵיפֹה הֶחָזוֹן
אֵיפֹה הַמּוּסַר, אֵיזֶה בִּזָּיוֹן…
אמנם הם מסכמים את המצב ואומרים שלמרות הכל,
לַמְרוֹת הַבָּלָגָן וְהַחֶסְּרוֹנוֹת
אַת מְדִינַתֵנוּ לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת.
אבל הגיע הזמן שהפוליטיקאים של היום ילמדו מהמנהיגים “של פעם” ומשה רבנו בראשם, מהי אתיקה ומהו מוסר….
בברכת שבת שלום
משה רוט
לכניסה או להסרה מרשימת התפוצה. ניתן לפנות למייל: nekudatova.roth@gmail.com
ארכיון “נקודה טובה”: http://www.pirsuma.com/nekuda_tova
נא לשמור על קדושת הגליון ולהכניסו לגניזה לאחר השימוש.
יש לך הערה או הארה? אשמח לקבל למייל הנ”ל.
אהבת? הפץ בין חבריך
תגובות אחרונות באתר שמים