ב”ה
מסע ישראלי – “חִידָה לֹא מְפֹרֶשֶׁת”
קובי אפללו בשירו “יָם הָרַחֲמִים” (מילים ולחן), נוגע במשמעות ובמהות של חיינו ה”זמניים” ורואה בהם חִידָה לֹא מְפֹרֶשֶׁת.
אִם הַחַיִּים הֵם חִידָה לֹא מְפֹרֶשֶׁת
וְהַסּוֹדוֹת זוֹרְמִים בָּהֶם כְּמוֹ נְחַלִים…
וְאַתָּה חַי בִּזְמַן זְמַנִּי סָפוּר בַּלּוּחַ
וּמְקַוֶּה לִשְׁתּוֹת אֶת הַחַיִּים עַד תֹּם…
וְעַל הַדֶּרֶךְ, לְהַגְשִׁים אֵיזֶה חֲלוֹם…
ואכן, החיים נראים לנו כ – חִידָה לֹא מְפֹרֶשֶׁת..
מדוע נולדתי?!
לשם מה באתי לעולם?!
מדוע דווקא כאן ועכשיו?!
האם אני חי רק למען עצמי?!
האם החיים נועדו רק כדי “לאכול ולשתות” עד תום, או אולי כדי להשיג אושר וּלְהַגְשִׁים אֵיזֶה חֲלוֹם?!
האם יש לנו איזשהו תפקיד או ייעוד (אקטיבי ופעיל) ברמה האישית?!
או שמא אנחנו רק כלי משחק בידיו של הגורל (האלוקי)?!
ומיהו זה שאמור בכלל לפתור ולבאר לנו את ה – חִידָה לֹא מְפֹרֶשֶׁת הזאת?!
במאמר הקודם עסקנו במסעו האישי של אברהם אבינו, מסע שלימים הפך לייעודו של עם ישראל לדורותיו, להיות “אור לגויים” כדברי הנביא ישעיהו (מט, ו ועוד). להיות מגדלור של מוסריות ושל רוחניות לעולם כולו.
ועדיין לא ביארנו, איך ה”ייעוד” הגדול והלאומי הזה, בכלל קשור אלי, כאדם פרטי…
חז”ל מתארים לנו מעמד מופלא בו הקב”ה ומשרתיו המלאכים, משביעים כל נשמה לפני ירידתה לעולם ואומרים לאדם: “תהיה צדיק”! (נידה ל ע”ב).
ציווי כללי זה, שהינו “סתום” ולא מפורש דיו, מונח בפני כל אדם ונתון לבחירתו החופשית. ציווי שהוא חִידָה לֹא מְפֹרֶשֶׁת – ממש “כתב חידה”.
כתב חידה שרק האדם עצמו יכול ומוזמן לפתור ולתרגם אותו לכתב השליחות של חייו (ימי זכרון – הרב סולובייצ’יק).
על פי האר”י הקדוש, כל שליחות הינה ייחודית ואישית לאדם עצמו, ממש כמו טביעת האצבע או טביעת הקול של האדם. שליחות שכמוה לא היתה מעולם וכמוה אף לא תהיה לעולמי עולמים… שליחות בה האדם מוזמן להפיץ את “אורו” המיוחד סביבו, לתרום את תרומתו הייחודית ולהטביע את “חותמו” האישי על סביבתו, כדי להפוך את העולם ואת החברה שלנו, למקום טוב יותר.
איך בכלל ניגשים לפתור חידה מופלאה זו?!
כיצד מתרגמים את כתב החידה לכתב שליחות?!
העובדה שנולדתי דווקא כאן ועכשיו, היא אמנם חלק מכתב החידה, אבל היא גם חלק מן הפתרון.
העובדה שהקב”ה הוריד אותי לעולם הזה דווקא כאן ועכשיו בתקופה כה מורכבת ומאתגרת, ומאידך נתן לי דווקא את כוחות הנפש ואת הכישרונות המסוימים האלה, כל אלה – גם האתגרים וגם היכולות, נותנים לאדם כיווני מחשבה לפתרון חידת חייו.
אולם, רק בידיו של האדם עצמו, היכולת לפתור את חידת חייו ולתרגם את העובדות הללו לשליחות ולייעוד, לדרך ולמטרה.
האדם מוזמן לגבש את הפתרון הזה – לחפש, להגדיר וּלְפָרֵשׁ כל יום מחדש את המשמעות של חייו, במשך כל ימי חייו באופן שוטף ומתגלגל, תוך דיאלוג אישי עם שולחו – בוראו ואלוקיו.
שולחו – אלוקיו ההולך עמו יד ביד ומסייע לו לבצע את שליחותו, תוך מתן אמצעים לביצוע השליחות כ-חיים, בריאות ופרנסה.
בשולי הדברים נעיר, כי השותפות בין האדם לבוראו, בין השליח למשלחו ובין האב לבניו (ככתוב – “בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל” [שמות פרק ד, כב]) הפועלים יחד, יד ביד לתיקון העולם, היא היא הבסיס למערכת היחסים הקרובה בין האדם לאלוקיו.
היהדות תופסת את חייו של האדם כשליחות משימתית. כך נדרש כל אדם לעמוד כל יום בתפילה ובהתבוננות ולהשוות בין המצוי והרצוי (האלוקי) בחייו ולחתום את יומו ב”קריאת שמע” על המיטה – רגע של התבוננות וסיכום “משימתי” של היום.
רגילים אנו להגדיר את ה”חזן” בבית הכנסת כשליח ציבור ואת חברי הכנסת הפועלים מטעמנו ולמעננו בעולם העשיה הפוליטית כ”שליחי ציבור”. והנה, דברינו מובילים להכרה ולהגדרה כי כל אחד מאתנו איננו רק אדם פרטי החי את חייו להנאתו ולפרנסתו. מוטיב השליחות בו אנו עוסקים, מגדיר אותנו מחדש כשליחים, כ”שליחי ציבור”, כאנשים הפועלים למען הציבור… כאנשים בעלי ייעוד.
ומתוך כך, מתוך חשיבות שליחותו של כל אדם לעולם כולו, נובעת ההלכה של פיקוח נפש, המתירה לחלל שבת ולאכול ביום כיפור (ועוד…) כדי להציל חייו של אדם. תפיסה המעצימה כל אדם באשר הוא אדם ורואה בו חשיבות, בזכות הפוטנציאל שלו ויכולתו למלא את תפקידו.
אמנם הביצות כבר יובשו והבריטים כבר גורשו. הגלויות התקבצו וערי ישראל כבר נבנו, אולם עדיין נשארו בדורנו די אתגרים חדשים ועדכניים, מודרניים ומאתגרים, בשביל כווולנו.
אתגרים בתחומי החברה והרוח, החינוך וההשכלה, הביטחון והשלום, המדע והטכנולוגיה, הרפואה והסיעוד, החקלאות והתעשיה, הפזורה והתפוצות, העליה והקליטה, ההתנדבות והחסד, המשפחה הקרובה והרחוקה (גם הורות היא שליחות…) ועוד תחומים רבים, בהם כל אחד יכול למצוא לעצמו ייחוד וייעוד אישיים, שיהיו לשליחותו בחיים. שליחות שהיא הפתרון של חידת חייו.
בסופו של יום שואל האדם את עצמו, האם אכן מילאתי את שליחותי באמונה? האם זוהי אכן שליחותי ו-שִׁירַת חַיַּי? האם אכן עשיתי די?!
נעמי שמר, בשירה “עוֹד לֹא אָהַבְתִּי דַּי” (מילים ולחן), מזמינה אותנו לחיות את חיינו בתחושה “משימתית” ש-עוד לא עשיתי מספיק, עוֹד יֵשׁ הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁרָצִיתִי לַעֲשׂוֹת ובשנה הבאה, אשתדל להספיק גם אותם...
בְּאֵלֶּה הַיָּדַיִם עוֹד לֹא בָּנִיתִי כְּפַר
עוֹד לֹא מָצָאתִי מַיִם בָּאֶמְצַע הַמִּדְבָּר
עוֹד לֹא צִיַּרְתִּי פֶּרַח, עוֹד לֹא גִּלִּיתִי אֵיךְ
תּוֹבִיל אוֹתִי הַדֶּרֶךְ וּלְאָן אֲנִי הוֹלֵךְ
…עוֹד לֹא שָׁתַלְתִּי דֶּשֶׁא, עוֹד לֹא הֵקַמְתִּי עִיר
עוֹד לֹא נָטַעְתִּי כֶּרֶם עַל כָּל גִּבְעוֹת הַגִּיר
עוֹד לֹא הַכֹּל עָשִׂיתִי מַמָּשׁ בְּמוֹ יָדַי
עוֹד לֹא הַכֹּל נִסִּיתִי, עוֹד לֹא אָהַבְתִּי דַּי…
קריאתה של נעמי שמר עוֹד לֹא הַכֹּל עָשִׂיתִי מַמָּשׁ בְּמוֹ יָדַי, “מתכתבת” עם דבריו של רבי טרפון “לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר וְלֹא אַתָּה בֶּן חוֹרִין לִיבַטֵל מִמֶּנָּה” (שם, משנה טז). מאמר שמשמעותו – שליחותך היא אינסופית. לעולם לא תסיים אותה. ולמרות הכל, אל תרפה את ידיך. תמשיך לעשות. תמשיך לחיות את חייך בתחושה של שליחות ומשימתיות ובכל זאת, תנסה לעשות את הכל. ואת מה שלא הספקת היום תעשה מחר…
את הפזמון של שירה זה, חותמת נעמי שמר באמרתו של הלל הזקן – נשיא הסנהדרין, במסכת אבות: “וְאִם לֹא עַכְשָׁו, אֵימָתַי” (פרק א, משנה יד).
קריאה בה מקופלת תפיסת השליחות ובצידה גם ההבנה כי “הַזְּמַן קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה”… (שם, פרק ב, משנה טו, בשם רבי טרפון).
מאמרנו זה, מזמין כל אחד מאתנו לראות את חייו כשליחות פרטית, כחלק מן השליחות ה”אברהמית” הגדולה. ולהיות המאמן והקואוצ’ר של עצמו. לפתור ולהגדיר את “חידת חייו” ולהפוך אותה ל“שירת חייו”.
נחתום בשירו של אהרון רזאל “מָה עָשִׂיתָ הַיּוֹם”, שיר שהוא קריאה ודוגמה לחשבון נפש יום יומי, של האדם (השליח…) עם עצמו (השיר מובא בעריכה ובקיצור. מומלץ לראות אותו במלואו וכסדרו). שיר שכולו סימן שאלה…
מָה עָשִׂיתָ הַיּוֹם
מָה רָצִיתָ הַיּוֹם
מָה מָצָאתָ הַיּוֹם
לְמִי הִקְשַׁבְתָּ הַיּוֹם
לְאָן מִהַרְתָּ הַיּוֹם
אֶת מָה אָסַפְתָּ הַיּוֹם
אֶת מָה הִשְׁלַכְתָּ בִּמְקוֹם
הַאִם שָׁמַעְתָּ אֶת הַשִּׁיר, שֶׁשָּׁרָה הַצִּפּוֹר לְךָ
הַאִם כְּבָר שַׁרְתָּ שִׁיר הַיּוֹם
הַאִם מָצָאתָ שְׁבִיל (חדש) הַיּוֹם
הַאִם פִּנִּיתָ מָקוֹם אוֹ זְמַן….
עֲנֵה לִי לִפְנֵי שֶׁיִּהְיֶה מְאֻחָר מִדַּי…
בברכת שבת שלום,
משה רוט
תגובות אחרונות באתר שמים