גליון “ויקרא” – (גליון 23 שנת תשע”ג, ה’ ניסן תשע”ג. 16/3/2013)



ב”ה

“נקודה טובה” לפרשת “ויקרא” – כוחה של טעות…

פרשתנו פרשת “ויקרא”, פותחת את החומש השלישי – חומש “ויקרא”. לאחר שבניית המשכן הסתיימה, מתחילה התורה לעסוק בעבודת הקורבנות במשכן ובכך עוסקת פרשתנו.



לפני כמה שבועות, קראנו במגילת אסתר את מעשה האיגרות. לאחר שהמן נתלה, באה אסתר אל המלך ומבקשת ממנו לבטל את האגרות שקראו להשמדתו של עם ישראל ח”ו.



אי אפשר, פסק המלך: “… כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב” (אסתר ח, ח).


את האגרות הראשונות, אי אפשר לבטל, אמר המלך אחשוורוש. אולם, “וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ…” (שם).
מאחר ואי אפשר היה לבטל את גזירת הרצח וההשמדה ח”ו, הוציאו מרדכי ואסתר אגרת חדש ובה קריאה מלכותית להגנה עצמית:
היהודים נקראים “לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז” ו”…לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם” (שם, יא).



כך הצליחו מרדכי ואסתר להפר ולבטל בעקיפין את גזרת ההשמדה על עם ישראל, גם ללא ביטול ישיר של האגרות הראשונות.



מדוע תקנו מלכי פרס שאי אפשר לבטל “כתב מלכות”?


יתכן שהם חששו שאגרות הסותרות זו את זו עלולות לבלבל את ההמון, שלא ידע לאיזה הוראה עליו לציית.


ואולי הם חששו שהדבר יתפס בעיני העם כחולשה ופגיעה במעמדם ותדמיתם… שהרי מלך הינו חכם, נעלה ומושלם… אדם שכל דבריו ומעשיו חוכמה ואמת והטעות ממנו והלאה… ולכן נאסר על המלך לשנות את דבריו.


אולם, תפיסת עולמה של היהדות הינה הפוכה לגמרי. כולנו בני אנוש! כל אדם יכול לעשות טעות, להודות בכך ולנסות לתקן…



פרשתנו, פרשת “ויקרא”, עוסקת בטעויות ובחטאים של אנשים שונים ובדרכי תיקונם. כאן המקום להעיר, כי חטא הינו סוג של טעות אותה עושה האדם, במערכת היחסים שבינו ובין אלוקיו.



והתורה הולכת ומונה:

“… נֶפֶשׁ (אדם פרטי) כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה… ” (ויקרא ד, ב).

“אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ (הכהן הגדול שנמשח בשמן המשחה) יֶחֱטָא…” (שם, ג).

“וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל (הסנהדרין) יִשְׁגּוּ …” (שם, יג).

“אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא (מלך, או נשיא שבט מישראל)…” (שם, כב).

ללמדך, שכולם יכולים לטעות, לחטוא ולפשל… מהאדם הפרטי ועד הכהן הגדול. מן הסנהדרין ועד המלך…
בכל המקרים שהבאנו, פותחת התורה במילה “אִם”. ואילו בחטאו של הנשיא משתמשת התורה במילה “אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא…”. מדוע?!



חז”ל שומעים במילה “אֲשֶׁר”, לא רק את הביטוי “אם וכאשר”, אלא גם מסר נוסף, מיוחד ושונה. “אֲשֶׁר” – מלשון אַשְׁרֵי – בבחינת, אשרינו, מה טוב חלקנו…
אמר רבן יוחנן בן זכאי: אשרי הדור שכאשר המנהיג שלו חוטא, הוא מודה על פשעיו, עושה תשובה ומביא קרבן לכפרה (על פי הוריות י, ע”ב).



אשרי הדור שהמלך שלו מסוגל להכיר בטעויותיו ולהודות בכך ברבים. ואין בכך משום בזיון למלך. אלא אדרבה, שבח הוא לו… וכיוון שכך, העם רואה זאת ולומד ממנו.

בעוד שמלכי אומות העולם ליבם גס מכוח השררה והנשיאות והם אינם מרגישים שעליהם לתת למישהו דין וחשבון, נוהגים מלכי ישראל באחריות ובביקורת עצמית.
מנהיגיו של עם ישראל – היודעים לעשות חשבון נפש, הם האנטיתיזה למלכי אומות העולם הטוענים שדבריו ומעשיו של המלך הם “קדושים” ו”אֵין לְהָשִׁיב” או לשנות אותם, כפי שהיה אצל אחשוורוש.


אחד מגדולי הטועים והמתחרטים היה דוד המלך. כאשר בא אליו נתן הנביא ומוכיח אותו על מעשה בת שבע בעזרת משל ‘כבשת הרש’, מודה דוד מיד על טעותו ואומר: “וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַה’ ” (שמואל ב יב, יג).

דוד המלך לא מתלבט ומודה מיד בטעותו – בחטאו. טעיתי! חטאתי!

תגובתו של נתן הנביא מגיעה באופן מיידי. בזכות ההכרה בטעות, הווידוי והחרטה: “… גַּם ה’ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת” (שמואל ב יב, יג).



בהנגדה להתנהגותו הראויה של דוד, אנו מוצאים את אדם הראשון שלא הודה בטעותו וברח מאחריות.

כאשר הקב”ה שואל את אדם הראשון: “הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ”? (בראשית ג, יא). זה לא אני , עונה אדם הראשון, זאת היא… “הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל”

(שם, יב). כולם אשמים, רק לא אני.



חווה החטיאה אותי. וגם אתה, ריבונו של עולם, גם אתה אשם, כי אתה הוא זה שנתת לי את חווה…



נסיים בשיר “אני לוקח אחריות” (מילים: אורלי בינדר, לחן: עמוס ברזל):

אֲנִי לוֹקֵחַ אַחֲרָיוּת עַל כָּל מַעֲשַׂי

לַטּוֹב וְּלַרֵע זֶה קוֹרֶה לִי יְדִידִי,

לִפְעָמִים אֲנִי מַצְלִיחַ, לִפְעָמִים אֲנִי נִכְשַׁל,

הָעִקָּר מֵאַחֲרָיוּת לֹא לִבְרֹחַ כְּלָל וּכְלַל.

אַחֲרָיוּת חָשׁוּב לָקַחַת…

אכן, אשרי הדור שכאשר המנהיג שלו חוטא, לוקח אחריות, מודה על פשעיו ועושה תשובה…



ואשרי הדור שלומד ממנהיגיו לקחת אחריות, כמילות השיר “בת שישים” (מילים: דידי מנוסי וסאבלימינל, לחן: קובי אשרת וסאבלימינל).

…נִקַּח אַחֲרָיוּת, הַמְּדִינָה הַזֹּאת שֶׁלָּנוּ

לֹא נַגִּיעַ לִכְלוּם אִם לֹא נִזְכֹּר מֵאֵיפֹה בָּאנוּ…

בברכת שבת שלום
משה רוט

לכניסה או להסרה מרשימת התפוצה. ניתן לפנות למייל: nekudatova.roth@gmail.com


ארכיון “נקודה טובה”: http://www.pirsuma.com/nekuda_tova
נא לשמור על קדושת הגליון ולהכניסו לגניזה לאחר השימוש.


יש לך הערה או הארה? אשמח לקבל למייל הנ”ל.
אהבת? הפץ בין חבריך