zohar
כ”ד בטבת
יום-השנה המאתיים להסתלקותו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, מחבר ה’תניא’ ו’שולחן ערוך הרב’.
פרשת השבוע: וארא
זו הפרשה השנייה בספר שמות, ובה מסופר על שבע המכות הראשונות שניחתו על מצרים, בתביעה לשחרר את בני-ישראל.
על אף המכות הניחתות על פרעה הוא עדיין מקשיח את ליבו. לאחר המכה השביעית, ברד, פרעה מבטיח לשחרר את העם, אך לאחר שהמכה עוברת הוא חוזר למריו – “ויכבד ליבו הוא ועבדיו”
רעיון בפרשה: וארא / להפוך מים לדם
הצעד הראשון בשחרור הנפש ממגבלותיה הוא סילוק הקרירות והאדישות והבאת חום והתלהבות במקומן – ללמוד תורה, להתפלל
המכה הראשונה שהונחתה על המצרים הייתה מכת דם – כל המים שבמצרים נהפכו לדם. מכאן אנו למדים שהצעד הראשון בתהליך ‘יציאת מצרים’ הפנימית שכל אחד ואחד מאיתנו נדרש לעבור – הוא הפיכת ה’מים’ ל’דם’.
‘מים’ מסמלים קרירות, רוגע, העדר התלהבות. לעומת זה דם מסמל חמימות, התלהבות, להט. וזה הדבר הראשון שאומרים ליהודי: רצונך ‘לצאת ממצרים’? רצונך להשתחרר מהמגבלות הכובלות את נפשך? – עליך להפוך את ה’מים’ ל’דם’: במקום קרירות החדר לתוכך חום, התלהבות, בעֵרה.
יכול יהודי לטעון: לשם מה לי התלהבות? גם בלי התלהבות אני יהודי טוב. מה חסר לי?
אולם האמת היא שהקרירות היא מקור כל רע. משמעותה האמיתית של הקרירות, שהדברים אינם מעניינים באמת את האדם, והוא עושה אותם כמילוי חובה בלבד. על-כן הצעד הראשון בשחרור הנפש ממגבלותיה הוא סילוק הקרירות והאדישות והבאת חום והתלהבות במקומן – ללמוד תורה, להתפלל, לקיים מצוות ולעבוד את הבורא מתוך שמחה והתלהבות, בזריזות ובחמימות.
כך ‘יוצאים ממצרים’, משתחררים מהכבלים הפנימיים, וזוכים לגאולה.
תגובות אחרונות באתר שמים