פרשיות “אחרי מות – קדושים” (גליון 27 שנת תשע”ב, ו’ אייר תשע”ב, 28/4/2012)




ב”ה

“נקודה טובה” לפרשיות “אחרי מות – קדושים” – בסוד ה’יחד’

השבוע יחולו יום הזכרון לחללי צה”ל ויום העצמאות. ימים של צער וכאב מחד ושמחה והודיה מאידך. כאב על שכול ואובדן ובצידם גם הודיה על גאולתנו ועל פדות נפשנו. ייחודם של ימים אלה הינו בתחושת ה’יחד’ והשותפות, הפורשת את כנפיה על הציבוריות הישראלית ולו רק ליום – יומיים בלבד…



תחושת ‘יחד’ זו, עולה גם מתוך פרשיות השבוע.



פרשת “אחרי מות” פותחת בעבודת יום הכיפורים של הכהן הגדול במקדש. בעבודת קודש זו, מתפקד הכהן הגדול כ’שליח ציבור’ של העם כולו – של כלל ישראל. והוא פועל למען סליחה, כפרה וטהרה, עבור כל “עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” ולא עבור יחיד זה או אחר. בבחינת: “וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם…” (במדבר טו, כו). לכווולם….



ומעבודת הקורבנות אל התפילה. גם כאן אנו פועל כל מתפלל עבור הציבור כולו (שהוא עצמו חלק ממנו…) מתוך תפיסה של יחד. וראיה לדבר, שעיקר התפילה – תפילת עמידה (שמונה עשרה…) מנוסחת כולה בלשון רבים. “חננו מאתך דעה בינה והשכל”, “סלח לנו”, “רפאנו” ועוד ועוד. הכל, בלשון רבים.



גם בפרשה השניה הנקראת השבוע – פרשת “קדושים” אנו מוצאים את נקודת ה”יחד”. כל אדם מישראל נדרש לסייע ביד חברו ללא עשיית התחשבנות היסטורית – האם כאשר אני ביקשתי עזרה מחברי האם הוא עזר לי ואולי לו… ואולי הוא לא עשה זאת בסבר פנים יפות…



התורה אוסרת על האדם לנקום בחברו ולהחזיר לו באותו מטבע. אתה לא עזרת לי אתמול ולכן אני לא אעזור לך היום…



זאת ועוד. בנוסף לאיסור הנקימה, נמצא גם איסור הנטירה – שמירה וזכרון של עוולות העבר, שגרם לי החבר. לא רק שאני חייב לשכוח את עוולות העבר ולעזור לחבר שלא עזר לי כשביקשתי, אסור לי אפילו לומר לו – תראה איך אני עוזר לך, למרות שאתה… כשביקשתי… כדברי הפסוק בפרשתנו: “לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה’ ” (ויקרא יח, יט).



איסורי הנקימה והנטירה, בהחלט אינם קלים להבנה וליישום יום יומי.



חז”ל מסבירים לנו שביסוד הדברים עומדת התפיסה של ה”יחד”. אנו אמנם אנשים שונים, אולם מבחינה רוחנית, אנו בעצם גוף אחד – כלל ישראל. משל לדבר באדם החותך בשר וידו האחת פצעה את השניה בטעות. האם יעלה על דעתך שהיד הנפגעת תנקום חזרה ביד הפוגעת?! הרי זה אותו גוף… כך גם עלינו להרגיש כלפי חברינו. עלינו להפנים שאנחנו קשורים זה לזה. עלינו להבין שאנו איברים שונים של גוף אחד… ולכן אנו נדרשים לקיים את “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ…” (ירושלמי נדרים פ”ט, ה”ד).



ביטוי לכך מצינו גם בדבריו של הנצ”יב מוולוזי’ן בתשובה העוסקת בנושא של פירוד והפרדה: “עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה” (משיב דבר א, מד). “גוף האומה” – זהו ה’יחד’ הרוחני, זהו כלל ישראל. האומה היא הגוף הרוחני שכולנו – כל אחד ואחד מאיתנו, באשר הוא, מהווה איבר חי וחלק ממנו.



פרשתנו מלמדת שהדרישה של “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ…”, איננה אמירה כללית בלתי מוגדרת. ההיפך הוא הנכון. תחת הכותרת של ציווי זה ישנה סדרה ארוכה של מצוות המחייבות את האדם “לראות” את חברו ולפעול לטובתו. מצוות כ: מתנות עניים (גמילות חסד), איסור גניבה, איסור שקר, לא לגנוב ולגזול מן החבר, לא לקלל חבר ולא להכשילו. מינוי מערכת משפט ישרה והגונה העושה דין צדק, איסור שנאה, לא לספר לשון הרע ורכילות על החבר ועוד.



דוגמה מעשית לקיומו של ה’יחד’, מביא הלל במסכת אבות: “הלל אומר אל תפרוש מן הצבור” (ב,ד). פירושו: שלא יהיה אדם רואה את הצבור בצער ויאמר (מה אכפת לי…) אלך לביתי, ואוכל ואשתה, ושלום עלי נפשי (העיקר שטוב לי ולבני ביתי). אלא, יהא נושא בעול עם חבירו (פסיקתא זוטרתא, שמות פרק ב ). ועוד, “השתתף עמהן (עם הציבור) לעול מלכות (עבודה ומיסים) ולתעניות ולתפלה” (מחזור ויטרי תכה). ומי שדבק ומחובר לציבור, זכות הציבור תעמוד לו.



זאת ועוד. במידה שאדם מודד, מודדים לו (סוטה א, ז). ובלשוננו: “יחס גורר יחס”. מתברר שריבונו של עולם מתנהג כלפי האדם, בדיוק באותה דרך בה הוא פועל ומתנהג כלפי חבירו… (בשם ה’בעל שם טוב’).



על דורו של אחאב אומרים לנו חז”ל שלמרות כל חטאיהם, היו יוצאים למלחמה ומנצחים את אויביהם, מאחר ולא היה ביניהם שנאה ולשון הרע. וללא מידות רעות אלה, הם זכו לאחווה ו’יחד’ ומכוחם, ניצחו.



בשנת 1986 כתב אלון אבידר את השיר “עם אחד שיר אחד” (לחן: דוד קריבושי). השיר בוצע יחד על ידי קבוצה גדולה של כ – 50 מאומני ישראל. אומנים שרצו לעשות צדקה וחסד ותרמו את ההכנסות מן השיר לטובת נכים ומוגבלים. שיר שהמסר שלו הוא “כולנו ביחד למען כולם”.



עם אחד עם שיר אחד

המנגינה לעולם תישאר

עם אחד עם שיר אחד

נשיר לכם כי אתם לא לבד

כולנו ביחד למען כולם

בתקווה שנגיע וישמע העולם…




“כולנו ביחד למען כולם” – מי זה “כולנו”?



‘כולנו’ זה כל “עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”. ‘כולנו’ זה כל השכבות והרבדים. כל המפלגות והמגזרים. ‘כולנו’ זה כל הצבור כולו, המורכב לא רק מצדיקים ומבינוניים, אלא גם מרשעים.



הבה ננסה לקחת את תפיסת ה”כולנו ביחד למען כולם” של ימי הזכרון והעצמאות ולהפוך אותה לסלע קיומנו במשך השנה כולה. הבה ניישם מודל זה בכל יום ויום.



ומהי הדרך לכך? מהו סוד ההצלחה?!



“וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” – זה כלל גדול ויסודי בתורה. זה היסוד שעל בסיסו ניתן לבנות חברה ועם, חזקים ומאוחדים, מתוך כבוד הדדי.



עלי מוהר בשירו – “שיר השיירה”, מחבר לא רק את דורנו עם דורות קודמים בבחינת: “ונמשכת שיירה, מן המאה שעברה”, אלא יוצר גם כמן ‘יחד’ בין נוסעי השיירה השונים.



יוצאי כל הגלויות השונות, יוצרים ‘יחד’ חדש של “עם נוצר וארץ קמה”:



…ומכל הגלויות

ועם כל הבעיות

עם נוצר וארץ קמה

ושפה אשר נרדמה…

ואנו, כל שנותר לנו הוא להרבות באהבת החבר והרע וליצור “יחד” חברתי, טוב יותר… בבחינת: “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”.



ונסיים בתפילה לשלומם והצלחתם של חיילי צה”ל ובתפילה לשלום מדינת ישראל – “ראשית צמיחת גאולתנו”, להמשך בניינה ושגשוגה, ולהמשך תהליכי הגאולה בעם – באומה (שבמהותה הרוחנית עסקנו במאמר זה) ובמדינה.



בית המקדש השני חרב בגלל שנאת חינם. יהי רצון שנזכה לקיים “ואהבת לרעך כמוך” גם בגדר אהבת חינם ובכך נקרב את בנין בית המקדש, במהרה בימינו, אמן.



עם אחד , עם שיר אחד…

כולנו ביחד למען כולם…

בברכת שבת שלום,
משה רוט




לארכיון “נקודה טובה” לחצו כאן>>