פעל בעולם ואל תשכח את עצמך

“ואברהם זקן בא בימים” (בראשית כד,א)

בפרשתנו נאמר “ואברהם זקן בא בימים”. מפרש זאת המדרש: “יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים; בימים ואינו בזקנה; אבל כאן – זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה”. הפירוש הפשוט של מאמר זה הוא, שיכול אדם להיראות זקן אף-על-פי שהוא עדיין צעיר, ויכול אדם להיראות צעיר אף-על-פי שהוא כבר זקן.

אם זה פירוש הפסוק, לא מובן כל-כך גודל השבח שבדבר. מעלות אלה של ‘זקנה’ ושל ‘בא בימים’ הן לכאורה שוליות ביותר לגבי אברהם אבינו, שעליו נאמר: “אחד היה אברהם”; ושעליו אומרים חז”ל כי היה הראשון ש”התחיל להאיר” ושממנו החלה התקופה של “שני אלפים תורה”! חייבים אנו לומר, שיש בדבר משמעויות עמוקות הרבה יותר.

שתי שלמויות

חז”ל מפרשים זאת כך: “זקן – זה שקנה חכמה”; “בא בימים” – שהביא את כל ימי חייו עמו. פירוש הדבר: התואר “זקן” (“שקנה חכמה”) מתייחס לשלמותו האישית של האדם, שקנה לעצמו חכמה ודעת; “בא בימים” – זו פעולתו של האדם בעולם, מה שפעל ועשה בימי חייו.

שני הדברים הללו מייצגים בעצם את שני התחומים – תורה ומצוות. התורה – זו שלמותו האישית של האדם, שקנה לעצמו דברי-תורה; המצוות – מה שפעל ויצר האדם בעולם, שכן מטרת המצוות לקדש את העולם הגשמי.

הכנה למתן-תורה

גדולתו של אברהם הייתה בכך, ששתי השלמויות הללו נכללו בו, הן זו של ‘זקן’ והן זו של ‘בא בימים’ – הוא היה שלם גם בקנייניו האישיים וגם במה שהיה עליו לפעול ולבצע בעולם.

שני התחומים הללו שונים ואף מנוגדים לעיתים, שכן הזמן והכוח המושקעים באחד התחומים עלולים לחסור בתחום השני. גדולתו של אברהם הייתה, שהגיע למלוא השלמות בשני התחומים הללו גם יחד.

השילוב הנכון

על-פי האמור יובן, למה החלה באברהם התקופה של “שני אלפים תורה”. החידוש של מתן-תורה הוא ביכולת שניתנה אז לחבר שמים וארץ, קדושה אלוקית עם העולם הגשמי והחומרי. במעמד הר-סיני נוצר חיבור בין הדברים הבלתי-אפשריים הללו, וניתנו לנו הכוחות לחברם ולשלבם זה בזה.

אברהם אבינו היה הראשון שהחל בכיוון זה של שילוב הניגודים בין מעלה ומטה. הצדיקים שקדמו לו (ב”שני אלפים תוהו”) נטו או לקו זה או לקו השני. או שעסקו בבניית שלמותם האישית, או שהתמסרו להשפעה על העולם. אברהם היה הראשון שחיבר את שני הקווים הללו יחדיו.

דבר זה משמש הוראת-דרך לכל אחד ואחד מאיתנו: יש הסבורים שעליהם לשכוח את מצבם האישי ולעסוק רק בהשפעה על הסביבה. אחרים חושבים שהעיקר הוא התיקון העצמי, ואילו מצב הסביבה אינו מעניינם. הדרך הנכונה היא של אברהם אבינו – השלמות בשני התחומים גם יחד, הן התיקון העצמי והן הבאת העולם כולו לידי שלמותו.

מוגש ע”י אייל בנימין קרוצ’י
מעובד מתוך שיחותיו של הרבי מליובאוויטש