גליון “יום כיפורים” תשע”ה (גליון 52 שנת תשע”ד, י’ תשרי תשע”ה , 4/אוקטובר/2014)

ב”ה

“נקודה טובה” ל”יום הכיפורים” – “רק תפילה אשא”

לפני שנים רבות חיברו יורם טהר לב (מילים) וחנן יובל (לחן) את השיר הידוע: “שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תַּעֲבֹר עָלַי”. שיר שבוצע בידי חנן יובל עצמו. לימים, פנה הזמר החסידי אברהם פריד ליורם טהר לב וביקש ממנו לשנות מעט את השיר. וכך הפך השיר העוסק באהבה הנושנה והראשונה, לשיר של תפילה: “רַק תְּפִלָּה אֶשָּׂא”. שיר בו המתפלל מבקש מן הקב”ה שיאיר את דרכו, במסע חייו האישי.



רַק תְּפִלָּה אֶשָּׂא

הוֹי אֵלִי, אֵלִי

שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תַּעֲבֹר עָלַי

וְתַרְאֶה לִי שׁוּב אֶת מִשְׁעוֹלַי

הוֹי אֵלִי, אֵלִי

רַק תְּפִלָּה אֶשָּׂא

כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תַּעֲבֹר עָלַי

וְתִקַּח אוֹתִי אֶל הַמַּסָּע

תְּפִלָּה אֶשָּׂא…



האם התפילה הינה “עסק פרטי” רק של ה”דתיים”?



האם אפשר להתפלל רק בבית הכנסת?



למרבה הפלא, התשובה לשתי השאלות היא, לא!



התפילה – יכולת הדיבור והתקשורת של בני האדם עם הבורא, עם הקב”ה, עם ריבונו של עולם (הריבון – בעל הבית…), הינה מתנה אלוקית אוניברסאלית, לאנושות כולה, ללא הבדל של דת, גזע או מיגדר… מתנה שניתנה לאנושות כולה, מיד עם בריאתו של אדם הראשון (שאכן זכה לדבר עם בוראו…).



מתנה שניתן להגדירה כ”חסד הבורא יתברך עלינו, ששומע ועונה, בכל קוראינו אליו” (רמב”ן ספר המצוות, מצווה ה’). ואכן, בתורה ובספרי הנביאים, אנו פוגשים את אברהם ואת משה, את דוד ואת שלמה ואת שאר האבות ומנהיגי הדורות, כשהם נושאים תפילה לה’, בקשה בשעת צרה ותודה בשעת שמחה.



כאשר שלמה המלך חגג את חנוכת בית המקדש הראשון הוא מתפלל אל הקב”ה ומבקש שישמע ויקבל את תפילתם של בני ישראל: “לִהְיוֹת עֵינֶיךָ פְּתֻחוֹת אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹעַ אֲלֵיהֶם בְּכֹל קָרְאָם אֵלֶיךָ” (מלכים א ח, נב).



אולם, הוא גם מוסיף ומבקש במפורש, שהקב”ה ישמע ויקבל גם את תפילתם של בני העמים כולם – נכרים וגויים: “וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ… וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי…” (שם מא – מג).



ועל כך מתנבא הנביא ישעיהו, בשמו של הקב”ה ואומר: “…כִּי בֵּיתִי (בית המקדש) בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים” (ישעיהו נו, ז).



התפילה המקורית הינה דיבור טבעי, אישי, פנימי, הנובע מליבו של האדם. מעין שיחה עם האלוקים. לפעמים בשמחה וברינה ולעיתים מתוך צער ומצוקה. תפילה שהיא מעל מגבלות הזמן והמקום וללא תכתיב של נוסח מסוים.



עם הזמן, כתוצאה מן הגלות, איבד עם ישראל את היכולת להתפלל כראוי ולכן עמדו עזרא ובית דינו ותקנו את חובת התפילות המוכרת לנו כיום וקבעו את נוסחן. נוסח הכולל את שבחו של הקב”ה, בצד צרכי הציבור והבקשות האישיות של כל אחד ואחד (רמב”ם הלכות תפילה א, א).



תפילות “רשמיות” אלה, לא נועדו להחליף את הַשִּׂיחַ האישי של כל אחד ואחד מאיתנו מול אלוקיו. הן נועדו להבטיח שנדע לְפַנּוֹת את הזמן הדרוש, להתרכז ולהתפנות מכל עסקינו וליצור את המסגרת המתאימה ואת ההזדמנות, כדי “לשפוך את הלב” לפני הבורא. דבר שיתכן ולא היה קורה, אלמלי אותה מסגרת קבועה.



וכך, מוזמן המתפלל ליצוק את תחנוניו האישיים, לתוך המסגרת הקבועה, כדברי רבי שמעון: “…וכשאתה עומד להתפלל, אל תעש תפילתך קבע (אל תסתפק בנוסח הקבוע), אלא (תוסיף) תחנונים…” (אבות דרבי נתן, פרק ל). ותאמר בתפילה גם, בבקשה… סליחה… ואפילו, תודה…



בשנים האחרונות, חזרה התפילה להיות נחלת הכלל (גם בציבור שאינו מגדיר את עצמו כ”דתי”) ויעידו על כך יצירות תפילה רבות שנכתבו והולחנו על ידי יוצרים ובהם הפיוט העתיק “ונתנה תוקף” בלחנו החדש של יאיר רוזנבלום, שנכתב לזכר 11 בני קיבוץ בית השיטה הי”ד, שנהרגו במלחמת יום כיפור, פרויקט הסידור האישי של חנן יובל וגם השיר “תפילת החילוני” של קובי אוז (מילים ולחן). שיר הפותח במילים:



אַבָּא הוֹי אָב הָרַחֲמָן

הֱיֵה לִי יְדִיד נֶפֶשׁ נֶאֱמָן

רַפֵּד לִבִּי בֶּאֱמוּנָתֵךָ

תֵּן בִּי יִרְאָה לְמִשְׁמָע שְׁמֵךָ…



“קָרוֹב ה’ לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת” (תהלים קמה, יח) – בכל מקום ובכל זמן. בכוחה של התפילה לקרב אותנו אל הקב”ה, ולהפוך אותו ליְדִיד נֶפֶשׁ נֶאֱמָן שלנו.



בכל יום אנו חווים מחדש, שלל התמודדויות ומתחים, בתחומי החיים השונים. בתחום האישי, המשפחתי, הרוחני, החברתי, הבריאותי ואף הכלכלי… כל יום הוא התמודדות חדשה ולעיתים אף שעת צרה (קטנה כגדולה…). היכולת לפנות אל הקב”ה באופן ישיר, לשתף אותו בצרותינו, לשפוך לפניו את שיחנו ולבקש את עזרתו, היא כלי חיוני כדי לצלוח את משברי החיים…



עצם העובדה שיש מי ששומע אותנו ורוצה להיות שותף לצרותינו ולמשברי חיינו, די בה כדי לחזק ולהעניק לאדם ביטחון אישי. ולפעמים, התפילה גם נענית, למרות שכידוע, הקב”ה לא עובד אצלינו…



את המתנה הזאת – את מתנת התפילה, יכולים אנו לקחת מראש השנה ומיום הכיפורים – ימים שעיקרם בתפילה, אל שאר ימי החולין של השנה ולהתפלל בכל יום, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תַּעֲבֹר עָלַי ותאיר לי דרכי במסע חיי ובמשעוליו, בכל יום ויום…



ניפגש שוב, בגיליון פרשת “בראשית” לשנת תשע”ה ושוב, נתחיל מבראשית, עם שיר חדש בלב…

בברכת שבת שלום, שנה טובה וגמר חתימה טובה, משה רוט