גליון “במדבר” (גליון 34 שנת תשע”ד, כד אייר תשע”ד 24/מאי/2014)

ב”ה

“נקודה טובה” לפרשת “במדבר” – על “אוהל מועד” ציבורי ו”פרטי”….

מהפכות התקשורת, האינטרנט והסלולרי והשילוב ביניהם, שינו את חיינו בשנים האחרונות באופן מהותי.



“מה נשתנה” בעולם המודרני והחדש?



הנה כמה נקודות למחשבה, על קצה המזלג.



• בעידן המולטי – טאסקינג, בו אנו עושים כמה דברים יחד במקביל, איבדנו את היכולת להתרכז בדבר אחד בלבד ולהעמיק בו.

• בעידן בו המכשירים האלקטרוניים זוכרים את הכל עבורנו, הפסקנו לזכור והפכנו להיות תלויים ו״שבויים״ של הטכנולוגיה.

• בעידן בו אנו בעיקר מקלידים ולא כותבים, הולך כתב היד ונעלם.

• בעידן בו התחלנו להחליף בינינו הרבה מסרים קצרים, הופך הטקסט הארוך להיות קשה לקריאה ולהבנה.



וזה רק על קצה המזלג…

פרשת השבוע – פרשת ״במדבר״, פותחת את החומש הרביעי – חומש “במדבר” וחוזרת לעסוק בקורותיו של עם ישראל במדבר, בדרך לארץ המובטחת – ארץ ישראל.



בתחילת הפרשה, מדבר הקב״ה עם משה רבנו במשכן, המכונה כאן בשם ״אֹהֶל מוֹעֵד״ – מקום הִתְוַעֲדוּת ומפגש.



כיום, כאשר אנו רוצים לשוחח עם מישהו, אנו שולחים לו הודעת ווטסאפ (מנ׳שמע), סמס, או איזה ״הלו״ קצר, תוך שאנו מתגאים בפלאי הטכנולוגיה, המאפשרים לנו זמינות מיידית, בכל מקום, עת וזמן.



אולם, המושג התוועדות הוא ההיפך הגמור מדרך התקשורת המודרנית.



• בהתוועדות, נפגשים הצדדים יחד במקום פיזי אחד.

• בהתוועדות ישנה קרבה פיזית, האמורה ליצור גם קרבה רוחנית.

• בהתוועדות נדרשת פְּנִיּוּת (להיות פנויים…), הקשבה, העמקה ורצון להתחבר אל הצד השני.

• להתוועדות נקבע בדרך כלל מועד קבוע מראש, כדי שהשותפים יוכלו להתכונן למפגש מבחינה פיזית ומנטאלית (נפשית ושכלית).

• גם למקום ההתוועדות יש חשיבות וגם הוא אמור לתרום לאיכות המפגש.

כך הדברים, כאשר נפגשים ביניהם ראשי מדינה, אנשי עסקים ואף תלמידים וחסידים עם רבותיהם. וכאשר אדם נפגש עם בוראו, מקבלים הדברים משנה תוקף.



בעוד שבעבר, דיבר הקב״ה עם משה במצרים, בסנה, במדבר ובהר סיני, עבר כעת מקום ההתוועדות אל אוהל מועד. ״כי מעת שהוקם המשכן, לא דיבר הקב״ה עם משה רבנו, אלא באוהל מועד (רמב״ן במדבר א, א). ואותה השראת שכינה וכבוד ה׳, שהיו בהר סיני, עברו והועתקו אל אוהל מועד (רבנו בחיי). וענן ה׳, תמיד היה מעל המשכן (מלבי״ם, שמות מ, לד).



ומכאן אתה למד, על קדושתו וחשיבותו של אוהל מועד.



חז״ל רואים בהחלפת מקום ההתוועדות ובמעבר מהתוועדות במקום פתוח – המדבר, אל מקום סגור – ״אוהל מועד״, מעין שדרוג של איכות המפגש בין משה לקב״ה והפיכתו ליותר אינטימי – יותר צנוע, קרוב, פנימי, פרטי ואישי (תנחומא [בובר] במדבר, ג).



לאחר חטא העגל, החליט משה להתרחק מן העם לאור חטאיו והעביר את אוהלו הפרטי, אל מחוץ למחנה.



וראה זה פלא! לאוהלו הפרטי, קורא כעת משה בשם: ״אֹהֶל מוֹעֵד״ (שמות לג, ז).



וכל כך למה?!



אוהל מועד הינו מעין “שגרירות” רוחנית של הקב”ה, ב”ארץ”. מקום בו הקב”ה משרה את שכינתו באופן ניסי ומופלא. וכך יכול כל העם לראות בצורה ברורה כי ה’ איתו בכל רגע ורגע.



כתוצאה מחטא העגל, נפגעה מערכת היחסים בין העם לאלוקיו והקב”ה החליט להתרחק באופן זמני מן ה”שגרירות” הזאת והיא כבר איננה משמשת (באופן זמני) כמקום נבואה, מפגש והתוועדות עם ה׳.



במצב זמני זה, עד אשר העם יעשה תשובה ויתקן את מערכת יחסיו עם ריבונו של עולם, יצר משה רבנו “שגרירות” חליפית באוהלו הפרטי. אוהל שהפך להיות מעין ממלא מקום של ״אהל מועד״.



בהמשך, החליף בית המקדש את המשכן והשראת השכינה הגלויה, עברה באופן קבוע מן המשכן אל בית המקדש. אל בית המקדש “של מטה”, הבנוי ומכוון כנגד בית המקדש הרוחני “של מעלה”.



השבוע יחול אי״ה יום שחרור ירושלים וזו הזדמנות טובה להזכיר לנו, את קדושתה וחשיבותה של עיר הקודש והמקדש ולהודות לריבונו של עולם, על שחרורה של העיר ושובם של בניה – חוֹלְמֵיהָ ולוחמיה, לגבולם.



ומאוהל מועד, נעבור אל ההתוועדות הפרטית שלנו עם הקב״ה – אל התפילה.



גם התפילה שלנו היא מעין הִתְוַעֲדוּת עם הקב״ה. הִתְוַעֲדוּת שבמהלכה אנו שופכים את שיח נפשנו לפני הקב״ה.



גם התוועדות זו, מחייבת הכנה פיזית ורוחנית, פְּנִיּוּת נפשית, כוונה, מקום ייעודי נקי ושקט ואווירה מתאימה.



ובעידן המודרני הנמרץ, המתוקשר והאון-לייני, זה בהחלט אתגר לא פשוט…



נחתום את מאמרנו בשירו של הזמר דוד ד׳אור ״תפילה״ (מילים: דוד ד׳אור, לחן: דוד ד׳אור ופביאן ברנסבורג).



תְּפִלָּה

תְּפִלָּה לָאֵל עוֹלָה

מִכָּל בַּיִת

וּמֵהָרְחוֹב…

עוֹלָה מִתּוֹךְ תִּקְווֹת הַמְּבַקְּשִׁים

עוֹלָה מֵהַיָּמִים הֲכִי קָשִׁים

עוֹלָה אִתִּי מִשַּׁחַר יַלְדוּתִי

אז מה היה לנו?



תפילה הינה מפגש של האדם עם בוראו. מעין הִתְוַעֲדוּת, שבמהלכה אנו שופכים את שיח נפשנו לפני אבינו שבשמים. התוועדות שלקראתה יש להתכונן פיזית ונפשית.



לאחר החורבן, תפס בית הכנסת (המכונה גם “מקדש מעט”), את מקומם של אוהל מועד והמקדש, כמקום ההתוועדות.



אולם, בצד התפילה ה״ממוסדת״ וה״מאורגנת״ בבית הכנסת, יכול ומוזמן כל אחד מאיתנו בכל מקום ובכל זמן, להקים את ״אוהל מועד״ האישי והפרטי שלו, להתוועד עם קונו ולהשמיע את תפילתו הפרטית, מִכָּל בַּיִת וּמֵהָרְחוֹב…



שיחה ותפילה אישית על כל דבר. על כל תקווה ובקשה…



ויהי רצון, שתהא ה- תְּפִלָּה לָאֵל עוֹלָה …

בברכת שבת שלום ויום ירושלים שמח

משה רוט