גליון “תזריע”

ב”ה

“נקודה טובה” לפרשת “תזריע” – מעשה במראת קסמים

סיפור האגדה על “שלגיה ושבעת הגמדים”, ידוע ומוכר לכולנו.

עיקרו של הסיפור עוסק, במלכה יפה רשעית וגאוותנית, שהיתה ניצבת מידי בוקר מול ראי הקסמים שלה ושואלת:

מַרְאָה מַרְאָה שֶׁעַל הַקִּיר,
מִי הַיָּפָה בְּכָל הָעִיר?!
וְהַמַּרְאָה עָנְתָה: גְּבִרְתִּי הַמַּלְכָּה, אַתְּ הַיָּפָה בְּכָל הַמַּמְלָכָה!

הצרות החלו, כאשר שלגיה התבגרה ומראת הקסמים ענתה:

כָּאן גְּבִרְתִּי אֵין יָפָה מִמְּךָ,
אַךְ יָפְיָהּ שֶׁל שִׁלְּגִיָה עוֹלֶה עַל יָפְיֵךְ.

המלכה שקנאתה בערה בה, ביקשה לרצוח את שלגיה ולפתור את הבעיה…

ומכאן ואילך, העלילה רק הולכת ומסתבכת.

כל מערכות הבקרה בעולם, (הכימיות, הביולוגיות והטכנולוגיות…), מבוססות על קבלת משוב – “פִידְבֶּק”, מהו המצב העכשווי ובהתאם לכך, מבצעת מערכת הבקרה “תיקון” לכיוון הערך הרצוי.

כך למשל, אנו מיישרים את הגה המכונית בסיום פניה, כאשר הרכב הגיע לזווית הרצויה. וכך גם מערכת הלבלב מפסיקה להפריש את הורמון האינסולין, כאשר רמת הגלוקוז (סוכר) בדם, מתייצבת סביב רמת הסוכר הרצויה.

ומה קורה בתחום האימון האישי? האם גם כאן היינו שמחים לקבל משוב על מעשינו?!

או שמא אנו כאותה מַלְכָּה – מוכנים לשמוע רק את התשובה הרצויה והמתאימה לנו…

פרשת השבוע – פרשת “תזריע”, עוסקת גם בנושאי נגעי הצרעת.

לא, אין מדובר כאן במחלה המוכרת בשם “מחלת הנסן”, אלא בנגעי עור בלתי מזיקים ולא מדבקים, אך כאלה שבהחלט גורמים לחוסר נוחות.

סימנים מוזרים אלה, מתחילים להופיע בקירות ביתו של האדם, עבור לבגדיו ומשם, לגופו.

הנגעים הינם רוחניים והטיפול הינו בהתאם להנחיית הכהן (ה”רופא” וה”מנחה” הרוחני). טיפול הכולל גם הרחקה מן המחנה (התבודדות ועשיית חשבון נפש…) , הבאת קורבן ועוד.

ומהי הסיבה לצרעת הזאת: המצורע נענש בגלל שהוציא שם רע על מישהו. והדבר רמוז בשם מְצֹרָע – “מוציא שם רע” (דברי ריש לקיש, ערכין, טו ע”ב).

וכך היה הדבר אפילו אצל משה רבנו.

כאשר משה רבנו מקבל מן הקב”ה את השליחות לגאול את בני ישראל ממצרים, הוא תוהה ושואל: “… וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה’ ” (שמות ד, א).

בני ישראל לא יאמינו לי ולא יקבלו אותי כשליח ה’ לגאולה, טוען משה רבנו.

לכן, מצייד הקב”ה את משה בשלשה ניסים, שמטרתם לשכנע את בני ישראל ואת פרעה שמשה הוא אכן שליח ה’.

אולם בצד האותות והמופתים (ניסים) ישנה גם הבעת חוסר שביעות רצון מצד הקב”ה, על ספקנותו של משה ועל חוסר ה”קרדיט”, שהוא נותן לעם ישראל…

ואכן, במהלך המופת השני לוקה משה בצרעת בידו, צרעת המופיעה ונעלמת באופן ניסי.

צרעת היא צרעת… ויש כאן מעין כרטיס אזהרה מעין הקב”ה למשה, בעקבות חוסר האמון שהוא הביע בעם ישראל והשם הרע שהוא הוציא להם… וכך אומר המדרש:

אמר לו הקדוש ברוך הוא (למשה). אתה אמרת (על בני ישראל) ‘והן לא יאמינו לי’, ואני יודע שהן מאמינים בני מאמינים… חייך שאתה לוקה בצרעת, שכל המוציא שם רע על חברו לוקה בה, שנאמר ‘זאת תהיה תורת המצורע’ – המוציא (שם) רע (פסיקתא זוטרתא [לקח טוב] שמות, פרק ד סימן ו).

וכך היה הדבר גם אצל מרים אחות משה, כאשר דברה על גיסתה – ציפורה, אשת משה.

הצרעת הינה מעין כרטיס אזהרה צהוב (או אדום…), המהווה משוב אלוקי ישיר על מעשינו. מעין “מראה” ניסית – פלאית, המראה לנו את המצב הרוחני האמיתי שלנו… (“עיין ערך” מעשה שלגיה בו פתחנו…).

וכך אומר המדרש:

ואף בנגעים כן. בתחילה הן באין על ביתו, אם חזר בו מוטב ואם לאו באים (הנגעים) על הבגדים… חזר בו מוטב ואם לאו… אח”כ הן (הנגעים) באין על גופו… (רות רבה [וילנא] פרשה ב).

זו ממש “תורת השלבים”: בשלב ראשון, מקבל האדם “סימני אזהרה” בקירות ביתו, בשלב השני בכליו ובגדיו ורק אחר כך בגופו.

לכאורה, זה לא נעים ואפילו מפחיד… כי כולם רואים ויודעים על הצרעת הזאת… ועל משמעותה.. אבל זו בהחלט זכות מיוחדת, לקבל משוב אמיתי, עדכני, עכשווי, ומיידי, על מעשינו, כדי שנספיק לתקן…

ומ”תורת המצורע”, נעבור ל… מגילת רות.

המגילה פותחת במעשה עזיבתם של אלימלך ונעמי את בית לחם בתקופת הרעב ומעברם למואב. הקב”ה רוצה להעביר למשפחה את המסר שעליהם לחזור לבית לחם וגם כאן זה נעשה בשלבים: בתחילה מתו הסוסים והחמורים, בהמשך מת אלימלך ואחר כך, מתים גם מחלון וכליון.

את ההשוואה בין מעשה מגילת רות ו”תורת המצורע”, עושה המדרש שהבאנו.

ביסוד השוואה זו, ניצבת ההבנה שהמשוב האלוקי ב”שיטת השלבים”, אותו משוב שעבד ב”תורת המצורע” ואינו קיים עוד כיום לצערנו (ואולי גם להקלתינו ולנוחותינו…), ממשיך להתקיים בדרך אחרת – דרך המציאות…

הקב”ה מדבר אלינו דרך המציאות… ועלינו רק להיות קשובים ולהתבונן…

ומדוע המשוב האלוקי הזה של “תורת המצורע”, אינו קיים עוד?

כי כנראה שאין לנו (ולדורות הקודמים…) את עוצמות הנפש להתמודד עם ה”משוב” הפומבי הזה… ולכן הקב”ה עבר למשוב פחות פומבי, שיותר קשה לראות לפענח ולהבין אותו. והאתגר מונח לפנינו – “לקרוא” את המציאות….

מהן התובנות שלנו?

כל אחד מאיתנו, מוזמן לחפש את “מראת הקסמים” האמיתית שלו, כדי לקבל משוב קבוע ושוטף על יכולותיו, חוזקותיו ומעשיו. כאשר את תפקיד ה”ראי” יכול למלא, בן או בת הזוג ואפילו חבר/ה.

כל מה שעלינו לעשות זה בעיקר להקשיב, להתבונן ולהפנים.

זאת ועוד, הקב”ה (בכבודו ובעצמו…) “מדבר” אילינו ומְפַדְבֵּק (מילת סלנג חדשה שמשמעותה – נותן לנו משוב – פידבק) אותנו דרך המציאות. אנחנו רק צריכים להיות מודעים וקשובים לכך ולנסות להבין…

ומכאן לתובנה נוספת, מסופה של אגדת שלגיה.

המלכה המרשעת, מנסה שוב ושוב לרצוח את שלגיה כדי שהיא – המלכה, תישאר האשה היפה היחידה בכל העיר.

שלגיה נוגסת בתפוח המורעל שהמלכה הכינה לה ושוקעת בתרדמת נצח. כאשר הנסיך המאוהב, מעביר את שלגיה אל ארמונו, נפלט התפוח המורעל מגרונה במהלך טלטולי הדרך והיא קמה לתחיה.

מי ש”נרדם” (כשלגיה…), צריך לקוות ולייחל לרגע ההתעוררות שישיב אותו לחיי רוח, חיים של עשיה, יצירה והתקדמות, תוך קבלת משוב חיובי וּ”פּוֹרֶה” מסביבתו, כדי שיוכל לכוון את עצמו, לדרך הנכונה…

בברכת שבת שלום,

משה רוט