ומתנות לאביונים : שנינו בירושלמי ונפסק בשולחן ערוך: אין מדקדקין במעות פורים , אלא כל הפושט יד _ נותנים לו.



ומסופר : בעיר סלונים היה בית תמחוי לעניים. כשגברה יד המשכילים ביקשו לבטלו. וטענתם , האורחים ההגונים ממילא מוזמנים להתארח בבתי התושבים, ולבית התמחוי, ל”הקדש”, באים ארחי פרחי, עניים ואביונים החשודים על הגנבה. התייצב מולם הגאון רבי שבתי יגל זצ”ל, ראש ישיבת סלונים, וכך אמר: שנינו במסכת אבות, שעל שלושה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. ויש להבין , מדוע בשני הראשונים יש הא הידיעה ואילו מן העמוד השלישי , גמילות חסדים _ נעדרה? והשיב: חז”ל צפו ברוח קודשם, שיגיעו זמנים שכל פלג יתיימר ב”תורה” משלו , יציע תיקונים ושינויים ויגרע כרצונו, לפיכך הדגישו, כי העולם מתקיים אך ורק על “התורה” הידועה, תורה מן השמים בצביונה הטהור.



הוא הדין בעבודת הבורא. יקומו תנועות שידגלו בעבודות זרות או יעלו על נס את עבודת הכפיים. לפיכך הודיעו חז”ל, שאין העולם מתקיים אלא על “העבודה” _ עבודת הבורא הידועה מדור דור. אבל ביחס לגמילות חסדים, אין צורך לציין איזו היא ולהבדילה מאחרות. שכן, גמילות חסד נעשית לכל , לעניים מהוגנים ושאינם מהוגנים, לכל דצריך ולכל דכפין. ומי גדול יותר מעמוד החסד , מאברהם אבינו, שלא בדק באורחים ורץ בחוליו להכניס לביתו ערביים. ובמיוחד אמורים הדברים בפורים, שהרי המן ביקש להשמיד , להרוג ולאבד את כל היהודים מבלי לבדוק בציציותיהם. מהוגנים ושאינם מהוגנים.



[ מאוצרותיו של הנה”צ רבי יעקב גלינסקי זצ”ל.]



שבת שלום ומבורך ופורים שמח . שאול שיף‎

לצפייה בגיליון המלא לחצו על הקישור הבא:

בסוד שיח צו גיליון פורים תשעד