גליון “ויצא” (גליון 7 שנת תשע”ד, ו’ כסלו תשע”ד, 9/נובמבר/2013)



ב”ה

“נקודה טובה” לפרשת “ויצא” – על “סולם יעקב”, “סולם של כוכבים”

יורם טהרלב בשירו “מלאך מסולם יעקב” (לחן: נורית הירש), מספר על פגישה של בוקר בגינת ביתו, עם מלאך מסולם יעקב. מלאך שהציץ ומיד נעלם. כי, בְּטֶרֶם אֶפְתַּח אֶת דַּלְתִּי לִקְרָאתוֹ, (הוא – המלאך) פָּרַשׁ הַכְּנָפַיִם וְעָף לְשָׁמַיִם…



שיר זה, מבטא את הרצון שלנו “לגעת בשמים” העליונים, הרחוקים והמיסתוריים…



ואכן, גם אנחנו נעסוק בחלום של “סולם יעקב”, מתוך שאיפה של “לגעת בשמים”.



בסוף הפרשה הקודמת (תולדות), נאלץ יעקב לנוס על נפשו מפני עשיו אחיו, בגלל מעשה הברכות. והנה הוא מוצא את עצמו חונה ללינת לילה במקום בו עקד אברהם את יצחק בנו, הוא המקום בו עתיד לקום בית המקדש.



במהלך שנתו במקום מיוחד זה, זוכה יעקב לחלום חלום נבואי. “וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלוֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ” (בראשית כח, יב).



עוד הוא רואה את המחזה הזה והנה ה’ ניצב עליו ומבטיח לו ולזרעו את ארץ ישראל: “הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ” (שם, יג) וברכה לזרעו (עם ישראל): “וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה” (שם, יד)



ההבטחה השלישית, היא המיידית והאקטואלית ביותר ליעקב הנרדף והנס על נפשו – שמירה והגנה: “וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ…” (שם, טו).



מה משמעותו של חלום הסולם? מה מסמל הסולם ומהו תפקידם של המלאכים?



ביאור הדברים על דרך הפשט הוא, שיעקב זכה לראות את חילוף המשמרות של המלאכים המלווים אותו. “המשמרת” שסיימה, עלתה לרקיע והמשמרת הנכנסת, ירדה ארצה (רש”י, שם). וכל כך למה? אולי, כדי שיעקב הנס על נפשו מפני עשיו, יוכל להרגיש ביטחון אישי. כדי שידע ו”ירגיש”, שההבטחה האלוקית: “וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ…”, מתקיימת.



יש מן המפרשים שהתמקדו בעובדה שהסולם לא הוצג כסולם שמיימי עליון, המשתלשל ארצה, אלא דווקא כסולם גשמי, המוצב בארץ וראשו בשמים. ומכך למדו (ברובד עמוק יותר מן הפשט), שמטרתו העיקרית של הסולם, היא דווקא העלייה ולא הירידה.



כיוונו ומטרתו העיקרית של הסולם, אינם לצורך ירידה משמים ארצה, אלא לצורך התעלות מן הארץ, לשמים. ללמדך, שעל האדם לשאוף ולכוון “גבוה”, אל עולם הרוח ולא להישאר לרגלי הסולם – רק בעולם הארצי. (על פי הרש”ר הירש, שם).



הסולם מהווה “הזמנה” לאנושות כולה להתעלוֹת. התעלוּת זו איננה “מרחפת” אי שם בחלל. עליה להיות מוצבת בארץ – עם הרגלים על הקרקע. התעלות הבאה לידי ביטוי והגשמה, בחיי המעשה היום – יומיים, בחקלאות, במסחר ובתעשיה.



ומדוע דווקא יעקב זוכה לחלום הזה? כי הוא וזרעו (עם ישראל), אמורים להיות “כוח החלוץ” המוביל את האנושות כולה בדרך הזאת, בבחינת “אור לגויים”. והחלום, עם הנבואה שבצידו, נועדו לעורר ביעקב מחשבות על תפקידו זה.



מימושו הרוחני של רעיון זה, הוא בעצם סולם של “אימון” (קואוצ’ינג) לשיפור עצמי. כל אחד עולה בסולם “שלו”, בקצב המתאים לו ומשפר את יכולותיו האישיות, את התנהגותו החברתית ועוד ועוד.



ואכן, כאשר הרמח”ל – רבי משה חיים לוצאטו (רב ומקובל שחי באיטליה במאה השמונה עשרה) כותב את ספר ההדרכה שלו – “מסילת ישרים” (מסילה – דרך), הוא בונה אותו על פי עיקרון הסולם – עיקרון של שיפור ההדרגתי, כאשר כל שלב, בנוי על דרישות הקדם של השלבים הקודמים.



אסתר שמיר בשירה “גחליליות” (מילים ולחן), מספרת כיצד האדם בונה לעצמו את הסולם שלו – “סולם של כוכבים”:



אֲנִי חוֹזֶרֶת אֶל הַיַּעַר לְלַקֵּט גַחְלִילִיוֹת

אוֹרוֹת קְטַנִּים הִשְׁאַרְתִּי בְּעוֹזְבִי

מִלִּים כְּבֵדוּת מִצַּעַר, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לָעוֹף

שִׁירִים שֶׁלֹּא אָסַפְתִּי בְּלֶכְתִּי

אֲנִי חוֹזֶרֶת לֶעָבָר לְלַקֵּט גַחְלִילִיוֹת

לִבְנוֹת מֵהֶן סֻלָּם שֶׁל כּוֹכָבִים

שְׁבִילִים שֶׁלֹּא הָלַכְתִּי כִּי לֹא יָכְלוּ לִהְיוֹת

אוּלַי עוֹד מְחַכִּים שָׁם בִּשְׁבִילִי…



שיר המלמד אותנו, שהסולם הגדול נבנה מהרבה “אוֹרוֹת קְטַנִּים”, מהרבה שלבים. אורות שאותם לא נקבל מאחרים. אורות שעלינו ללקט ולמצוא לבדנו, בעצמנו, במשעולי חיינו.



ברוח רעיון זה, ענה המהר”ם א”ש (רבי מאיר אייזנשטט), מתלמידיו של רבי יונתן אייבשיץ (1670- 1744) על שאלה מעניינת. בברכת ‘אבות’, הברכה הפותחת את תפילת עמידה, אנו אומרים: “ברוך אתה ה’, אלוקינו ואלוקי אבותינו, אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב”. מדוע לא נקצר ונאמר אלוקי אברהם יצחק ויעקב?! (פנים מאירות חלק א, לט)



מדוע חוזרת ומוזכרת המילה “אלוקֵי” פעמיים נוספות ומיותרות, עבור כל אחד מן האבות בנפרד?!



תשובתו היא, שכל אחד מן האבות, בנה את סולם ההתקדמות האישי, הרוחני והייחודי שלו בעצמו ויצר לעצמו מערכת יחסים אישית, שונה וייחודית עם אלוקיו. מערכת יחסים המושפעת מן הגוונים האישיים המיוחדים רק לו.



נקודת המוצא והבסיס של יצחק אבינו – ה”קרקע” עליה הוא הציב את סולמו הרוחני, היתה דמותו של אברהם אביו. ובהמשך, הציב יעקב את סולמו האישי על דמותם ואישיותם של אבותיו כנקודת מוצא ומשם הוא המשיך הלאה.



ולכן אנו אומרים ומדגישים בתפילה את שני העקרונות גם יחד: “אלוקינו ואלוקי אבותינו”.



“אלוקי אבותינו” – דיוקנם הרוחני-אנושי של אבותינו והדוגמה האישית שהנחילו לנו, הם נקודת הבסיס והמוצא שלנו, עליו נציב את ה”סולם” שלנו.



ובמקביל, הביטוי “אלוקינו” – מתייחס לסולם הפרטי שלנו, בעזרתו “נעלה” ונבנה אנו, את מערכת היחסים הפרטית שלנו עם הקב”ה.

וכל שנותר לנו, זה “לְלַקֵּט גַחְלִילִיוֹת” ו”לִבְנוֹת מֵהֶן סֻלָּם שֶׁל כּוֹכָבִים”… “סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה”, סולם בעזרתו נוכל אנחנו לחיות את חיי היום – יום שלנו, כאשר רגלינו מוצבות על קרקע העשייה, בעוד שראשינו מחובר לאידיאלים ולרעיונות רוחניים העומדים ברומו של עולם – בבחינת “וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה”…



והנה התברר לנו, כי כל אחד מאיתנו יכול וצריך לשאוף לעלות בסולם יעקב בעצמו ו”לגעת בשמים”, דווקא בגלל שאנחנו לא מלאכים, אלא בני אדם בעלי רצון ובחירה חופשית…

בברכת שבת שלום, משה רוט



לכניסה או להסרה מרשימת התפוצה. ניתן לפנות למייל: nekudatova.roth@gmail.com


ארכיון “נקודה טובה”: http://www.pirsuma.com/nekuda_tova
נא לשמור על קדושת הגליון ולהכניסו לגניזה לאחר השימוש.


יש לך הערה או הארה? אשמח לקבל למייל הנ”ל.
אהבת? הפץ בין חבריך