גליון “ניצבים – וילך” (גליון 46 שנת תשע”ג, כה’ אלול תשע”ג , 31/אוגוסט/2013)



ב”ה

“נקודה טובה” לפרשיות “ניצבים – וילך” – כוחו של הניגון

בסיום פרשת “וילך”, מצווה הקב”ה את משה רבנו לכתוב, ללמוד ולזכור את “הַשִּׁירָה הַזֹּאת” – את “שירת האזינו” המופיעה בפרשה הבאה:



וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם… (דברים לא, יט).



במאמרנו זה, נעסוק במהותם של השירה והניגון.



מה ההבדל בין שירה לטקסט רגיל?



שירה היא סידור של רעיון ומילים בצורה נאה ואסתטית, תוך שימוש במקצב, במשקל, בחריזה ובמקבילות. וכך אנו מוצאים את שירת הים ואת שירת הבאר בתורה ואת תפילת חנה ושירת דבורה בנביאים ועוד.



במילות השירה, מבטא המשורר הודיה ושמחה ומשתף את כולם ברגשותיו ותחושותיו.



ואכן, כאשר בני ישראל עלו מן הים לאחר קריעת ים סוף, לאחר שניצלו מצבא פרעה הרודף אחריהם, הם אמרו לפני ה’ “שירה חדשה”, שאותה הם חיברו. ככתוב: “שירה חדשה (שירת הודיה לקב”ה) שִׁבְּחוּ גאולים (ניצולים), לשִמְךָ על שפת הים (מיד עם הצלתם)” (מתוך התפילה).



אל השירה מתלווה בדרך כלל גם מנגינה המעצימה את המילים, כפי שאכן היה בשירת הים, ככתוב: “וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת” (שמות טו, כ).



האם כל המנגינות והניגונים, השירות והזמירות הם “אותו דבר”?



שלמה גרוניך בשירו “שירים פשוטים”, נותן מענה לשאלה זו.



כֻּלָּם רוֹצִים שִׁירִים פְּשׁוּטִים

שִׁירִים בִּשְׁנֵי אָקוֹרְדִּים (צלילים),

כֻּלָּן דּוֹרְשׁוֹת מִלִּים פְּשׁוּטוֹת

שֶׁלֹּא אוֹמְרוֹת לִי שׁוּם דָּבָר.

יוֹצְאִים לִרְקֹד רוֹצִים לִשְׂמֹחַ

לֹא לַחֲשֹׁב יוֹתֵר מִדַּי

לַשִּׁיר בִּשְׁנֵי קוֹלוֹת

שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל עוֹד חַי…



ישנם שִׁירִים פְּשׁוּטִים ותרועות פסטיבלים. ישנם שירים שניגונם פשוט ומילותיהם סתמיות – מילים שֶׁלֹּא אוֹמְרוֹת לִי שׁוּם דָּבָר. שירים שבינם לבין ה”שירה” וה”ניגון” המבטאים רגש ומהות, אין שום דבר.



מול השירים הפשוטים הללו, ניצבים ה”ניגונים” – ניגוני הרגש והנשמה. על ניגונים עמוקים שכאלה, כתבה פניה ברגשטיין (לחן: דוד זהבי) מראשוני קיבוץ גבת, בשירה “ניגונים”:



שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי,

נִגּוּנִים מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים.

גַּרְעִינִים גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבִי

עַתָּה הֵם עוֹלִים וְצוֹמְחִים.

עַתָּה הֵם שׁוֹלְחִים פֹּארוֹת בְּדָמִי,

שָׁרְשֵׁיהֶם בְּעוֹרְקַי שְׁלוּבִים.

נִגּוּנֶיךָ אָבִי וְשִׁירַיִךְ אִמִּי,

בְּדָפְקִי נֵעוֹרִים וְשָׁבִים….

אותם מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים – אותן “זמירות שבת” של “העולם הישן”, נבטו וצמחו ב”עולם החדש” (של החלוצים) שכה ביקש להשכיח אותם ונתנו שוב את אורם וְאת טוּבָם. וְ”הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לְשָׁוְא”, עוֹד חוֹזֵר… (מתוך השיר “עוד חוזר הניגון”, של נתן אלתרמן).



בימי ראש השנה ויום כיפור הבאים עלינו לטובה, תופסים השירה והניגון מקום של כבוד וחשיבות והם משמשים כ”כלי העבודה” והביטוי הרוחניים שלנו.



כמה מחשבות על כוחו של הניגון:

• הניגון הנו “שווה לכל נפש” וכל אחד ימצא בו את עצמו. לא צריך להיות “למדן”, כדי להתחבר אל הניגון.

• כאשר אנשים מדברים יחד זו ערבוביה. אולם כאשר הם שרים יחד, אנו שומעים ומרגישים את האחדות. זהו כוחו של הניגון, המחבר בין כולם.

• ניגוני הנשמה העדינים (פיוטי מזרח ומערב וניגוני חצרות החסידים) אותם אנו שרים במהלך התפילה. נועדו להיכנס אל ליבנו, ולהיות שלובים בעורקינו (כלשון השיר “ניגונים”). “לחמם” אותנו, לעורר אותנו, להכניס אותנו לאווירת היום ולגרש כל עצבות ורוח רעה.

• ניגוני השמחה המושרים בימים אלה למרות היותם ימי דין, נותנים לנו כוח ומבטאים את שמחתנו ואת בטחוננו ב”אבינו מלכנו”, שיקבל ברחמים וברצון את תפילתינו (מתורתם של אדמו”רי מודז’יץ).

• קול השופר – קולות התקיעה, התרועה והשברים – קולות הבכי, היללה והצעקה ה”גולמיים” של השופר, משמשים לנו כְּפֶה ומבטאים עבורנו את כל מה שקשה לנו לומר ולבטא…



ומן המנגינה, אל המילים.



פרקי תפילה רבים מיוסדים על פרקי תהלים, דבר המאפשר למתפלל המתקשה “למצוא” את המילים ה”נכונות” בעצמו, להתבטא בעזרת מילותיו של דוד המלך ולצקת בתוכן את מחשבותיו וכוונותיו.



אולם, מעלה גדולה יש במי שמצליח להוסיף בתפילתו לפני ה’ “שירה חדשה” – תפילה אישית משלו במילותיו הוא (גם אם זה לא בחרוזים…), שהרי זהו עיקרה של התפילה.



ומאידך, מי שמילותיו נתקעות ואינן סדורות, יוכל לבטא את עצמו בעזרת מילותיו של דוד המלך, או אף בעזרת זעקת השופר חסרת המילים, הבוקעת רקיעים.



תורת החסידות נתנה מאז ומעולם מקום של כבוד גם למי שרוצה לבטא את עצמו ולהתפלל, אך לא מצליח.



ואכן, ידועים הסיפורים החסידיים על הנער הרועה שהתפלל בעזרת חלילו, או הנער שלא ידע לקרוא ומסר לקב”ה את האותיות ואמר – ריבונו של העולם, הרי האותיות לפניך, סַדֵר מהן אתה את התפילות…



סיפורים אלה מבטאים מחד את הצורך של כל אחד ואחד בתפילה לפני ה’, ומאידך, את היכולת להתפלל בכל דרך, למרות המגבלות.



כעת, כשאנו מצוידים בכוחם של השירה והניגון, אנו יכולים להיכנס אל השנה החדשה, מתוך שמחה, ואחדות. “מִפְּנֵי שֶׁאֶת הַמַּנְגִּינָה הַזֹּאת, אִי אֶפְשָׁר לְהַפְסִיק” (מתוך שירו של עודד פלדמן, “מוכרחים להמשיך לנגן”)…



“וְיִהְיוּ נָא אֲמָרֵינוּ (תפילותינו וניגונינו) לְרָצוֹן, לִפְנֵי אָדוֹן כָּל (הקב”ה)” – “הַבּוֹחֵר (להאזין ולקבל את) בְּשִׁירֵי זִמְרָה (הזמרה שלנו)” (מתוך התפילה).



יהי רצון שיתקיים בנו מאמרו של רבי נחמן מברסלב: “על ידי ניגונים (של תפילה ושמחה) ומחיאת כף, מִתְמַתְקִין (ומתבטלים) כל הדינים”…

קורא יקר

ראשית, אאחל ברכת שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה לך, למשפחתך ולכל בני ביתך. יהי רצון שתחל שנה וברכותיה לכל אחד מאיתנו ולכלל ישראל.



מידי שבוע, אנו נפגשים שוב ללימוד של הפרשה ומאירים בה עוד “נקודה טובה”. הקישורים של הפרשה אל הווייתנו המודרנית ואל התרבות הישראלית והכללית, נועדו להראות כי תורת ה’ היא תורת נצח – תמיד רעננה ועדכנית. מעל לגיל ולזמן…



ויהי רצון לפני ה’, שנמשיך גם הלאה בשנה הבעל”ט, לדלות “נקודות טובות” מן התורה והפרשה – ממעיין הנצח האלוקי הזה.



כמידי שנה, בנקודת סיום זו, נקודה שהיא גם התחלה חדשה, אשמח לקבל מכם – קוראי, משוב, הארות והערות, מכל סוג שהוא.



לקראת שבת הבאה – “שבת שובה”, (הצמודה לראש השנה) לא יצא גיליון. ואנו נפגש שוב אי”ה, בגיליון יום כיפור.

בברכת שבת שלום, שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה,

משה רוט






לכניסה או להסרה מרשימת התפוצה. ניתן לפנות למייל: nekudatova.roth@gmail.com


ארכיון “נקודה טובה”: http://www.pirsuma.com/nekuda_tova
נא לשמור על קדושת הגליון ולהכניסו לגניזה לאחר השימוש.


יש לך הערה או הארה? אשמח לקבל למייל הנ”ל.
אהבת? הפץ בין חבריך