מיכי יוספי- שירת העשבים
לעשב יש ביקור קצר בעולם, הוא פורח ולאחר זמן קצר או שבע”ח אוכל אותו או שהוא מתייבש.
אף על פי כן ניתן לראות שלעשב יש בפרקי שירה פרק עשיר וארוך.
הדשאים אומרים “יהי כבוד השם לעולם, ישמח השם במעשיו”. הקב”ה שמח בי, איזו שמחה קיימת בי כשה’ שמח בי.
ע”י התחברותינו לטבע אנו לומדים את הפנימיות של מה שאנו פוגשים. לדוג’: העץ קולט פד”ח (פחמן דו חמצני) ופולט חמצן ואנו קולטים חמצן ופולטים פד”ח.
הסימביוטיקה הזו קיימת בכל מערכת אליה נפנה, מערכת של יחסי גומלין.
כשהרועה נמצא בחיק הטבע הוא קשור לשירת העשבים, אנו צריכים רק להתבונן ולהעמיק בהשכל שיש לכל דבר.

*ידוע שהתודעה שלנו מושפעת מכל המתרחש סביבנו ומן המידע שאנו מקיפים עצמנו בו. הרועה שנמצא כל היום בסביבה עם הבהמות התודעה שלהם משפיעה עליו ויכולה בסופה לרדת מטה.
כלומר כל אדם בחברה שבה הוא נמצא חשוף להיות מושפע מן הנטיות הבהמיות קרי לעסוק רק בצרכים הקיומיים ולא להיות קשור למימד הנשמתי וממילא יש בו חוויה חזקה של פירוד ודיס-הרמוניה.
לניגון יש כח לעלות את הרועה מן הרוח הבהמית לרום האדם ולזכיר לו את הייעוד שלו.
כל רועה – מנהיג (גננת, ראש-ממשלה, רועה צאן וכו’) אמור להביא תודעה גבוהה יותר ואופק מול מונהגיו רק שהוא עלול להיות מושפע מאותה תודעה של אלה שהוא פוגש ולניגון יש את הכח המיוחד להחזיר ולהזכיר לנו את המקום הגבוה שטמון בתוכנו.