גליון “וישלח” – (גליון 8 שנת תשע”ג, יז’ כסלו תשע”ג, 1/12/2012)



ב”ה

“נקודה טובה” לפרשת “וישלח” – מעשה בסיפור “אהבה”

ה”אהבה” הרומנטית בין איש לאשה, היא הנושא המרכזי בו עוסקת התרבות לזרמיה השונים באומנות, בקולנוע, בספרות ובמוזיקה. שירים רבים נכתבו עליה מחזות לרוב הומחזו עליה. מקומדיות ועד טרגדיות, מ”רומיאו ויוליה” ועד “סיפור אהבה”.

אהבה רומנטית זו, מה טיבה?



האהבה יסודה בחיבה עזה בין איש לאישה. חיבה המביאה את הזוג לרצון להיות ולחיות יחד.

בפרשתנו מובא “סיפור אהבה” בין שכם, בנו של חמור – נשיא העם הַחִוִּי לבין דינה, בתם של יעקב ולאה. שכם מתאהב בדינה ומבקש לשאת אותה לאשה. לשם כך הוא פונה לאביו – נשיא הארץ ומבקש את עזרתו: “וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה” (בראשית לד, ד).

לסיפור אהבה זה קדם סיפור אלים ומכוער. ב”מערכה הראשונה”, חטף שכם את דינה, אנס ועינה אותה רק כדי להשביע את תאוותו ורצונו: “וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ”.

רק לאחר מכן, התאהב שכם בדינה: “וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ(ה)” (ניסה לפייס אותה בדברים), (שם, ב- ג). אולם היא, לא השיבה לו אהבה ונפשה לא דבקה בנפשו.

ואנו עומדים ותוהים. מחד שכם הינו דורסני ופוגעני כלפי דינה ומאידך הוא “אוהב” אותה. הכיצד?!


מחד, הכתוב אכן “מעיד” על אהבתו של שכם לדינה ומשתמש בלשונות רבות של אהבה: “וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ” “וַיֶּאֱהַב”, “שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם”, “כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב”.


ומאידך, כאשר שכם חטף את דינה ועשה לה את הנבלה הזאת שהיתה כרצח בעצמותיה (לשון המלבי”ם), הוא לא התייחס אליה כאל אדם בעל רצון חופשי ויכולת לסרב ולומר לא, אלא כאל חפץ למילוי תאוותיו, כמו בובה על חוט, הנשלטת בין אצבעותיו (“בובה על חוט”, יוסי גיספאן).



גם כאשר הוא כבר מתאהב בדינה ומפגין רגשות אנושיים (לכאורה) הוא עדיין מתנהג כמו עריץ ומבקש מאביו: “קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה”. אל תשאל או תבקש, פשוט תיקח…

ואנו עומדים ותוהים. האם שכם באמת אהב את דינה. או שמא הוא אהב רק את עצמו?! כאותו דייג שאהב (לאכול) דגים…

סיפור קשה דומה, קרה בין אמנון ותמר – שניהם בניו של דוד מלך, מנשים שונות (שמואל ב, פרק יג).

אמנון מתאהב קשות בתמר אחותו למחצה “הגיורת” ומתחבל תחבולות כיצד להגיע איליה. הוא עושה את עצמו חולה ומבקש שתמר תבוא לטפל בו.

כאשר הם נמצאים ביחידות בחדרו, הוא מנסה לפתות אותה. היא כמובן מתנגדת ועונה לו: למה בכוח ובחטא?! אשמח להתחתן אתך כדת וכדין: “דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ” (ברשותכם אדלג על ההיבט ההלכתי של נישואי “אחים” לכאורה. רמז: היא גיורת).

אולם אמנון מסרב להצעתה: “וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ”. והנה, ברגע שאמנון בא על סיפוקו, הפכה ה”אהבה” לשנאה: “וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ…” והוא פשוט מגרש אותה מביתו בביזיון לאור היום, לעיני כולם: “מופשטת ממעיל ובזויה מכבודה, ודחופה כאחת הקדשות (זונות)”, (מלבי”ם).



וקשה, כיצד האהבה הפכה לשנאה?

מתברר שזו לא היתה אהבה אלא רק תאווה. וכשאמנון בא על סיפוקו נעלמו גם רגשות ה”כאילו אהבה”. וכאשר הוא מבין איזה מעשה מכוער הוא עשה, הוא מפנה את שנאתו העצמית (כלפי עצמו בגלל מעשיו), אל הקורבן – כלפי תמר. היא האשמה…

לאור מעשים אלה, מן הראוי שנשאל את עצמנו שוב, מהי ההגדרה האמיתית של ה”אהבה”?

הבה ננסה ללמוד מהי אהבה, תוך התבוננות בסוגים נוספים של אהבה.

• אהבת הורים לבניהם – מלמדת על מחוייבות ללא תנאי ועל נתינה. וכמובן על הרצון שלילדינו יהיה טוב.

• האהבה בין חברים – מלמדת על רעות וחברות, שותפות ושייכות וכמובן גם כבוד הדדי.

• אהבת הא-ל – מלמדת על כך שעובד ה’ רוצה למלא את רצונו ומצוותיו של אלוקיו, בשמחה.

רק לאחר שנשלב בהגדרה של הערך אהבה (“עיין ערך אהבה”…) את הרעות והכבוד ההדדי, את המחויבות ההדדית, השותפות, הרעות והנתינה ובעיקר, את הרצון לעשות לאהוב/ת ליבנו רק טוב, רק אז נקבל הגדרה נכונה ומלאה של הערך “אהבה”.


ומי שרואה כך את משמעות האהבה, לא יתנהג אל חברתו או אל אשתו כאל “בובה על חוט”…

שירי אהבה רבים הם בעצם שירי תאווה נטו – אני אוהב, אני רוצה, אני לוקח… כאילו יצאו מבית מדרשם של שכם ואמנון…


כנגדם, עומד בועז שרעבי (ואחרים) ואומרים: לאהוב זה לא לקחת, זה לתת… לאהוב זה לוותר…



כמילות השיר “לתת” (מילים: חמוטל בן זאב, לחן: בועז שרעבי):



לתת את הנשמה ואת הלב,

לתת כשאתה אוהב.

ואיך מוצאים את ההבדל

שבין לקחת ולקבל

עוד תלמד לתת…

תמיד לדעת לוותר…

ואכן, בועז שרעבי ועמית צח (מילים ולחן) בשירם “אם את עדיין אוהבת אותי”, ממשיכים באותה דרך. גם בשיר הזה, האוהב אינו עוסק במה שהוא רוצה לקחת, אלא במה שהוא רוצה לתת.

…אביא לך אבנים מהירח

אתן לך אוצרות מלב הים

מה שתבקשי

מה שרק תרצי…

נסיים ונחתום מאמר זה בסיפור אהבה ורעות בין דוד ויהונתן. סיפור שכל כולו ויתור.

בין דוד ויהונתן שררה אהבת נפש: “וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ… וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ” (שמואל א, יח, א – ג).

אולם בין שאול אביו של יהונתן לבין דוד שררה מתיחות רבה. שאול ראה בדוד אויב המנסה לרשת את כס מלכותו והוא נלחם בו ואף מבקש את נפשו. יהונתן שנאלץ “לבחור צד” במאבק הזה, מחליט ללכת עם דוד נגד אביו ובכך הוא בעצם מוותר על כס המלוכה המיועד לו לעתיד, שלא לדבר על הכעס והעונש הצפוי לו מצד אביו – שאול.

אני מוכן להיות “מספר שתיים” שלך, אומר יהונתן לדוד: “וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה” (שם כג, יז).

יהונתן מוותר על כסא המלכות המיועד לו, למען דוד, מתוך אהבה והערכה אליו!


ואכן, חז”ל מנגידים ומעמידים זה כנגד זה את אהבת דוד ויהונתן מול מעשה אמנון ותמר (אבות ה, טז).



“כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה” – אהבה התלויה בתאווה הינה זמנית. ברגע שהתאווה תבוא על סיפוקה, האהבה תיעלם… כאהבת אמנון ותמר.

ולעומת זאת, אהבת אמת “שאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם”, כאהבת דוד ויהונתן…

“לתת את הנשמה ואת הלב, לתת כשאתה אוהב”…

בברכת שבת שלום,
משה רוט

ארכיון “נקודה טובה”: http://www.pirsuma.com/nekuda_tova