גליון “חוקת” (גליון 36 שנת תשע”ב, י’ תמוז תשע”ב, 30/6/2012)
ב”ה
“נקודה טובה” לפרשת “חוקת” – סיפורו של נחש
סמל חיל הרפואה של צה”ל הוא חרב וסביבה כרוך נחש. וקשה, כיצד ומדוע, הפך הנחש ארסי סמל למזור ומרפא?!
התשובה לכך, טמונה בפרשתנו. עם ישראל היוצא ממצרים, הולך במדבר וזוכה לקיום ניסי. מיליוני אנשים זוכים מידי יום ביומו לאכול מֵן – ‘לחם’ אלוקי היורד מן השמים ומים מבאר ניסית הנוסעת ומתקדמת עם העם בכל מסעיו. והעם, במקום להודות – מתחיל להתלונן ולקטר וטוען מגוון טענות כנגד המן: “… וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל” – נמאס לנו… (במדבר כא, ה).
עונשם של המתלוננים לא מאחר לבוא:”…וַיְנַשְּׁכוּ (הנחשים) אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל” (שם ו).
מדוע בחר הקב”ה דוקא בעונש זה? מתברר כי יחד עם העונש, קבלו בני ישראל גם את ההסבר: “בת קול נפלה מִן שמי מרום וכך אמרה: בואו ראו כל בני אדם, (את) כל טובות שׁעשׂיתי לעם (ישראל). העליתי אותם פדויים מִמִצרים, הורדתי להם מֵן מִן השמים. ועתה (הם) חזרו והִתרעמו עלי (והם מתלוננים על טעמו ואיכותו של המן). והנה, נחש שגזרתי עליו מִן ימי תחילת העולם, עפר יהיה מזונו ולא הִתרעם עלי. ועמי הִתרעמו על מזונם. ועתה, יבואו נחשים שלא הִתרעמו על מזונם וינשכו את העם אשר הִתרעמו על מזונם” (כתר יונתן שם). יבואו הנחשים שידעו לקבל את עונשם ויפגעו במי שלא ידע לקבל את טובתו והתנהג ככפוי טובה.
העם מכיר בחטאו, מצטער ומתחרט ומבקש ממשה: “..הִתְפַּלֵּל אֶל ה’ וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ. וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם” (שם, ז). על פי מצוות ה’, עושה משה צורה של נחש מנחושת ושם אותו על נס – במקום גבוה. “… וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט (האדם הפגוע) אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי” (שם, ט).
בניגוד למצב הרגיל בו הנחש הינו ארסי ופוגעני, מתפקד כאן הנחש על תקן של תרופה ומרפא. ולכן, כנראה שזהו המקור והסיבה להימצאותו של הנחש בסמל של חיל הרפואה.
אולם, לגופו של ענין, הדברים קשים וטעונים ביאור. “וכי נחש ממית או נחש מחיה”?! וכי הנחש הוא מעין סגולה או תרופה?! מה ערכה של ההבטה וההסתכלות בנחש וכיצד היא מביאה לרפואתו של הפצוע הנשוך?!
תשובה לכך נותנים חז”ל. לא מדובר כאן ברפואת הגוף, אלא ברפואת הנפש. החטא היה רוחני וגם התרופה לכך היא במישור הרוחני. “בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים היו מתרפאים…” (ראש השנה, פרק ג, ח). נחש הנחושת שהתנוסס על מוט גבוה, היה רק האמצעי שנועד לגרום לעם להרים את מבטו כלפי מעלה – כלפי השמים, כלפי ריבונו של עולם. מתוך תקווה שפעולה זו תכניס בליבם את אהבת ה’ ויראתו. ממילא הם ישעבדו את ליבם לאביהם שבשמים. ובכך יהיה משום תשובה ותיקון להתנהגותם כפויית הטובה.
למדנו, שכוונת הלב היא העיקר. שהרי ללא כוונת הלב, לא היתה ההבטה בנחש מועילה.
עם הזמן, איבד עם ישראל את כוונת הלב. המבט “כלפי מעלה” נשכח והעם החל לגלוש ולהתדרדר ב”מדרון החלקלק”. העם החל לטעות ולייחס לנחש הנחושת כוח עצמאי משלו. נחש הנחושת הפך לפסל ולעבודה זרה בשם נחושתן והעם החל להקריב לו קורבנות (מלכים ב, פרק יח).
בעוד שמשה רבנו עשה את הנחש כדי לחזק את האמונה בה’ בכוחו ובניסיו, הפך העם את הנחש לעבודה זרה – אנטי אלוקית….
מסיבה זו, החליט חזקיהו המלך להשמיד נחש הנחושת, למרות עובדת “יחוסו” של הנחש כיציר כפיו של משה, במצוות ה’. כל עוד גרם הנחש לישראל לאמונה באביהם שבשמים, היתה לו זכות קיום. אולם, ברגע שהוא גורם את ההיפך ומרחיק את העם מן האמונה בה’, הוא מאבד את הסיבה והזכות לקיומו ודינו לגריסה…
מעמדו ומהותו של נחש הנחושת נגזרים כתוצאה מן השאלה – מה הוא אומר לנו… או יותר נכון, מה אנו רואים בו…
התורה מצפה מאיתנו לראיה עמוקה ונבונה. למבט אסוציאטיבי – מבט הקושר בין עובדות ורעיונות, עצמים ופעולות, תגובות וזכרונות. וכך, מי שנושא את עיניו למעלה – אל נחש הנחושת הנמצא גבוה על הנס, יעשה בעצמו את ההקשר אל ריבונו של עולם.
זאת ועוד. בקריאה אל העם להביט “למעלה”, ישנה דרישה להסתכל על המציאות “בגדול”, ולא במבט קטנוני. ומי שיסתכל “בגדול” ודאי יראה את כל הטובות שעשה ה’ לעם ביציאת מצרים ויפסיק לקטר “בקטנה”…
דוגמה דומה לקשר אסוציאטיבי נוסף, נמצא במצוות ציצית אותה קראנו לאחרונה בפרשת “שלח לך”. “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ (את פתילי הציצית) וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה’ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם” (במדבר טו, לט). כיצד הראיה מביאה לידי זכירת ה’ וקיום מצוותיו? אחד מפתילי הציצית היה צבוע בצבע תכלת (צבע שמקורו אינו ברור לנו כיום…) וכאן מתחילה האסוציאציה – ריצת המחשבות על ההקשרים שונים: התכלת של פתיל הציצית דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד (סוטה יז, א). ואת ההמשך מכאן אל עולם האמונה האישי, יעשה כל אחד בעצמו…
בכל רגע ובכל מקום, המחשבות שלנו רצות מעצמן בין העובדות והמראות הריחות והצלילים ויוצרות הקשרים ואסוציאציות. זוהי מעלתו וסגולתו של האדם החושב. אולם, זכותו וחובתו של האדם לכווין את מחשבותיו לכיוונים חיוביים ולא לתת למחשבותיו לבלבל אותו ולהפריע לו (באמצע התפילה למשל…), או לקחת אותו למחוזות לא רצויים (הרהורי עבירה…).
לפני שנים רבות הציגו יוסי בנאי ורבקה מיכאלי את “מערכון החתונה”. מערכון המספר על זוג המתכונן לחתונה ומוטרד מאד מה יקרה במהלך הערב. הגבר מוטרד מאד מן השאלה האם בסעודה יגישו רבע עוף או בורקס (בימי קדם הגישו או… או… היום כבר מגישים גם וגם… בנוסף ל…) ואילו האשה מוטרדת מאד מן השאלה האם בעלי השמחה ידעו שהיא “אשת מהנדס” ויתנו לה את הכבוד הראוי למעמדה…
מי אני ומה אני?! (שואל הגשש החיוור באחד המערכונים שלו).
אז מי אני בכלל?! (שואל קוני למל בסרט משנת 1966 בכיכובו של מייק בורשטיין).
מיהו האני הפנימי שלי? האם האני שלי הוא העובדה שאני “אשת מהנדס”? האם האני שלי הוא המקצוע שלי, או שמא המעמד החברתי? האם הרכוש שלי הוא הוא ש”עושה” אותי?! או שמא כל אלה הם קליפות ודברים חיצוניים?!
לפני כמה שנים, במלאת לנו חמישים, התכנסנו חברי המחזור והשבט בבני עקיבא למפגש רעים, לאחר שנים רבות שלא נפגשנו. במהלך סבב העדכונים, סיפר כל אחד על עצמו, על מצבו המשפחתי והתעסוקתי. כשהגיע תורו של המדריך המיתולוגי שלנו (כיום רב ומחנך… איך לא…), הוא דילג על הפרטים היבשים והציג את מצבו העכשווי כך: “אני עובד כעת על מידת הכעס…”. זו הנקודה הרוחנית בה אני נמצא. זהו האני שלי…
ועל כך אמר רבי ישראל בעל שם טוב – מייסד החסידות: אתה נמצא, היכן שמחשבותיך נמצאות…
ה”אני” שלנו הם המחשבות והמעשים שלנו. כדברי הפסוק: “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה’ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם” (במדבר טו, לט).
אנו רואים וחווים את אשר סביבנו והמחשבות מובילות אל המעשים. לאן המראות והמחשבות האלה יקחו אותנו?! את זה, רק אנחנו נקבע. רק אנחנו נחליט האם נחש הנחושת שלפנינו (בהשאלה כמובן) יביא אותנו לחשיבה חיובית – “למעלה”, או ח”ו להיפך…
ומן המחשבה – אל המעשה. מחשבה טובה בבחינת: ” וּזְכַרְתֶּם”, תביא אותנו לידי מעשים טובים, בבחינת: “וַעֲשִׂיתֶם”.
גורלו של כל אחד – בידיו. רק אנחנו נקבע לעצמנו, מי אנחנו… רק אנחנו “נעשה” את עצמנו… על ידי שנשלוט ונכווין את מחשבותינו ומעשינו.
בברכת שבת שלום,
משה רוט
לארכיון “נקודה טובה” לחצו כאן>>
תגובות אחרונות באתר שמים