פרשת “אמור” (גליון 28 שנת תשע”ב, יג’ אייר תשע”ב, 5/5/2012)

ב”ה

“נקודה טובה” לפרשת “אמור” – בסוד קידוש ה’

חייל, אתה מייצג את צה”ל! לך זקוף! עמוד ישר! נעליים מצוחצחות! כומתה על הראש! תג היחידה בצד הנכון, שים את הסמל שעל הכובע בזווית הנכונה… ועוד ועוד. גערותיו וצעקותיו אלה של רס”ר המשמעת הבסיסי במסדרי היציאה לשבת הביתה, ודאי צרובות עדיין בזיכרונם של רבים.

כי כל אחד מאיתנו, מייצג בהתנהגותו את… את עצמו ואת משפחתו. את הוריו, את מקום עבודתו ואת…

למען האמת, ‘השכן ממול’ כבר קדם לרס”ר המשמעת, כשהעיר לנו: ילד, אבא שלך לא לימד אותך ש…

רעיון יסודי זה, בא לידי ביטוי בפסוק הבא בפרשתנו: “וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…” (ויקרא כב, לב). ביסוד הדברים עומדת התפיסה שאנו – עם ישראל, אנו עמו של הקב”ה. אנו חיים בדרך ה’ – לפי עקרונות התורה והמצוות האלוקיים ובכך אנחנו בעצם הופכים לנציגיו של הקב”ה, בבחינת: “עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי (כדי ש…) תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ” (ישעיהו מג, כא). כי שם ה’ נקרא עלינו – על דרך חיינו – על חיי הפרט והכלל שלנו.

ובפראפרזה – בהרחבה ובהשאלה על דברי הרס”ר: יהודי, אתה מייצג את ריבונו של עולם! תתנהג כראוי…

“וְאָהַבְתָּ אֵת ה’ אֱלֹהֶיךָ…” (דברים ו, ה). “ואהבת” – כיצד?! כיצד ‘מספרים’ את תהילתו של ה’?! שיהא שם שמיים מתאהב על ידך. תאהב ותאהיב את ה’ על הבריות. כאשר אדם נוהג כראוי ומשאו ומתנו בנחת וביושר עם הבריות, או אז בני אדם הרואים אותו אומרים, ראו כמה נאים מעשיו, כמה יפות דרכיו. אשרי פלוני שלמד תורה – תורת ה’ היא היא המקור וה’קוד האתי’ להתנהגותו הראויה. ונמצא שם שמים מתאהב ומתקדש על ידו…

וכן גם להיפך. כאשר התנהגותו של האדם אינה ראויה, יש שיראו ויתלו בטעות את הקלקול ח”ו לא בו – באישיותו ובמידותיו, אלא ב’קוד האתי’ שלו – בה’ ובתורתו. ונמצא שם שמיים מתחלל על ידו… (אליהו רבה, פרשה כו).

במהלך הדורות ושנות הגלות, נדרשו יהודים רבים לעבוד לאלילים, לנצרות ולאיסלם. אולם, הם סירבו. הם שמרו אמונים לריבונו של עולם, ‘ייצגו’ אותו בראש מורם ומסרו עצמם למיתה על קידוש ה’, תוך שהם מקיימים את הפסוק: “וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…”.

אולם כאמור, במאמרנו זה נעסוק בעיקר בקיומו של ציווי זה מתוך חיים של עשייה רוחנית.

אז איך מקדשים את ה’ בחיים? תתנהג כמו “בן אדם”, עד “שיהא שם שמיים מתאהב על ידך”, על ידי כל רואיך.

זאת ועוד. העובדה שכל אחד מאיתנו הוא חלק מעמו של הקב”ה ומשמש כשליח ה’ על מנת לספר ולפרסם את תהילתו וגדלותו, מלמדת על החשיבות העצומה שריבונו של עולם (אבינו אב הרחמן…) מייחס לכל יהודי, באשר הוא. על כך כתב הסופר ש”י עגנון את יצירתו “קדיש על הרוגי ארץ ישראל”. יצירה המבוססת על מילות תפילת הקדיש ועל מאמרי חז”ל.

“…מלכנו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, מלך חפץ בחיים, אוהב שלום ורודף שלום ואוהב את ישראל עמו ובחר בנו מכל העמים. לא מפני שאנו מרובים חשק ה’ בנו, כי אנו המעט מכל העמים. ומתוך אהבתו שאוהב אותנו ואנו מעטים, כל אחד ואחד מעמנו חשוב לפניו כלגיון שלם. לפי שאין לו הרבה להעמיד במקומנו. נפקד חס ושלום אחד מישראל באה פחת בלגיונותיו של המלך ובאה תשות כח כביכול במלכותו יתברך, שהרי מלכותו חסרה לגיון אחד מלגיונותיו ונתמעטה חס ושלום גדולתו יתברך (= חסרון ומיעוט בכבוד שמים)”.

לפיכך, כאשר נפטר אחד מישראל, דואגים אנו לחיסרון בכבודו של ה’. ועל כן “אנחנו מתפללין ואומרים אחר כל מת מישראל, יתגדל ויתקדש שמיה רבא, יגדל כח השם ולא יביא תשות כח לפניו יתברך ויתקדש בעולמות שברא כרצונו…

ומכאן גם למדנו על מהותו, משמעותו וחשיבותו של הקדיש…

נסיים בתפילתו של רבי נחוניה בן הקנה, תפילה הנאמרת בקבלת שבת ובימים אלה, גם לאחר ספירת העומר. תפילה שהתפרסמה בזכות ניגונו המרטיט של עובדיה חממה (רצ”ב קישורית…):

אָנָּא בְּכחַ, גְּדֻלַּת יְמִינְךָ, תַּתִּיר צְרוּרָה…

יָחִיד גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְּנֵה, זוכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ.

יודֵעַ תַּעֲלוּמות.

יחיד גאה לְעַמְּךָ פְּנֵה (תן לנו תשומת לב לטובה…) זוכרי קדושתך – אותנו, המקדשים את שמך בעולם הזה – בבחינת: “וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…”. קדושה של חיים ישרים, הגונים וראויים. ולכן, יהי רצון מלפניך ריבונו של עולם שאת “שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ”…

השבוע חל לג בעומר – יום פטירתו של התנא רבי שמעון בר יוחאי, שעסק בפנימיות התורה ובתורת הסוד. אף אנו במאמרנו זה העמקנו ונגענו בסוד קידוש ה’ ובמשמעותו של הקדיש, בבחינת – דבר בעתו ובזמנו, מה טוב…

עובדיה חממה ואיציק אשל עם הרכב “שמים וארץ”.

http://www.youtube.com/watch?v=XstbhIbe49c&feature=youtube_gdata_player

בברכת שבת שלום,
משה רוט




לארכיון “נקודה טובה” לחצו כאן>>