פרשיות “ויקרא” (גליון 23 שנת תשע”ב, א ניסן (ראש חודש) תשע”ב, 24/3/2012)



ב”ה

“נקודה טובה” לפרשיות “ויקרא ” – בסוד כפתור ה “בטל”/ undo

השבת אנו מתחילים לקרוא את החומש השלישי – חומש “ויקרא”, העוסק רובו ככולו בעבודת הקודש במשכן.

כל אחד מאיתנו חווה רגע בחיים בו הוא לחץ על כפתור כלשהו וחלקיק שניה אחרי כן הוא התחרט או שינה את דעתו. לא!!!! נפלטת מגרונו הזעקה וכל ישותו אומרת צער, אכזבה, כעס וחרטה…



לעיתים מדובר בכפתור פיזי – אמיתי כגון כפתור ה”שלח” (במייל), או אולי הדק של אקדח (ח”ו). ולעיתים קורה הדבר גם ב”כפתור ההפעלה” הרוחני/וירטואלי שלנו – של אישיותנו. הכפתור “נלחץ” ואנו אומרים מילה או עושים מעשה שמיד אחרי כן אנו מנסים לעצור אותו, אבל… כבר מאוחר מדי.

או אז מגלה האדם המודרני שב”משחק החיים”, הכל “אמיתי”. כאן, שלא כמו במערכות ובמשחקי המחשב, כאן אין כפתורים של “בטל”/ undo, “שחזר”, “התחל מחדש” וכדומה…

לא!!!! אנו צועקים, אבל זה כבר מאוחר מדי. ואז, כל מה שנשאר לנו זה רק להתנצל ולנסות לשקם את ה”הריסות” הפיזיות או הרוחניות שגרמנו לעצמנו ולסביבתנו…

על מקרים שכאלה בהם נוצר קלקול, שבר, אובדן וחיסרון מהותי, אמר שלמה המלך – החכם מכל אדם: “מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת” (קהלת א, טו).

אולם, בפרשתנו מתברר כי לחוטא – המקלקל בשגגה, ישנו מסלול תיקון וכפרה, המבוסס על קורבן חטאת.



• “נֶפֶשׁ (אדם) כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה (ללא כוונת זדון)…” (ויקרא ד, ב).

• “אִם הַכֹּהֵן (הגדול)… יֶחֱטָא…” (שם, ג) – שטעה בעבודת הקודש במקדש.

• “וְאִם (ההנהגה הרוחנית של) כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ…” (שם יג) – הסנהדרין הגדולה ששגתה בדבר הלכה.

• “אֲשֶׁר נָשִׂיא (המלך) יֶחֱטָא… ” (שם כב).

כאשר אדם פרטי או נושא משרה ציבורית טועה ומקלקל בשגגה – ללא כוונת זדון, הוא יכול לתקן. תיקון הנובע מן ההבנה שגם קלקול התנהגותי “בטעות”, הוא חטא. או אז הוא יכול להתייצב לפני ה’ במשכן (או במקדש), להביא קורבן חטאת ולהתוודות על חטאו.

לא רבותי, לא מדובר כאן בהליך “טכני” שנועד לפייס או לרצות את ה’. התהליך הזה בעיקרו אינו מכוון כלפי ה’, אלא כלפי עצמינו. התורה מחדשת לנו כאן דרך של תיקון וחידוש במערכת היחסים בין האדם השוגה והמקלקל לאלוקיו. קורבן ואיתו עבודת הנפש. עבודה של חרטה ותיקון העבר: כפרה (במישור החובה) וטהרה (ניקוי הנפש). וגם, שינוי לעתיד: שינוי שמטרתו למנוע חזרה על אותה טעות בעתיד. כי על האדם לשנות את דרך התנהלותו…

ומה עם מי שקלקל בזדון ורוצה לתקן? הדרך לשינוי, לשיפור ולתיקון, זהה. אולם הוא לא זכאי ל”מסייעת” – לסיוע ולזכות של קורבן חטאת. הוא צריך להתאמץ עוד יותר… ולהצליח לתקן לבד, גם ללא הקורבן.

בסיומה של מסכת יומא, העוסקת בעבודת הקורבנות של הכהן הגדול ביום הכיפורים, מכריז רבי עקיבא: “אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין? מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים…” (יומא ח, ט). צריך לזכור שהקורבנות אינם העיקר אלא רק סיוע, כלי ודרך לתיקון. ובדורנו אנו – שאין לנו לא מזבח ולא קורבנות, מה נעשה?!

על כך עונה רבי עקיבא בדבריו: עם או בלי עבודת הקורבנות, “מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים…”. כל מה שעל האדם לעשות, זה רק לשקם ולשפר את יחסי הבן-אב בינו לבין אביו שבשמים (בחרטה, בתיקון ובקבלה לעתיד). או אז ה’ מצידו יעשה את שלו ויקרב את בנו אליו חזרה…

המשוררת רחל שפירא שכתבה את השירים “מה אברך”, “כמו צמח בר” ועוד רבים, כתבה גם את השיר “עוד יום” (לחן: מתי כספי).

…המלאכה מרובה והזמן קצר

ואנחנו כבר יודעים שהגשר צר.

אמצע הדרך

ויש גם בזה נסיון

עוד יום, עוד יום.

לא להתמעט וגם לא להימלט

ותמיד לשאוף ללכת הלאה

ללכת זה אומר: לא להסתלק

כן, כוונתי לומר: לא להסתלק

אמצע הדרך

ויש גם בזה נסיון

עוד יום, עוד יום.

אשרי האיש שיודע ליפול לקום ולהמשיך ללכת. אשרי מי שיודע ללמוד מטעויות (שלו ושל אחרים) להפיק לקחים ולתקן. אשרי מי שממשיך בדרך “עוד יום, עוד יום”.

וגם כשקשה וכשנכשלים ו”נופלים” (באופן רוחני ו/או גשמי) באמצע הדרך, אזי חובתנו היא: “לא להתמעט וגם לא להימלט. ותמיד לשאוף ללכת הלאה.. זה אומר: לא להסתלק…”. “ואנחנו כבר יודעים שהגשר צר” והעיקר, לא לפחד כלל (רבי נחמן מברסלב)…

והרי הצעה לשינוי התנהגותי, שניתן ליישם אותו בקלות. שינוי הנלמד מעולם ה”כפתורים” והתוכנה בו פתחנו. לקח מן העולם הווירטואלי, אל עולם המעשה. “האם אתה בטוח?” שואלת התוכנה את המשתמש והמפעיל, שוב ושוב. האם אתה בטוח שברצונך למחוק, ולהשמיד ללא שוב את המידע המסומן??

הבה נוסיף ל”מערכת ההפעלה” האישית שלנו (קוד ההתנהגות שלנו, אותו אנו בוחרים בעצמנו. בוחרים, מגדירים ומעדכנים כל הזמן…), את סבב החשיבה וההתלבטות הנוסף והחשוב הזה, לפני שאנחנו לוחצים על הכפתורים ולפני שאנחנו עושים נזקים….

הבה נשאל את עצמנו שוב: “האם אני בטוח” שזו הדרך הנכונה?! או אולי יש דרך “טובה” יותר, או “נכונה” יותר, כדי לטפל בבעיה ולפתור אותה?!



אשרי האדם המכוון את צעדיו ומתקן את דרכיו ואשרי העם שמנהיגיו לוקחים אחריות על מעשיהם, מודים בטעויותיהם ומשפרים את מעשיהם…

בברכת שבת שלום,
משה רוט




לארכיון “נקודה טובה” לחצו כאן>>