פרשת “תרומה” (גליון 19 שנת תשע”ב, ב אדר תשע”ב, 25/2/2012)

ב”ה

“נקודה טובה” לפרשת “תרומה” – על מקומו של הרכוש בחיינו

פרשתנו עוסקת בבנין המשכן – השגרירות האלוקית על פני האדמה. “שגרירות” פיזית, המעידה על נוכחותו הרוחנית של הקב”ה והשראת שכינתו על עם ישראל. הפרשה פותחת במגבית שערך משה כדי לאסוף תרומות ונדבות של כסף וחומרים לטובת פרויקט לאומי זה.



במאמרנו, נעסוק באיסוף התרומות למשכן, כדברי הפסוק: “וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי” (שמות כה, ב).



אם הכסף הוא “שלי”, מדוע עלי לתת ממנו תרומות ונדבות?!

“כסף מגלגל את העולם” ומניע אותו, מכריזה השחקנית לייזה מינלי במחזה ‘קברט’. במאמרנו זה, נעסוק בסוגיית חשיבותו ומקומו של הממון בחיינו הפרטיים והציבוריים.

הכסף והרכוש הם המנוע והמניע להתפתחותו של העולם (“כסף מגלגל את העולם”, כבר אמרנו…). הרצון לצבור עוד ועוד רכוש מביא להתפתחותן של יוזמות אישיות חדשות, לתנופת בניה (בתים, כבישים, סכרים), לחיפוש אחר טכנולוגיות חדשות ולהתפתחות והתקדמות בכל שטחי החיים.

מאידך, הרכוש הוא הסיבה והגורם לסכסוכים רבים על פני הגלובוס. סכסוכים רוויי דם וסבל. החל מן הסכסוך הראשון בין קיין להבל.

“וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ” (בראשית ד, ח). מה אמר קין להבל? האם אמירה זו, היא שהיוותה את הסיבה לרצח?! התורה “סותמת” ואינה מבארת לנו מה קרה. אולם, חז”ל במדרש מבארים לנו, שהמפתח טמון במילים: “וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה…” – על עסקי שדה ורכוש, הם רבו.



…אמרו קין והבל, בואו ונחלוק את העולם אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין. האחד אמר לאחיו: הקרקע שאתה עומד עליה – שלי היא. ענה אחיו – הבגדים שאתה לובש, שלי הם. זה אמר: חלוץ והורד את בגדיך! וזה אמר פרח באויר ואל תדרוך על אדמתי! מתוך כך, ‘ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו’, … (על פי בראשית רבה כב, ז).

ללמדך שהכסף הוא אמצעי. יש בו ברכה ויש בו קללה… הכל תלוי באופן השימוש…

למי שייך הרכוש בעולם?!

הרכוש שייך למי שמצליח להשיג אותו, עונה בעל ההון – הקפיטליסט, העשיר והשבע. לא ולא, טוען נגדו איש החברה- הסוציאליסט. הרכוש שייך לכלל – לחברה ולציבור ולא לאנשים פרטיים – עיין ערך “מחאת הקוטג’ ” והמאבקים החברתיים בימינו. וכנגדם עונה ואומר ריבונו של עולם – בעל הבית: “לִי (שלי) הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה’ צְבָאוֹת” (חגי ב,ח).

היהדות רואה ברכוש פיקדון אלוקי הניתן ביד האדם, כאמצעי להתנהלותו בעולם. ממש כמו הכסף במשחק ה”מונופול”. אולם, ב”משחק החיים” המטרה אינה לצבור ממון, אלא להשתמש בו בחכמה ובתבונה, לטובה. לטובת הכלל והציבור. הנזקקים והעניים.

הציווי על הצדקה בתורה הינו ברור וחד: “כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן … לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ … כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ …. נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ…” (דברים טו ז-י). התורה כפלה כאן את מילות הציווי – את הפעלים: “פָתֹחַ תִּפְתַּח”, “נָתוֹן תִּתֵּן”, כדי לחזק ולהדגיש את חשיבות המצווה ואת תוקפה.

ברצוני להציב בפניך הקורא דמויות של שני ‘גבירים’ עשירים שנקלעו לשנת רעב, כאשר סביבתם הענייה והרעבה ציפתה לעזרתם.

הראשון הוא אלימלך איש נעמי, במגילת רות. “אלימלך מגדולי הדור ומפרנסי הדור היה וכיון שבאו שני רעבון אמר: עכשיו יהיו כל ישראל מסובין בקופתן על פתחי (ומבקשים אוכל)… מה עשה? עמד וברח מפניהם” (ילקוט שמעוני רות, תקצח). אלימלך ברח עם רכושו מן העיר, כדי שלא יצטרך לתת מכספו לאחרים – לעניים ולרעבים.

כנגדו, ניצבת דמותו של מונבז השני מלך חודייב (בנה של הלני המלכה שהתגיירה). “מעשה במונבז המלך שעמד ובזבז אוצרותיו בשני בצורת (ונתן לעניים)”. אתה מבזבז את אוצרותיך ואת אוצרות אבותיך – אוצרות שנאגרו בעמל ויגיעה במשך שנים רבות, טענו נגדו. ענה להם מונבז: “אבותי גנזו אוצרות למטה ואני גנזתי למעלה” – גנזתי את זכות מצוות הצדקה. “אבותי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות על נפשות…” (תוספתא פאה, ד).

שלום חנוך בשירו “כסף” (מילים ולחן) אומר:

כֶּסֶף מְצַלְצֵל מְרַשְׁרֵשׁ

וַאֲנִי מִתְיַבֵּשׁ

אִם זֶה כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ

שׁוּם שֶׁקֶט לֹא נִקְנֶה בְּכֶסֶף…



שלמה המלך – החכם והעשיר, גילה לנו שמי ששם לו בחייו מטרה להרבות ממון, לעולם לא יפסיק ולא ידע שובעה, כי: “אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף…” (קהלת ה, ט). ומי שיש לו מנה (מטבע מסויים), רוצה שניים. ומי שיש לו שניים, ירצה ארבעה… כי “הוּא (הכסף) יִמְשׁוֹל בָּאָדָם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם” (שלום חנוך, בהמשך השיר).

“שׁוּם שֶׁקֶט לֹא נִקְנֶה בְּכֶסֶף” – הכסף לא מקנה לאדם את השקט – את שלוות הנפש שאותה הוא כה מחפש, אלא להיפך. וממשיך שלום חנוך ואומר בשירו: בגלל הכסף “המצב הוא לא טוב אין לי זמן לאהוב”, “המרוויח מפסיד לא נשאר לי ידיד”, “מרמים וחושדים הפכנו עבדים”. את שלוות נפשו ימצא האדם בעשיית טוב, בניצול חלק מאמצעיו (ממונו, זמנו, תשומת ליבו ועוד…) לטובת האחר – למען הנצרכים והנזקקים שבסביבתו.

כי בסופו של יום, בסופו של “משחק החיים”, האדם לא נמדד על פי היתרה שבחשבון הבנק שלו, אלא לפי מה שגנז “למעלה”, כדבריו של מונבז המלך. “לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד” (אבות ו, ט).

“פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ” (דברים טו, יא).

בברכת שבת שלום,
משה רוט




לארכיון “נקודה טובה” לחצו כאן>>