פרשת “משפטים” (גליון 18 שנת תשע”ב, כה שבט תשע”ב, 18/2/2012)

ב”ה

“נקודה טובה” לפרשת “משפטים” – על אִימון עצמי ועל התחלה חדשה

“עבד עברי”, הוא עובד שבתנאים מסוימים הוא מושכר לתקופת עבודה בת שש שנים ומשכורתו משולמת מראש. לא רבותי, עבדות זה לא מה שאתם חושבים…

המעביד חייב בכבוד עבדו העברי, ברווחתו ובקיומו בתנאים ראויים – ברמת חיים זהה לשל אדונו: “כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ” (דברים טו, טז). “עמך (אתך) במאכל ועמך במשתה, שלא תהא אתה (האדון) אוכל פת נקיה (לחמניות ובגט…) והוא (העבד) אוכל פת קיבר (לחם סוג ב’)… אתה ישן על גבי מוכים (פוך…) והוא ישן על גבי התבן. מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו” (קדושין כ, א).

אולם, גם לתקופת העבדות יש סוף. בשנת היובל – שנת החמישים, כל העבדים העבריים משתחררים וכל הקרקעות חוזרות לבעליהן: “וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ…” (ויקרא כה, י).

שנת היובל היא “שנת הדרור” – שנת ההתחלה מחדש.

לעיתים, גם אנו רוצים לעצור את המדרון החלקלק של “סיפור חיינו” באשר הוא, ולהתחיל מחדש. גם אנו רוצים את “שנת הדרור” הפרטית שלנו, אבל כאן ועכשיו… מבלי לחכות לשנת החמישים…

איך מצליחים ‘לעצור’ ולהתחיל מחדש?

היהדות נותנת לנו כמה וכמה מועדים (זמנים) וגם כלים, המסייעים בידו של כל אחד מאיתנו להתחיל מחדש…

1. “ראש השנה”

“ראש השנה” הוא הזמן ה’קלאסי’ להתחלה חדשה. תחושה של התחדשות וחגיגיות. אוירה של סלחנות וסליחה בין אדם לחברו ומועד של תשובה וכפרה בין אדם לקונו. כל אלה, נותנים לנו את הכוח להתחלה חדשה. בבחינת: “אבינו מלכנו, חַדֵש עלינו שנה טובה”….

2. החגים והמועדים

במהלך השנה אנו פוגשים את החגים. חגי ישראל אינם ימי זיכרון “מתים” למאורעות שהיו בעבר. בכל חג וחג, משפיע הקב”ה בעולמו כוחות מעין המאורע. כוחות נפש של חירות בחג הפסח, כוח הבנת התורה בחג השבועות – חג מתן תורה ועוד ועוד.

החגים הם מועדים של “חיים”. מעין “תחנות כוח” הנטועות להן על “אם הדרך” של השנה. אור הברכה והשמחה השופע בחגים, כל חג עם הגוון המיוחד לו, נותן לכל אחד מאיתנו תוספת כוח בדרכו האישית ב”מעגל השנה”. כל חג יכול לשמש עבורנו כ”פתח”, להתחלה חדשה. כי: “אחרי החגים יתחדש הכל…” (נעמי שמר – מילים ולחן, בשירה “התחדשות”).

3. ראש חודש

יום ראש החודש הוא חג של התחדשות הזמן. יום שיש בו גם מן החגיגיות (קורבן מוסף) וגם מן הכפרה (קורבן חטאת). התחדשותה של הלבנה – לידתה מחדש, היא תחילתו של פרק זמן חדש, שכשמו כן הוא – חודש. הלבנה מלמדת אותנו, שלמרות העליות והירידות, צריך להתחיל מחדש. גם לאחר שהלבנה מאבדת את כוחה ויופיה, הולכת ומתמעטת ונעלמת (לקראת סוף החודש), היא “מוצאת” את הכוח והיכולת להתחיל שוב מחדש, מהלך של צמיחה והתגברות, גדילה והארה.

4. שבת

בפיזיקה, אנו מגדירים את המהירות כ’דרך חלקי זמן’. האדם המודרני אכן שם את הדגש על המהירות וההספק, היעילות והתועלת, ורותם את הזמן כ”אמצעי” להשגת המטרה… ראה כי כן, האדם המודרני רץ… הוא עבד של הזמן…

אולם בשבת, המרדף אחר “העולם הזה” – “עולם המעשה” פוסק ולו באופן זמני. קצב החיים מואט ואנו לא מחפשים אחר המהירות והיעילות, אלא אחר “זמן איכות” רוחני עם עצמנו ועם משפחתנו. ביום זה, הופך האדם להיות מ’עבד של הזמן’, ל’ריבון’ ושליט בממלכת הזמן. אמנם, עוד לא למדנו “לעצור את השעון”, אבל בשבת אנחנו מצליחים לפחות להאיט אותו…

השבת היא “אי של שקט” ושפיות, בין הגלים הסוערים של חיי המעשה.

תרומתה של השבת לאדם אינה רק במנוחת הנפש והגוף. ברכה יש בה. כדברי המקובל רבי שלמה אלקבץ בפיוטו “לכה דודי”, פיוט בו אני מקבלים את פני השבת: “לקראת שבת לכו ונלכה, כי היא מקור הברכה”. השבת היא מקור הברכה – לכל ימי החול. מן השבת מתברכים כל ימי המעשה.

השבת, היא זו שנותנת לנו את הכוח להתחלה החדשה של ימי המעשה.

5. מחר בבוקר…

בניגוד לראש השנה והחגים, ראש החודש והשבת – מועדים שהם “כלליים” וקבועים, יכול כל אחד מאיתנו לעשות לעצמו “יום יום חג” ולהכריז על מחר בוקר (או על עכשיו…) כעל התחלה חדשה…

נעמי שמר בשירה “החגיגה נגמרת” (מילים ולחן: נעמי שמר), מדברת על “להתחיל מבראשית”:



…לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב

לשיר אותו בכח, לשיר אותו בכאב

לשמוע חלילים ברוח החופשית

ולהתחיל מבראשית…

האם ניתן בכלל להחזיר את הגלגל לאחור?!

ומנין מוצא האדם את כוחות הנפש, להתחיל מחדש, למרות הכאב?!

ה’ נתן לאדם מתנה אלוהית מיוחדת – מתנת הריסטארט. מתנה שמשמעותה – היכולת לשנות את עצמו. כוח זה נקרא בשם “תשובה” והוא מתאר את היכולת של האדם לחזור אל עצמו, לשוב אל עצמיותו – אל ישרותו הבסיסית/הפנימית/המקורית, לשקם את מערכות יחסיו בינו לבין חברו, בינו לבין בוראו ובינו לבין עצמו ולהתחיל מחדש…

והדברים אמורים ביחס ל”תשובה” לאו דווקא מן ההיבט הדתי, אלא גם מן המבט האישי.

אולם, ביצוע השינוי הוא תהליך. תהליך שראשיתו בהחלטה על “שינוי”, ולאחריה עבודת נפש ואימון עצמי. עבודה של העצמה עצמית, שכנוע פנימי ושינוי תפיסה. רק אחרי שכל אלה הבשילו, נדרש האדם ‘לתרגם’ את כל אלה, אל עולם המעשה. התהליך הזה אינו קל ופשוט וצריך “לשיר” אותו בכוח ובכאב… כדברי המשוררת.

גישה זו, מאפשרת לאדם להאמין בעצמו ובכוחו. הוא לומד לא להיות מובל על ידי המציאות, אלא להוביל את עצמו על גלי ומשברי המציאות, לכיוון הרצוי לו. ו”מי שהולך בדרך טובה, מסייעין לו” מן השמיים (אוצר המדרשים, עמ’ 451).

6. התבוננות

הכלי החשוב ביותר במהלך של “התחלה חדשה”, הוא ההתבוננות. בהמשך שירה, אומרת נעמי שמר:


גם אצלך

החגיגה נגמרת

ובחצות

הביתה את הדרך

קשה לך למצוא….

כדי להצליח למצוא את הדרך, על האדם להבין תחילה את “מקומו” (הרוחני) ולאן הוא רוצה להגיע. וזאת, מכוח ההתבוננות. היהדות מספקת לאדם במהלך יומו “תחנות” של עצירה והתבוננות. כאלה הן התפילות (וגם מעמד קריאת שמע לפני השינה, המסכם את היום). תפילות שמטרתה למצוא את המיוחד שביום הזה, כדברי שירתה של לאה גולדברג (בשירה “תפילה”. לחן: דרורה חבקין): “למדני אלוהי ברך והתפלל… לבל יהי יומי היום – כתמול שלשום, לבל יהיה יומי הרגל”.

ומכוח ה”נקודה הטובה”, החדשה והמיוחדת של היום הזה, או הרגע הזה (אותה גילינו במהלך ההתבוננות), נוכל להתרומם ולמנף לנו (מלשון מנוף) “התחלה חדשה”, קטנה או גדולה. התחלה חדשה – שלא ” כתמול שלשום”.

כי “…זה הוא הזמן זה היום זה הרגע.. ” ו”לכל סיום יש התחלה חדשה…” למרות שהדרך היא קשה… (“התחלה חדשה”. מילים: יעקב גלעד, לחן: יהודה פוליקר).

“שעון החול, שעון חייך, מאותת לך עכשיו”… “גם אתה, גם אתה תתחדש…” (נעמי שמר – מילים ולחן, בשירה “התחדשות”).

בברכת שבת שלום,
משה רוט




לארכיון “נקודה טובה” לחצו כאן>>