ב”ה



לאחר ארבעת המאמרים הראשונים בהם הקדמנו והסברנו על השקפת העולם הנכונה באופן כללי, והשקפת העולם המתאימה לחיי הנישואין באופן פרטי, נעבור עכשיו לכללים עצמם.

הכלל הראשון – שותפות

הכלל הראשון הוא שנישואין זו שותפות לכל החיים.

לכל אחד יש את התפקיד שלו (למרות שמותר ורצוי גם לעזור לצד השני..), ואנחנו כאן כדי לשתף פעולה ולהקים משהו ביחד, כך שהמטרה היא לא להגדיל את עצמי. התקדמות שלי על חשבון השני לא נחשבת התקדמות. להיפך, אנחנו כגוף אחד, ולכן הצלחה של הבת/בן זוג היא הצלחה שלי, וכישלון של הבת/בן זוג הוא כישלון שלי. זה אמנם נשמע פשוט ומובן מאליו וזהו המצב המתוקן, אך בכל זאת מצריך התבוננות והבנה מעמיקה כי הרבה מתנהגים כך.

אם הגבר מרגיש שאשתו והילדים מונעים ממנו לימוד תורה, ולולא הם והצורך לפרנס ולחנך אותם הוא כבר היה מגדולי הרבנים – אז משהו לא בסדר.

על רבי אריה לוין מסופר כי כאשר היה הולך לרופא עם אשתו היה יכול לומר: “ד”ר כואב לנו ברגל של אשתי”. כמובן שמצב כזה לא מגיע בקלות ויש צורך בעבודה ארוכה ומאומצת להרגיש באמת את השני כמו את עצמי, אבל צריך לדעת מה הכיוון, מה השאיפה.

גם אם לא מימשנו את השאיפה בצד הרגשי, אפשר להבין מכך כיצד יש להתנהג, גם אם הרגש עוד לא נמצא שם במאה אחוז. בפעם הבאה שאבוא לקבל החלטה כלשהי, לא אחשוב עליה רק מהצד שלי באופן אישי, אלא אנסה לחשוב עליה כזוג, שנינו ביחד.

הכיוון הוא לצאת מהחשיבה העצמאית של כל אחד מבני הזוג, ולראות איך עוברים לחשיבה משותפת.

החלטות הגדולות

מסופר על זוג שלאחר כמהויכוחים האישה ניגשה לרב והוא יעץ לה לומר לבעלה שמעכשיו הוא יחליט בבית את כל ההחלטות הגדולות והיא תחליט את ההחלטות הקטנות.

האישה סיפרה זאת לבעלה והוא היה מרוצה מכך. כעבור שנה הבעל שם לב כי עדיין אשתו מקבלת את כל ההחלטות בבית, הוא שאל אותה כיצד שזה ייתכן הרי היא אמרה שהוא יקבל את ההחלטות הגדולות. אז היא ענתה לו: “בוודאי, ההחלטות הגדולות בחיים – מי יהיה ראש הממשלה הבא, הסכמי השלום בעולם וכד’ אתה מקבל, ההחלטות הקטנות איפה נגור, איך נחנך את הילדים וכד’ זה אני מקבלת….”

נדב כהן, מחבר הספר “מודעות יהודית”, אסנט צפת



אתר הבית – אסנט צפת http://www.ascent.co.il