פרשת “בא” (גליון 15 שנת תשע”ב, ד שבט תשע”ב, 28/1/2012)
ב”ה
“נקודה טובה” לפרשת “בא” – על סקרנות התבוננות ולמידה
תהליך החינוך נועד לעצב את תודעתו של הבן, התלמיד והחניך, להקנות ידע ולהנחות דרך. אולם, בעוד שבשלבים הראשונים של חיינו, אנו לומדים במסגרות ה’רשמיות’ וסופגים דעת ואורחות חיים מן ההורים, המורים והמדריכים בתנועת הנוער, הרי שבהמשך הדרך – ב’מסע חיינו’, אנו בוחרים לבד – בעצמנו וכרצוננו, את דמויות המופת שלנו. דמויות שאיתן נזדהה ומהן נלמד.
תהליך הלמידה והחינוך שלנו הוא אינסופי. כל יום חדש ובשורתו עמו. בכל יום אנו לומדים משהו חדש על עצמנו וסביבתנו ומחפשים דרך טובה יותר (ואולי “נקודה טובה” יותר, כשמו של גליון זה…), להגשים את המימוש העצמי שלנו. והתהליך תמיד מתחיל בסקרנות, בהתבוננות ובשאלות…
פרשתנו עוסקת בענייני גאולת ויציאת מצרים. ובה גם מצוות שנועדו להזכיר לנו לדורות את הגלות והגאולה וכן גם את התובנות והלקחים, האישיים והלאומיים, שעלינו לקחת לדורות, מן המאורע המכונן הזה (זכויותיו של העבד, חשיבות יום השבת ועוד…).
הדרך בה התורה וחז”ל ממליצים לנו להקנות לבנינו את יציאת מצרים וערכיה, יכולה ללמד אותנו דבר או שניים על תהליך החינוך.
“וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת…” (בפרשתנו, שמות יג, יד). הבן צופה ורואה מצוות שונות שהינן “זכר ליציאת מצרים”, מביט ותוהה ולבסוף שואל: למה?!
וכשהבן שואל, אנו – ההורים, צריכים וחייבים לענות: “וְאָמַרְתָּ אֵלָיו” (שם), “וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ” (שם, ח).
ומי שאינו שואל? מה עושים כאשר הבן הינו אדיש לסובב אותו?! אתה – האב המורה והמחנך (וכמובן גם האם, המורה והמחנכת) , את/ה פתח לו. תפתח אתה בשאלות. תגרה את סקרנותו, תמשוך את ליבו…
ארבעה סוגי ‘בנים’ הזכירה התורה, אומרים חז”ל. חכם, רשע, תם ו’שאינו יודע לשאול’. לכל אחד יש להתייחס באופן אישי ופרטני ולהתאים אליו את אופי התשובה. את הידע ואת המסר. את הטון ואת הסגנון. החכם – יודע, אך רוצה להבין וללמוד עוד. הרשע – תוקף. התם – שואל בתמימות, מתוך חוסר ידיעה. ו’זה שאינו יודע לשאול’ – פשוט אדיש. ואנו, אנו חייבים לתת מענה ותשובה לכווולם…
בשולי הדברים נזכיר, כי ‘ליל הסדר’ – הלילה בו אנו מעבירים לבנינו את סוד הגלות והגאולה, נבנה ושורטט ביד אומן על ידי חז”ל, במטרה להגביר את סקרנותו של קהל היעד – הילדים ולגרום להם לשאול כל הזמן “מה נשתנה” (מדוע הלילה אנחנו נוהגים באופן שונה…). וכשהילדים שואלים, הם גם מקשיבים לתשובות…
על סקרנות והתבוננות, נוכל ללמוד מאברהם אבינו. כך מתאר המדרש את תהליך ההתבוננות (והלמידה העצמית…) של אברהם בבריאה.
אמר אברהם (לעצמו), עד מתי אנו משתחווים למעשה ידינו (לפסלים). הבה נעבוד לארץ שהיא מוציאה פירות והיא מחיה אותנו. חזר ואמר: אלמלא השמים נפתחים ויורדים גשמים, אין הארץ מעלה פירות. אלא, לשמים ראוי להשתחוות.
ראה את השמש שהיא מאירה לכל העולם. וכיון שראה שהיא שוקעת, אמר: אין זה אלוהַ. ראה את הירח ואת הכוכבים שהן מאירין בלילה, אמר: לאלו ראוי להשתחוות. כיון שעלה עמוד השחר, בטלו כלם מן העולם (נעלמו הירח והכוכבים מן העין), ואמר: אין זה אלוהַ (על פי מדרש הגדול, בראשית יב).
אברהם, שראה את השמש ואת הירח בעונותיהם ובמסלולם אמר, מנהג יש כאן, חוקי טבע יש כאן. אולם, הוא לא הסתפק בכך והמשיך לחפש את ‘בעל הבית’ שמאחורי ומעל לכל. מראה עולם הטבע לא התיישב על דעתו והוא המשיך לחפש את מי שחוקק את חוקי הטבע ותלה את המאורות במסלולם.
והראיות הורוהו, כי יש אלוהַ לעולם כולו (מורה נבוכים, א, סג).
גדולתו של אברהם היתה בכך שהיה ‘מתבונן’ או בלשונו של הרמב”ם “ולבו משוטט ומבין”. באברהם אבינו, היתה טבועה הסקרנות הטבעית, ההופכת אנשים, לחוקרים ולמדענים גדולים. הרבה אנשים ראו תפוח נופל מן העץ, אבל רק ניוטון שאל ‘למה’ וכך גילה את כוח הכבידה.
גם בני דורו של אברהם, היו חשופים לאותן עובדות כמוהו. כולם ראו את השמים ואת הארץ, את השמש ואת הירח. אבל, רק אברהם אבינו התבונן וניסה להבין ולרדת לחקר המציאות ולשורשה.
מול אברהם ה’מתבונן’, ישנו גם מי ששוקע בקיומו היום יומי ואינו נושא את עיניו ומחשבתו ‘מעבר לצלחת’. הנציג והדובר של אוכלוסיה גדולה זו של אנשי ה’עצלנות המחשבתית’, הוא לא אחר מאשר הדב ב’ספר הג’ונגל’, ספרו של רודיארד קיפלינג וזו סיסמתו:
חַפֵּשׂ תָּמִיד רַק אֶת הַטּוֹב, שֶׁבֶּאֱמֶת נָחוּץ לַדֹּב.
וּשְׁכַח אֶת הַצָּרוֹת שֶׁבַּחַיִּים, דְּבָרִים פְּשׁוּטִים יֵשׁ פֹּה לָרֹב.
הַטֶּבַע הוּא נָדִיב וְטוֹב וּמְסַפֵּק אֶת הַצְּרָכִים,
דְּבוֹרִים יָעוּפוּ מִסְּבִיבִי, יָכִינוּ דְּבַשׁ לִי כִּלְבָבִי.
חַפֵּשׂ תָּמִיד רַק אֶת הַטּוֹב,
שֶׁבֶּאֱמֶת נָחוּץ לַדֹּב.
וּשְׁכַח אֶת הַצָּרוֹת שֶׁבַּחַיִּים.
דמותו של הדב, היא משל לאלה הטומנים את ראשם ב’דבש’ ועוסקים רק בצרכי היום – יום. אמנם כיף להיות דב, לחפש רק את הטוב שבחיים ולאכול רק דבש. אך מי שעוסק רק בקיומו היום – יומי, לא יחקור ולא ישאל, גם לא ידע ולא יבין.
חז”ל רואים בחובת התבוננות, אבן יסוד גם בבניין עולמו המוסרי של האדם. כדברי רבי יוחנן:
לו ריבונו של עולם לא היה נותן לנו את תורה, היינו נאלצים לחפש את הקוד המוסרי והאתי שלנו במחוזות אחרים. או אז, היינו למדים צניעות מחתול (שמכסה צואתו) וגזל מנמלה (שאינה לוקחת גרגיר חיטה מנמלה אחרת) ועריות (זוגיות ונאמנות) מיונה (שבני הזוג נאמנים זה לזה) (על פי ‘עירובין’ ק, ע”ב). ומי שלא יתבונן, לא ילמד.
ומן ההתבוננות, אל הלמידה העצמית. המשוררת רחל שפירא (שכתבה את ‘מה אברך’, ‘כמו צמח בר’ ועוד שירים רבים…) בשירה “השכם השכם בבוקר” (לחן: סשה ארגוב), עוסקת בבוקר שאחרי הסערה. בהתחלה חדשה, המהווה אתגר לכל השותפים למסע. התחלה חדשה המבוססת על תהליך של למידה עצמית, המביאה לידי העצמה אישית.
היה היתה סערה… ולאחר הסערה עולה השמש…
…אחר כך הלכנו יחד מול השמש העולה
שהאירה את עולמו של כל איש באור חדש,
הבטחנו לעצמנו ללמוד מהתחלה
מה פשר טוב או רע, טמא או מקודש…
אחר כך זרחה השמש על אחינו הנחים
והאירה באור חדש את פצעינו הגלויים,
לאט לאט למדנו שוב להבחין
בכח המופלא של החיים.
תהליך הלמידה האישי של כל אחד מאיתנו, מתקיים ונמשך לכל אורך ‘מסע חיינו’. בתהליך זה, כל העולם שסביבנו הוא מעין בית ספר אחד גדול. בית ספר שבו אנחנו גם התלמידים וגם המורים. גם השואלים וגם מחפשי התשובה. גם מחפשי הדרך וגם מורי הדרך. כן, זהו ה”כח המופלא של החיים” (מן השיר).
כדי שהתהליך הזה יקרה, ממליצה המשוררת לנסות לראות בכל יום את העולם שסביבנו ב”אור חדש”, שונה ומיוחד. ועוד, שנהיה מסוגלים “ללמוד מהתחלה” (לא, זה לא קל…).
התהליך הזה קורה, למרות הסערה האדירה שסימניה ניכרים בכל מקום “כמו צללים גדולים, כמו עדים אילמים” ולמרות ה”פצעים” – פצעי הגוף והנפש, שכל אחד קיבל במהלך הסערה…
להתחיל מהתחלה! תהליך זה קרה לאומה היוצאת ממצרים – בימי קדם וזה קורה גם היום – בימינו, לאומה המתעוררת מגלותה (תהליך הגאולה טרם הסתיים…) בבחינת “התנערי מעפר קומי” (מתוך הפיוט “לכה דודי”).
תהליך זה של ‘התחלה חדשה’ יכול וצריך לקרות גם לכל אחד מאיתנו במהלך חייו, לאחר משבר, כזה או אחר…
כן, זהו ה“כח המופלא של החיים”. לקום מחדש, להתגבר, להתבונן, לשאול, לחקור, ללמוד מהתחלה ולחפש מחדש… “עם שיר חדש בלב”…
בברכת שבת שלום,
משה רוט
לארכיון “נקודה טובה” לחצו כאן>>
תגובות אחרונות באתר שמים