ב”ה



במאמר הקודם התחלנו להסביר שתנועת הרצוא, הרצון לצאת מהעולם ומהשגרה היומיומית, עלולה להיות בעייתית, בפרט כאשר היא באופן קיצוני. הפעם נרחיב יותר על תנועה זו בנפש.


אז מה, אם כן, הבעיה עם תנועת הרצוא?


מוסבר בחסידות, כי בעולם התוהו (עולם רוחני שקדם לעולם שלנו) הייתה שבירת הכלים. ממה היא נבעה? בעולם התוהו היו עשר ספירות (כוחות אלוקיים), שלא הייתה התכללות ביניהן. כל ספירה רצתה להיות השולטת לבדה, ולא הסכימה להתפשר. היישות שבספירות הייתה חזקה, ולכן הכלים נשברו.
כך גם רואים לפעמים אצל מישהו שהוא ב’אורות דתוהו’, שחסר לו ב”התכללות”, והדבר עשוי להביא אותו לשבירת הכלים. אולם כל עוד מדובר לגבי עצמו, ניחא. אך, מה שעלול להיות בעייתי יותר הוא אופן ההתייחסות של מישהו כזה לסביבתו. במילים אחרות, הרבה פעמים אותה התלהבות ידועה בתחילת התשובה (שהרבה מתגעגעים אליה) נובעת מיישות!!


אני רוצה לצאת מהעולם, אני רוצה לצאת מהשגרה, אני מואס בגשמיות, הכל אני אני אני.


כאמור, ישנם מקומות שאנו קוראים לכך אור הסובב (כל עלמין) ואור הממלא (כל עלמין). אצל בעלי תשובה רואים יותר את הרצון לפרוץ ולהגיע לאור הסובב.

איך אור הסובב כל עלמין “מסתכל” על העולם ואיך אור הממלא כל עלמין “מסתכל” על העולם?


מנקודת המבט של אור הסובב כל עלמין, “לילה כיום יאיר, כחשיכה כאורה”. הכל בהשתוות כלפיו, אפילו טומאה וטהרה, האור הוא כל כך נעלה מהעולם, הוא אינו נתפס בגדרי העולם (לכן נקרא סובב) ולכן כלפיו אין הבדל בין הפרטים השונים, וממילא כולם מבחינתו באותה בחינת חשיבות. במילים אחרות כולם בטלים בפניו.

לעומת זאת, האור הממלא כל עלמין מאוד מחשיב את המציאות. לכל פרט הוא מעניק את החיות המתאימה לו באופן אישי. כך למשל, יש הבדל גדול בין דומם, צומח, חי ומדבר. כל פרט הינו בעל חשיבות גדולה בעיניו – גשמי או רוחני.


כאשר בן אדם אוחז מהאור הסובב כעיקר, ורוצה להתנתק מהאור הממלא ולהתחבר בעיקר לסובב, הוא עלול “לקבל” את התכונות של אור הסובב.


איך אדם זה מסתכל על העולם?

העולם בעיניו חסר ערך, הגשמיות בעיניו חסרת ערך, הוא “שורף” את העולם. גם כשהוא מסתכל על עצמו, הגוף נראה לו מיותר, העיקר היא הנשמה. ולכן מדוע בכלל להשקיע בגוף?!

חשיבה שכזו משתקפת גם בחי היום יום וגם בזוגיות, הוא עלול למצוא את עצמו מסתכל על אשתו כחסרת ערך, שהרי היא חלק מהעולם…

מובן, שמחשבות שכאלו ובעוצמה שכזו הינן מצב קיצוני מאוד, והן מוצגות כאן רק בכדי להמחיש את הענין, אולם בכל זאת, ניתן לפעמים לתפוס את עצמנו שבדקות גם אנחנו חושבים כך מעט. האמת היא, שזה לא לגמרי באשמתנו, כיוון שהתנועה הטבעית שבנו היא רצוא, הנפש נמשכת, בד”כ דווקא לשיחות ולמאמרים בהם מודגשת מעלת הרצוא. וכיוון שאחת התכונות בעולם התוהו היא שלא רואים את האחר, ממילא גם כשמפנים את תשומת ליבנו למקומות בהם מובאת מעלת השוב, אנו עלולים לפספס את העניין לגמרי.

יכול להיות אפילו מצב שבו ראש הישיבה יגיד לאחד התלמידים בפירוש כי הוא באורות וצריך לרדת לעולם, והוא עדיין לא יקלוט על מה מדברים איתו.

לכן, על מנת לחדד ולהבין קצת יותר את העניין בפועל, נביא מבחר דוגמאות מעבודת השם בהם אנו נתקלים בחיי היום יום ונראה איך תנועת הרצוא עשויה להביא אותנו למסקנות הלא נכונות.

המשך בשבוע הבא…


נדב כהן, מחבר הספר “מודעות יהודית”, אסנט צפת



אתר הבית – אסנט צפת www.ascent.co.il