(גליון מספר 25 שנת תשע”ח, גיליון “תזריע-מצורע”.  כט’ ניסן תשע”ח,  14  אפריל 2018)

ב”ה

“נקודה טובה” ליום העצמאות – “היינו כחולמים”

“את יכולה לצחוק על חלומותי”, הכריז המשורר שאול טשרניחובסקי בן ה-19 בשנת 1892 באודסה אשר ברוסיה הצארית, בשירו “אני מאמין”. וכך אומר המשורר – החולם, המאמין כי יבוא יום וחלומו יתגשם.

שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,

זוּ (אשר) אֲנִי הַחוֹלֵם שָֹח.

שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,

כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.

 

…יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי,

וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר,

בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ,

עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר.

 

יִחְיֶה, יֹאהַב, יִפְעַל, יָעַשׂ,

דּוֹר בָּאָרֶץ אָמְנָם חָי

לֹא בֶּעָתִיד – בַּשָּׁמַיִם,

חַיֵּי-רוּחַ לוֹ אֵין דָי.

 

המשורר מדבר על געגועים וכיסופים לימים בהם וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר. לחיים טבעיים של העם בארצו. חיי חירות ללא כבלים, חיים של בניה, עשיה, פעולה ופריחה.

ואכן, במשך אלפי שנים התפללו דורות רבים של יהודים כשפניהם פונות לכיוון ירושלים וייחלו וציפו לשיבה לציון, ככתוב: “וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ” (מתוך תפילת עמידה). וכן ביטויים רבים ונוספים בכל תפילה.

ולכן, לא בכדי אמרו חז”ל (רבי מיישא בר בריה דר’ יהושע בן לוי) על כל המצפים לגאולה, כי מי שקשור לארץ ישראל בכל הווייתו ומהותו ומצפה לראותה, אף אם הוא גר בחו”ל, נחשב כאילו הוא מקומי שנולד בארץ (כתובות דף עה עמוד א).

מאז כתב טשרניחובסקי את שירו עברו חלפו 126 שנים והנה החלומות קמו והתגשמו. ההבטחות האלוקיות שנאמרו בתורה ונישנו על ידי הנביאים התממשו והתגשמו. עם ישראל חופשי בארצו, הגלויות התקבצו והנה “אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי יָפָה וְגַם פּוֹרַחַת” וְיֵשׁ לָנוּ (גם) בַּיִת (פרטי וגם לאומי), בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (ארץ ישראל שלי, דתיה בן דור, מילים ולחן).

האם אנו יודעים ומרגישים, כי אנו חיים בתוך חלום שהתגשם (למרות בעיות הקיום היומיומיות הפרטיות והכלליות)?

האם אנו מבינים כי זכה דורנו להגיע ליעד אליו בכו שאפו התפללו ורצו מאות דורות לפניו, אך לא זכו?!

לפני 70 שנה קמה מדינת ישראל, ומאז זכינו לבית לאומי, לריבונות, לקיבוץ נדחי ישראל, לבניינה של הארץ ולשגשוג בכל תחומי העשיה. וכיום אנו לא רק עם של חַיֵּי-רוּחַ כדברי המשורר, אלא גם דּוֹר אשר בָּאָרֶץ… חָי, תוך שהוא מיישם את החלום של: יִחְיֶה, יֹאהַב, יִפְעַל, יָעַשׂ.

והנה התקיימו בנו דברי הנביא ישעיהו: “קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה’ צִיּוֹן” (נב, ח). ועינינו רואות…

אחד מגאוני ישראל בדור הקודם היה הרב מנחם מנדל כשר (סבו של פרופסור אסא כשר), חסיד גור (1895 – 1983), שעסק גם בצרכי ציבור ובבניין הארץ. ספרו “התקופה הגדולה”, הוא אבן יסוד בתפיסת העולם ההגותית של הציונות הדתית ומפעלו האדיר “תורה שְׁלֵמָה” (אוסף אדיר ומבואר של פירושי התורה שבעל פה – מדרשים וגמרא, על פסוקי התורה), הוא אות ומופת לגאונותו המופלאה. ובנוסף, עשרות מאמרים וספרים תורניים שכתב.

אחד הספרים שכתב, הוא הגדה ארצישראלית שיצאה לאור שנתיים אחרי קום המדינה ורואה אור שוב בימים אלה בהדפסה חוזרת.

בספרות ההלכתית, החל מן הגמרא, ישנו דיון ארוך האם יש לשתות בליל הסדר גם כוס יין חמישית, כנגד ההבטחה האלוקית “וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה’ (שמות ו, ח).

בחתימתו של הדיון ההלכתי, מוסיף הרב כשר את המבט ההיסטורי העכשווי וטוען כי זה הזמן לחדש את הכוס החמישית של ליל הסדר כדי להודות על גאולת דורנו (נכתב בשנת 1950) ולהלן דבריו.

“מצינו מן התורה, מן הנביאים ומן הכתובים, שצריך אדם ליתן שבח והודיה לה’ על מעשה נס… והנה בזמננו אנו, שזכינו לראות בחסדי ה’ יתברך בהקמת מדינת ישראל, שהיא אתחלתא דגאולה וישועה מגלות אדום, וקיום הבטחת “וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ”, טוב ויפה לקיים מצווה מן המובחר בשתיית כוס חמישי, שהוא נגד (לשון הגאולה של ) “וְהֵבֵאתִי“, ולומר עליו הלל הגדול, ולהודות לה’ על הנסים ועל הנפלאות ועל המלחמות והתשועות שעשה לנו בימינו. כי עמדו לנו חסדי ה’ בעת מצור ומצוק, בקום עלינו יחדיו שבע אומות, להרע ולהשמיד את המדינה העברית… וה’ ברחמיו הרבים הפיר עצת זדים… ואנו תפילה כי קווי איילת השחר (הזריחה) אשר הנצו לנו על אדמת אבותינו, יעצמו (יתעצמו) לאור גדול, ומדינת ישראל תיבנה ותבוסס על יסודי התורה… וכשם שזכינו לראות באתחלתא של “וְהֵבֵאתִי” כך נזכה לגאולה שלימה בביאת משיח צדקנו”. ומאז נכתבו הדברים, ראינו עוד ניסים וישועות בקיומנו כאן ועכשיו.

בדברים קצרים ונוקבים אלה רואה הרב כשר את “וְהֵבֵאתִי” אתכם אל מדינת ישראל, לחלק מתהליך “יציאת מצרים”. הוא הופך את יום העצמאות לחלק מחג הפסח – חג הגאולה ואת ליל הסדר ל-לילה בו אנו עוסקים בגאולת מצרים לא רק כהיסטוריה, אלא גם ובעיקר כ-אב טיפוס לתהליך גאולה חי ותוסס אותו אנו חיים ביום יום.

ליל הסדר העתיק עוסק בסוגיות שהן בליבת העשיה שלנו גם כיום. החל בסוגיות של שמירת הזהות היהודית, עבור בסוגיות חינוכיות וכלה בחובת הכרת הטוב וההודיה. ואכן “זכר ליציאת מצרים”, הוא מנוע למצוות רבות מן התורה במגוון תחומי החיים, החל בתחומי הזיכרון וכלה בשמירה על זכויותיו של העובד.

ללמדך, שלוח השנה העברי על כל חגיו ומועדיו הוא לוח עכשווי ורלבנטי, המחבר את ה”כאן והעכשיו”, אל שורשיו של האדם, העם והעולם.

“שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה’ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים” (תהלים קכו, א).

“הָיִינוּ כְּחֹלְמִים”  – שיבת ציון והגאולה מתקיימות בכל יום נגד עינינו ואנו צובטים את עצמנו שוב ושוב ושואלים, האם זו מציאות, או חלום?!

ובלשונה של המשוררת רחל בשירה “ואולי”: “וְאוּלַי, לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם… הֶהַיִיתְ אוֹ חָלַמְתִּי חֲלוֹם”?!

והתשובה ברורה וודאית: “לֹא אַגָּדָה רֵעָי וְלֹא חֲלוֹם עוֹבֵר”, אלא מציאות אמיתית – חלום שהתגשם (מול הר סיני, מילים: יחיאל מוהר, לחן: משה וילנסקי).

כדי להבין זאת, ניעזר בתובנה הלקוחה מליל פסח. תפילת ההלל נאמרת בחגים רק ביום החג עצמו. והנה בפסח אנו אומרים הלל גם בליל החג וקשה הדבר. תורת החסידות מבארת, כי ליל פסח  – ליל הגאולה, הפך ליום בבחינת “וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר” (תהלים קלט, יב) ולכן אנו אומרים כאן הלל גם בלילה. ניסי יציאת מצרים הפכו את חשכת ליל הגלות לאור יום. אור שהאיר את המציאות החשוכה והקשה, באור חיובי ואופטימי (בני יששכר ועוד).

קשיי היום יום, נותנים לנו לעיתים (גם היום) תחושה של חושך. אולם עלינו לדעת, כי בכוחו של אור הגאולה להאיר  את הלילה ולהפוך אותו ליום. כל מה שעלינו לעשות, זה להרכיב משקפיים ורודות כמילות שירו של נתן אלתרמן (לחן: שם טוב לוי):

יֵשׁ פֹּה תַּחַת הַשָּׁמַיִם

כְּלָל יָדוּעַ בַּסְּפָרִים –

כְּצִבְעֵי הַמִּשְׁקָפַיִם

כֵּן הוּא צֶבַע הַדְּבָרִים.

בַּשְּׁחֹרוֹת רַק רַע רוֹאִים פֹּה,

בַּוְּרֻדּוֹת הַכֹּל תָּמִים,

…הַזְּכוּכִית אֶת הַצֶּבַע נוֹתֶנֶת

וְהַלֵּב מִצְטָרֵף אַחַר כָּךְ…

במשך כל  השנים התפללנו ואנו עדיין מתפללים ומבקשים: “אור חדש על ציון תאיר” (בתפילת שחרית). והנה האור החדש – אור הגאולה הופיע וכל שצריך כדי לראות אותו, הוא להרכיב מִּשְׁקָפַיִם וְּרֻדּוֹת…

ולסיום, כמה הערות:

1. עלינו להמשיך לעמול ולהוסיף אהבה ואחדות, כדי שהחלום המופלא הזה, ימשיך להתקיים.
2. עלינו להודות לקב”ה גם ביום העצמאות עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ (מתוך ההגדה), בהלל ובהודאה, כשם שעשינו בליל הסדר.
3. זה הזמן לזכור את כל אלה שמסרו את חייהם בדרך להגשמת החלום, כי הרי הגאולה באה בדרך הטבע, תוך כדי מלחמה ועשיה חלוצית. ובהם קורבנות השואה וחללי צה”ל, חלוצים וקורבנות הטרור, מעפילים שנספו בדרך לארץ המובטחת ועוד ועוד יהודים שמסרו את נפשם במהלך הדורות בַּפְּרָעוֹת ובפוגרומים השונים. וכך אנו עושים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה וביום הזיכרון לחללי צה”ל ולנפגעי פעולות האיבה, החלים בימים אלה.

“הָיִינוּ כְּחֹלְמִים” – הבה נמשיך לחיות את החלום ולהגשים אותו. וכדי לראות את האור והחלום, הבה נרכיב מִּשְׁקָפַיִם וְּרֻדּוֹת… וְהַלֵּב יִצְטָרֵף אַחַר כָּךְ…

בברכת שבת שלום ויום עצמאות שמח, משה רוט