מסע ישראלי – זהות יהודית | גיליון ‘נקודה טובה’ לפרשת תצוה – פורים | משה רוט

(גליון מספר 20 שנת תשע”ח, “תצווה”, ט’ אדר תשע”ח,  24  פברואר, 2018)

ב”ה

“נקודה טובה” – גיליון פרשת “תצווה” – בין כהונה לפורים

המחזמר “שלמה המלך וְשַׁלְמַי הסנדלר” (סמי גרונמן, 1942, בתרגומו של נתן אלתרמן) , מספר על סנדלר שקלסתר פניו היה דומה לשלמה המלך. עשה שלמה המלך מעשה, לבש את בגדיו של שַׁלְמַי הסנדלר וירד אל העם. וכך, באופן סאטירי (לעגני משהו), עוסק המחזה בעלילות העוברות על שניהם ועל סביבתם, במהלך קומדית מצבים זו.

האם בגדי השרד הפכו את הסנדלר למלך, או שמא הם רק תחפושת?!

האם הבגד עושה את האדם, או שמא האדם עושה את הבגד?! 

פרשתנו פרשת תְּצַוֶּה, ממשיכה לעסוק בבנין המשכן ומתמקדת בבגדי השרד המפוארים של הכהנים: “… וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ… לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת” (שמות כח, ב). ליופי ולהדר, לכבוד ולפאר.

האם בגדי הכהונה הם רק מדי שרד ותחפושת של הכהנים?!

בגדי הכהונה הם מדים, המציינים את בני החבורה המצומצמת הראויה לעבוד בקודש.

בגדים של פאר וכבוד – לכבוד ה’ שעבורו הם עובדים במשכן.

בגדים מפוארים המציינים את חשיבות עבודת ה’ במקדש.

בגדים המציינים רוממות ממלכתית ומלכותית כלפי העם.

בגדים (מדים…) המרוממים את לובשם ומקנים לכהן תחושה של חשיבות ושל ביטחון עצמי, של מעמד ושל שייכות לשבט, לתפקיד ולשליחות.

אולם, כשם שאין מדי הצבא הופכים את הטירון הצעיר ללוחם מיומן, כך אין די בבגדי השרד כדי להפוך את פרח הכהונה לאיש מעלה, הראוי לעמוד ולשרת לפני ה’ ולחבר בעבודתו בין ישראל לבין אביהם שבשמים.

ולכן, כשם שהכהנים מלבישים את גופם בבגדי השרד, כך עליהם “להלביש” את נפשם “בדעות ובמדות ובתכונות טובות”. את זה לא יוכלו לעשות החייטים עבור האדם. עבודת הנפש – זו כבר המטלה האישית של כל אחד ואחד, לפי הדרכתו של משה רבנו (מלבי”ם, שם).

“אחרי המעשים ימשכו הלבבות“, אמר רבנו בחיי אִבְּן פַּקוּדָה, מחבר ספר “תורת חובות הלבבות”, שחי בסרגוסה שבספרד במאה האחת עשרה (ימי תור הזהב) וניסח בספרו זה את תורת האמונה המוסר והאתיקה היהודית.

וכך, לאור דבריו עולה, כי המעשים החיצוניים משפיעים על הנפש והבגדים משפיעים על האדם וגורמים לו “להלביש” את פנימיותו “בדעות ובמדות ובתכונות טובות”.

מחד, הבגד עושה את האדם – בגדי השרד מדרבנים את האדם להיות ראוי להם. ומאידך, האדם עושה את הבגד – האדם השלם, בעל המעלה, הוא שנותן תוקף, משמעות ואיכות לבגדי השרד. אחרת, ישארו מדיו בבחינת תחפושת חלולה וריקנית, שאין מאחוריה כלום.

בגדי הכהונה נועדו לשדר לכהן סידרה של מסרים רוחניים. מסרים שנועדו להכניס אותו לאווירה של קדושה ולמקד אותו בעבודת המשכן. ואולי לכן, כהן שעבד כשהוא מְחוּסַר בגדים (שאפילו אחד מבגדיו חסר), עבודתו פסולה. נציין רק כמה מן המסרים, לאור פרשנותו של הרב הירש, בן המאה ה-19, ממנהיגי יהדות גרמניה בתקופת הרפורמה ומאבותיה של שיטת “תורה עם דרך ארץ”.

• האבנט (מעין חגורה) – “אֵזוֹר מתניו” של האדם, מסמל את ריכוז כל הכוחות שבאדם, להשגת המטרה, כדברי הנביא ישעיהו על המשיח: “וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו…” (ישעיהו יא, ה). וכן בעברית של ימינו, אדם המתאמץ, אוזר (אוסף) את כל כוחותיו ומתחזק (מצודת דוד, שם). אבנטו של כהן הדיוט (כהן רגיל), היה עשוי מצמר בגווני התכלת והאדום (גווני הארגמן ותולעת שני) השזורים יחד על פשתן לבן (שש). ללמדך, שעל הכהן לרתום את כל כוחותיו – הגשמיים (גווני האדום) והרוחניים (גוון התכלת), כדי להגיע אל הטהרה המוסרית האישית (לבן).
• בגדי הכהונה אינם רכושו של הכהן אלא רכוש המקדש שהגיע מתרומת העם. ללמדך, שלא מדובר כאן בג’וב פרטי עם הטבות, אלא בשליחות ציבורית, בשם ועבור העם.
• עשיית הבגדים חייבת להיות מתוך כוונה, לשם עבודת המקדש, ללמדך על חשיבותה של הכוונה, כחלק מן המעשה. ומסיבה זו, עשו את הבגדים דווקא אמנים “חכמי לב”.
• אסור שתהא חציצה בין הבגד לגוף הכהן, ללמדך שנדרש כאן חיבור מלא בין האדם לייעודו ובין הכהן ליעדים והמטרות, שאותם מסמלים בגדי הכהונה.

כך עוטפים בגדי הכהונה את הכהן בסדרה של מסרים, המשדרים לו ייעוד ותפקיד, שליחות ומטרה.

בשבוע הקרוב יחול חג הפורים, הבא עלינו לטובה ולשמחה. חג בו נהגו להתחפש. וגם כאן נשאל, האם התחפושת עושה את האדם, או שמא ההיפך? ובכלל, מהי משמעותו של מנהג זה.

מנהג התחפושת הינו מנהג מאוחר, המוזכר בשם “לבישת פרצופים”. יש הרואים בו מנהג לשם שמחה ויש הרואים בו דרך לבטא את הבלבול שבמגילת אסתר, שבה רב הנסתר על הגלוי וכולם מתחפשים. אסתר מסתירה את זהותה ואת יהדותה, מרדכי מסתיר את קשריו עם אסתר, אחשוורוש המלך נשלט בסתר על ידי יועציו, המן נשלט בסתר על ידי אשתו ועוד.

זאת ועוד, גם ריבונו של עולם הרוקם ומסובב את כל מעשה המגילה בסתר, גם הוא נסתר ומוזכר במגילה רק ברמז. על כך אמרו חז”ל, שכל מקום במגילה בו מופיע הכינוי “המלך” (ולא “המלך אחשוורוש”), הכוונה לקב”ה – מלכו של עולם.

יש שראו את סודה של התחפושת כבר במעשה יעקב ועשיו. כאשר יעקב מגיע אל יצחק אביו כשהוא מחופש לעשיו, אומר לו יצחק: “הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו” (בראשית כז, כב). ומדרשם של הדברים הוא, שגם כאשר האדם נמצא “בשדה”, בסביבה המציבה בפניו ניסיונות ואתגרים, חובה עליו לשמור על קולו הפנימי האמתי – קוֹל יַעֲקֹב, על האמת הפנימית שלו (חובות הלבבות…) ולא לתת למצב החיצוני להשפיע על פנימיותו. ולהשאיר את המצב החיצוני כ”תחפושת” וכקליפה בלבד.

זהו הסוד והמסר של התחפושת, הרלבנטי לכל אחד ואחד מאתנו, בכל יום ויום בחיי ה”שדה”, ב”שוק” וב”ככר העיר”.

ומהי משמעותה של התחפושת בימי הפורים?

מהי כוונתו של ילד (או יותר נכון, של הוריו…) המתחפש לסמי הכבאי, לחייל או לשוטר? ומהו רצונו של ילד המתחפש לחיה טורפת, לפירט, לשד או לשטן?! האם לפנינו הזדהות ושאיפות גלויות וחיוביות לחיים של שליחות ותרומה, או שמא שאיפות שליליות לשליטה, כוח ואלימות?!

השאלה מונחת לפתחם של ההורים, הנדרשים לעבודה חינוכית ולמחשבה משותפת עם הילד בתהליך בחירת התחפושת, תוך לימוד והבנת הדמות, משמעותה ומסריה.

פתחנו בבגדי הכוהנים וחתמנו בתחפושות חג הפורים. מהלך בו למדנו על השפעת הבגדים על האדם ועל הקשר בין חיצוניות לפנימיות ובין מעשים ללבבות. כי “אחרי המעשים ימשכו הלבבות“.

בברכת שבת שלום ופורים שמח

 משה רוט