(גליון מספר 9 שנת תשע”ח, “וישב”, כא’ כסלו תשע”ח,  9  דצמבר, 2017)

ב”ה

“נקודה טובה” – גיליון פרשת “וישב” – “אֶת אַחַי אָנוֹכִי מְבַקֵּשׁ”

פרשתנו פרשת וישב, פותחת בפרשת מכירתו של יוסף על ידי אחיו. יעקב שולח את יוסף לאחיו הרועים בשכם והם תופסים אותו ומוכרים אותו לעבד. במהלך דרכו של יוסף לשכם הוא מחפש את אחיו ושואל: “וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים” (בראשית לז, טז). שאלה הנתפסת כאינפורמטיבית בלבד.

אולם, יש מפרשים השומעים בפסוק זה רובד עמוק יותר. יוסף אומר: “אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ“. לא מדובר בחיפוש גרידא, אלא אנכי מבקש את אחוותם ואת קירבתם (אלשיך).

היוצר, הפיזמונאי והמלחין הפורה אהרון רזאל, כתב את השיר הבא, כאשר המוטו שלו הוא….

אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ
הִגִּידָה נָא לִי
אֵיפֹה הֵם רוֹעִים

אַתָּה אָחִי
תָּמִיד אֹהַב אוֹתְךָ הֲכִי
זֶה חָרוּת בָּעֹמֶק שֶׁל לִבִּי
אַתָּה יוֹדֵעַ, אַחִים אֲנַחְנוּ
אַף שֶׁלֹּא הָלַכְנוּ אוֹ כָּבַשְׁנוּ אוֹתָם הַשְּׁבִילִים
וְאַף שֶׁיֵּשׁ בִּי כְּבָר מִלִּים שֶׁאַתָּה אֵינְךָ מֵבִין
כְּאוֹתָם זְרָמִים בַּיָּם שֶׁסְחַפוּנוּ לְכִוּוּנִים שׁוֹנִים
אָבְדוּ לִי עִקְבוֹתֶיךָ
קוֹלִי אֶקְרָא, אוּלַי תִּשְׁמַע

אֶת אַחַי אָנוֹכִי מְבַקֵּשׁ
הִגִּידָה נָא לִי
אֵיפֹה הֵם רוֹעִים

אַתָּה אָחִי
זוֹכֵר אֵיךְ אַתָּה וַאֲנִי 
עַל אוֹתוֹ הַדֶּשֶׁא וְהַחוֹל, שִׂחַקְנוּ וְגָדַלְנוּ
וְהַיּוֹם בְּתַרְמִילֵנוּ אֵין אוֹתָם סְפָרִים
עַל שִׂפְתוֹתֵינוּ לֹא אוֹתָם הַפִּזְמוֹנִים
אַךְ בְּסוֹף הַיּוֹם לְאוֹתוֹ מָרוֹם נִשָּׂא עֵינֵינוּ
כְּשֶׁקָּשִׁים הָרְגָעִים לְאוֹתָם שָׁמַיִם נָרִים קוֹלֵנוּ…

שִׁנִּיתָ אֶת מַרְאֶיךָ הַשְׁמִיעַ אֶת קוֹלְךָ, אוֹתְךָ אֶשְׁמַע.

החברה הישראלית כיום, שונה ומקוטבת. וכך אפילו חברים לאותו ספסל לימודים, שכן כבשו ברגליהם את אותם השבילים, מוצאים את עצמם לימים, נסחפים למגזרים שונים, כשכיום בתרמיליהם  ספרים אחרים ועל שפתותיהם פזמונים שונים, כמילותיו של השיר.

וכך למרות הריחוק, המשורר מרגיש שחבריו מן העבר הם חבריו, למרות השונות והוא קורא ומחפש אותם ואומר: אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ!

חבר, האם אָבְדוּ לִי עִקְבוֹתֶיךָ?!

קוֹלִי אֶקְרָא, אוּלַי תִּשְׁמַע?!

זאת ועוד. את הדברים האלה, הוא משמיע לא רק לחבריו מן העבר, אלא לכלל ישראל, אפילו לאלה שלא הלכו אתו באותה דרך ולא כבשו אתו את אותם שבילים…

אין ספק שבין שורות השיר מבצבץ מסעו האישי של אהרון רזאל עצמו, שחזר בתשובה וקבע את מושבו בבית המדרש, נושא שגם אותו כתב והלחין.

הבה נתמקד במילים הבאות: אַתָּה אָחִי, תָּמִיד אֹהַב אוֹתְךָ הֲכִי, זֶה חָרוּת בָּעֹמֶק שֶׁל לִבִּי.

האחווה והאחדות ישראל באות לידי ביטוי בסדרה של מצוות מעשיות ובהם מצוות אהבת הָ-רֵעַ ובצידן האיסור לנקום ולנטור, ככתוב: ” לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ…” (ויקרא יט, יח) וכן מצוות רבות של חסד, עזרה לזולת, האיסור לפרוש מן הציבור ועוד.

על אהבה זו שבין אדם לחברו אמר רבי עקיבא: “זהו כלל גדול (יסודי וחשוב) בתורה” (ירושלמי נדרים פ”ט ה”ד).

זאת ועוד. כאשר חז”ל באים להסביר את איסור הנקמה, הם מציירים את עם ישראל כגוף אחד. כשם שאדם שידו נפגעה במהלך העבודה לא יפגע חזרה ביד הפוגעת כי היא חלק מגופו, כך אסור לאדם לנקום בחברו, כי שניהם חלק מגוף אחד. שניהם בנים של אותו עם, של אותה אומה, של אותו גוף (ירושלמי נדרים, שם).

כאשר הנצי”ב מוולוז’ין עסק בשאלה של פרישה מן הציבור (לשם שמים, מסיבות שנראו לשואל טובות ומוצדקות), הוא התנגד לכך ואמר כי “עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה” וציין כי כוחנו באחדותנו והזכיר כי גלות בית שני באה עלינו בגלל שנאת חינם ומחלוקת, שבסופן גם שפיכות דמים (שו”ת משיב דבר חלק א, סימן מד).

ברוח זו כתב גם תלמידו הראי”ה קוק והזכיר את דברי המשנה: “האומר (ומתפלל לקב”ה) יברכוך (רק ה-) טובים, הרי זו דרך המינות” (מגילה כה ע”א).

מי שמתפלל ומייחל ליום בו רק ה”טובים” והצדיקים יברכו את הקב”ה והרשעים יהיו מחוץ לכלל ישראל ומחוץ ל”מחנה”, הרי זו מינות וכפירה בקב”ה וברעיון של אחדות ישראל. כי האומה כוללת את כווולם. ולמדנו זאת מן הקטורת, שהרי עשב החלבנה ריחו רע. ובכל זאת הוא נמנה בין סממני (עשבי) הקטורת (רש”י, שם), (מאמרי הראי”ה, ישוב משפט, עמ’ 58).

ומה עושים עם הרחוקים? מקרבים אותם, בעבותות של אהבה (חזון איש, יורה דעה, סימן ב, אות טז(.

ועתה נחזור לשיר בו פתחנו.

אהרון רזאל לוקח את הפסוק העתיק “אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ“, יוצק בו תוכן עכשווי והופך אותו למוטו ולסיסמה, לאחדות עם ישראל.

קוֹלִי אֶקְרָא, אוּלַי תִּשְׁמַע

הַשְׁמִיעַ אֶת קוֹלְךָ, אוֹתְךָ אֶשְׁמַע

וכך מבין הדברים, תצמח לה אחדות ישראל, כשבידנו הדבר, לקרוא לחבר וגם להקשיב לו…

בימים הקרובים, נחגוג את חג החנוכה. וגם כאן בפנינו האתגר לחבר את ההווה אל העבר וליצוק בחג תוכן  רלבנטי ועכשווי. ועל כך בגיליון של שבת הבאה.

בברכת שבת שלום וחג חנוכה שמח

משה רוט