(גליון מספר 44 שנת תשע”ז, “האזינו”, ג’ תשרי תשע”ח,  23  ספטמבר, 2017)

ב”ה

“נקודה טובה” לפרשת “האזינו” – לראש השנה

אחד מן הפיוטים המופלאים של ימים נוראים, פיוט קדום שמחברו אינו ידוע, פותח במילים הבאות:

כִּי אָנוּ עַמֶּךָ       וְאַתָּה אֱלֹהֵינוּ

אָנוּ בָנֶיךָ           וְאַתָּה אָבִינוּ

אָנוּ עֲבָדֶיךָ         וְאַתָּה אֲדוֹנֵנוּ

אָנוּ רַעְיָתֶךָ        וְאַתָּה דוֹדֵנוּ

אָנוּ עַמֶּךָ            וְאַתָּה מַלְכֵּנוּ

מילים אלה שיסודן במדרש (שיר השירים רבה, ב), משרטטות את מערכת היחסים, בין האדם ליוצרו ובין האומה לאלוקיהַ.

מערכת יחסים עשירה ומורכבת שיש בה גם יחסי אב-בן המורים על חינוך והדרכה וגם יחסי אדון-עבד שיש בהם דיסטנס (ריחוק) ומרות. ומעל לכל, מערכת יחסים זוגית בין הרעיה (כנסת ישראל) לדוֹד (הקב”ה), שיש בה קירבה אינטימית.

ראש השנה בו נאמרת תפילת ה”מלכויות” (בתפילת מוסף), הוא היום בו אנו ממליכים על עצמנו ועל כל העולם כולו, את הקב”ה.

הַמְלָכָה שיש בה גם יראה וגם שמחה. הַמְלָכָה שהיא השורש והבסיס לכל מערכת היחסים שלנו עם הבורא. הַמְלָכָה שממנה נובעת עבודת תיקון המידות והמעשים של עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים.

מהי המשמעות המעשית לכך שאנו בנים ועבדים לריבונו של עולם?!

הרב סולובייצי’ק בספרו ‘ימי זכרון’, משרטט קווים לתפקידו של האדם ומציג אותו כ-שליחו של הקב”ה. שליחו של הקב”ה כדי לעשות עולם טוב יותר.

שליחות עולמית שהחלה בשבע מצוות בני נוח.

שליחות שהמשכה במעמד הר סיני שֶמִיצֵב והעמיד את עם ישראל כאומה היודעת את אלוקיה ומודיעה אותו ואת האידאלים הרוחניים שלו לעולם כולו (לדוגמה: שבת, זכויות העבד והעובד ועוד ועוד).

אומה שהינה כוח חלוץ ומוביל רוחני לעולם כולו בבחינת: “מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי (עם) קָדוֹשׁ” (שמות יט, ו). לומר – כשם שהכהנים הם החלוץ הרוחני בעם ישראל, כך עם ישראל הוא בבחינת “מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים” – החלוץ והמוביל הרוחני של האנושות כולה.

ועדיין צריכים אנו לברר, מה תפקידו האישי של כל אחד ואחד מאתנו, בתוך המסגרת הגדולה הזאת.

זאת ועוד, האם כולנו “חיילים” זהים וחליפיים זה לזה?!  האם כולנו “אותו דבר”?!

חז”ל מתארים לנו את הרגע המופלא בו הנשמה יורדת לעולם. רגע בו המלאכים משביעים את האדם ומורים לו את הדרך: “תהי (תהיה) צדיק”! (נדה ל, ע”ב).

לאור העובדה שכל נשמות עם ישראל עמדו במעמד הר סיני וכבר קיבלו עליהם אז את התורה, ניתן לומר שהשבועה הפרטית הזו, איננה רק “שידור חוזר” של מעמד הר סיני, אלא יש בה גם ובעיקר גוון אישי. מעין “כתב שליחות” פרטי, בתוך כל העשיה הגדולה של האומה.

העובדה שנשמה מסוימת (על שלל כוחותיה ויכולותיה) ירדה לעולם דווקא עכשיו לדור הזה ולמקום הזה, יש בה קווים מנחים לכתב השליחות הפרטי.

וכאשר האדם גדל ועומד על דעתו, הוא שואל את עצמו, מה עלי לעשות? מהו תפקידי בעולם ומהי שליחותי?!

ואז, הוא ניצב ללא תשובה, כשבידו רק כתב חידה – חידת חייו.

משימתו הראשונה של כל אדם היא, לפענח את כתב החידה ולהפוך אותה לכתב שליחות.

בימים אלה סיימתי לקרוא את הספר “לנטוע שמיים”. ספר מרתק ובו עשר “שיחות חיים” עם המחנך הרב דוד פוקס, מוותיקי המחנכים בישיבה התיכונית “נתיב מאיר” שבירושלים. ספר העוסק בסוד “הַטְבַּעַת הַחוֹתָם” של המחנך על התלמיד ובעיצוב אישיותו (ספר מומלץ…).

בין השאר מספר ר’ דוד על התלבטותו של ראש ישיבת הסדר צעיר האם להמשיך בתפקידו, או לפנות ללימודי רפואה כדי לעסוק גם בנושאים של רפואה על פי ההלכה.

וכך מתאר ר’ דוד את תהליך ההתלבטות, ההתייעצות ועשיית ההחלטה. האם אני מתאים? האם אני יכול? מה הדור צריך? ועוד.

בין שורות הספר, עולה התובנה כי תהליך החינוך לא נועד להכניס את החניך לדפוס אחיד ול”שבלונה”, אלא לעצב את אישיותו. לתת לו את הקווים המנחים הכלליים ואת תפיסת העולם של “תהי (תהיה) צדיק” ולסייע בידו להצמיח את עצמו – לגלות את עצמו, בעצמו ולשרטט את כתב השליחות הפרטי שלו, מתוך תפיסת עולם זו. ובכך, הוא מצרף את ה”צליל” וה”צבע” שלו, לתמונה ולסימפוניה (ליצירה…) הכללית.

זאת ועוד. את כתב השליחות הפרטית שלנו – את שירת חיינו, אנו מעדכנים כל הזמן, לאור תהליכי הצמיחה האישית השוטפת שלנו.

אשר על כן, יפים הם ימי ההתבוננות והתיקון של חודש אלול ועשרת ימי תשובה, כדי לעדכן ולדייק מחדש את כתב השליחות שלנו ואת דרך החיים שלנו, לאור התובנות שצברנו בשנה החולפת.

וכך, כאשר נעמוד בראש השנה לפני בוראנו בתפילת המלכויות, ונשרטט מחדש את מערכת היחסים שלנו עם אלוקינו, נוכל לעשות זאת מתוך כתב השליחות הפרטית שלנו – מתוך שירת חיינו.

(מאמר זה נכתב לאור דבריו של הרב סולובייצ’יק בפתח ספרו ‘ימי זכרון’).

בברכת שבת שלום, שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה, משה רוט