מטרת הנדודים במדבר

אחד עשר יום מחורב. ובשביל שקלקלתם, הסב אתכם סביבות הר-שעיר ארבעים שנה (דברים א,ב)

בתחילת פרשתנו מוכיח משה רבנו את בני-ישראל. כהקדמה לדבריו נאמר פסוק תוכחה כללי: “אחד-עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע”. משה אמר להם כאן (כפירוש רש”י): “ראו מה גרמתם, אין לכם דרך קצרה מחורב לקדש-ברנע כדרך הר-שעיר, ואף הוא מהלך י”א יום, ואתם הלכתם אותה בשלושה ימים… ובשביל שקלקלתם, הסב אתכם סביבות הר-שעיר ארבעים שנה”.

בדבריו אלה ביטא משה עיקרון יסודי בחיי עם-ישראל: אין לפניו דרך ביניים, דרך ממוצעת, אלא אחד משני הקצוות – אם הוא עושה את רצון ה’, מוליכו הקב”ה במהירות ניסית (שלושה ימים, במקום אחד-עשר יום), ואם לאו – הוא מגיע למצב ההפוך והולך את הדרך הזאת בארבעים שנה.

ויכוח עם בייתוסי

בדבריו אלה של משה השתמש רבן יוחנן בן-זכאי בוויכוח שניהל עם בייתוסי. הלה טען, שחג-השבועות חייב לחול ביום ראשון, משום ש”משה רבנו אוהב ישראל היה, ויודע שעצרת יום אחד, עמד ותיקנה אחר שבת, כדי שיהיו ישראל מתענגין שני ימים”. השיב לו רבן יוחנן בן-זכאי: “ואם משה רבנו אוהב ישראל היה, למה איחרן במדבר ארבעים שנה”.

יש צורך להבין את פשר הדו-שיח הזה, ואת תשובת רבי יוחנן בן-זכאי. וכי ביקש לערער על כך שמשה רבנו “אוהב ישראל היה”? ובכלל, מה הקשר בין שני העניינים?

בלי עמל ויגיעה

בטענתו של הבייתוסי טמונה השקפת-עולם עמוקה יותר. כידוע, הבייתוסים האמינו רק בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל-פה. ההבדל המהותי בין התורה שבכתב לתורה שבעל-פה הוא, שהתורה שבכתב ניתנה ישירות מלמעלה, מאת הקב”ה, ואילו התורה שבעל-פה, אף שגם היא באה מאת ה’, עוברת דרך שכלם, יגיעתם ועבודתם של חכמי-ישראל שבכל דור ודור.

הבייתוסים האמינו רק במה שניתן מלמעלה ולא הבינו את מעלתה של העבודה מלמטה. לכן סברו, שמצד אהבת-ישראל תיקן משה שחג-השבועות צריך לחול למחרת השבת, שעניינו תענוג שבא מלמעלה, בלא עמל ויגיעה.

מעלת היגיעה

השיב לו רבן יוחנן בן-זכאי, שעל-פי תפיסתו במהותה של אהבת-ישראל, למה משה רבנו “איחרן במדבר ארבעים שנה”? אם אהבת-ישראל פירושה מתנות מלמעלה, בלא עמל ויגיעה, למה הוליך משה את העם ארבעים שנה, מלאי עמל וטורח, במדבר?

אלא התנהגותו של משה רבנו מעמיקה מימד עמוק יותר לאהבת-ישראל שלו. דווקא משום שמשה רבנו היה אוהב ישראל אמיתי, רצה שבני-ישראל ישיגו את כל המדרגות הרוחניות לא כחסד-חינם מלמעלה, אלא על-ידי עבודה ויגיעה מלמטה.

זו הייתה המטרה הפנימית של ההליכה במדבר ארבעים שנה. בחיצוניות זה היה עונש על חטאים, אבל בפנימיות הדברים, דווקא על-ידי הניסיונות במדבר התחזקה התקשרותם של בני-ישראל עם הקב”ה, עד שערב כניסתם לארץ הגיעו לדרגת “ואתם הדבקים בה’ אלוקיכם”.

זו גם מטרת הגלות הנוכחית – להגביר את הצימאון לקב”ה ולזכך את העולם לקראת הגאולה, ולכן דווקא על-ידי הגלות הזאת באים לשלמות הגאולה האמיתית והשלמה.

מוגש ע”י אייל בנימין קרוצ’י
מעובד מתוך שיחותיו של הרבי מליובאוויטש