(גליון מספר 22 שנת תשע”ז, פרשיות ויקהל-פקודי, כז’ אדר תשע”ז, 25  מרץ, 2017)

ב”ה

מסע ישראלי – היסטוריה יהודית

בפרק זה של מסענו, נמשיך לעסוק ב“חוקי ההיסטוריה”, מתוך הבנה כי הקב”ה הוא “שר ההיסטוריה”. הוא המכווין ומגלגל את דברי ימי העולם כרצונו. בבחינת: “כִּי הוּא (הקב”ה) לְבַדּו פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת, עוֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת, בַּעַל מִלְחָמוֹת, זוֹרֵעַ צְדָקוֹת, מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת…” (מתוך ברכת “יוצר אור” בתפילת שחרית). ככתוב: “כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה’ עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ…” (תהלים קלה, ו).

הקב”ה בעצמו, הוא זה שמניע את התהליכים הפוליטיים והמדיניים. הוא בעל המלחמות והוא מצמיח הישועות. הוא “הממליך מלכים ולו המלוכה” (מתוך תפילת ימים נוראים).

לא, לא מדובר כאן בחוקים קשיחים ומוגדרים בסגנון חוקי הטבע, אלא בעקרונות ובקווים מנחים בלבד.

החוק הראשון בו עסקנו במאמר הקודם, היה “חוק” נצחיותו של עם ישראל. חוק הנובע מן העובדה שעם ישראל איננו ככל העמים. זהו עם שאינו חי ומתקיים רק למען עצמו, אלא למען האנושות כולה. זהו העם שתפקידו להיות אור לגויים ולהדגים בקיומו ובהתנהגותו, את קיומו של הקב”ה ואת עקרונות הרוח והאידיאלים האלוקיים. תהליך שהחל במסעו האישי של אברהם אבינו, עבוֹר בחייהם של יצחק ויעקב והמשכו בבניו – האומה הישראלית היודעת ומודיעה את הקב”ה לעולם, באורחות חייה.

בעוד שכל הדתות מתרכזות בבתי התפילה ועוסקות רק במערכת היחסים שבין האדם לאלוקיו, היהדות לעומתן איננה דת אלא אורח חיים, בבחינת חיי עם ואדם יומיומיים המעוצבים על פי רצונו של הקב”ה. למרבה הפלא, רוב מצוות התורה וההלכות, אינן מתרכזות בבית הכנסת, אלא עוסקות בחיי החקלאות הכלכלה והמסחר ובמערכות היחסים שבין האדם לחברו ולקהילתו. את מצוות היהדות מקיימים לא רק בבתי הכנסת והמדרש, אלא גם ובעיקר בשוק ובשדה.

עם ישראל אינו רק קהל המאמינים של הקב”ה, אלא “ממלכתו” של הקב”ה (ממלכה עם תפקיד…), בבחינת “מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי (עם) קָדוֹשׁ” (שמות יט, ו). וממילא, קיומו ונצחיותו של עם ישראל, נובעים ונגזרים מתפקידו ובכך עסקנו בחוק ההיסטוריה הראשון. (על פי רש”ר הירש, שמות ו).

כעת נעבור לחוק ההיסטוריה השני – “לך מעמנו”, או חוק האנטישמיות

המאפיין העיקרי של ההיסטוריה היהודית הוא האנטישמיות – שנאת ישראל, תופעה שהיא עתיקה וחובקת עולם. מהי הסיבה לאנטישמיות?

כאשר חז”ל עוסקים במהות שמו של הר סיני, הם אומרים שהמילה סיני רומזת למילה שנאה (שבת פט, ע”א). ללמדך, ששנאת האומות לעם ישראל היא תוצאה ותולדה של תפקידו כמנהיג ומוביל רוחני בעולם.

כשם שתלמידי הכיתה “שונאים” את התלמיד המצטיין המוכיח שניתן להספיק לעשות את כל שיעורי הבית והבחינה הינה מובנת ופתירה ובכך “מקלקל” לכולם את כל התירוצים, ההסברים והטענות, כך אומות העולם שונאות אותנו על היותנו “אור לגויים”, כי דבר זה מחייב אותם, להתנהגות רוחנית וערכית.

מבט נוסף על האנטישמיות מלמד אותנו, כי לתופעה רעה ומכוערת זו, יש גם תפקיד ומשמעות נוספים.

בכל מקום וזמן, כאשר נוח לישראל והם מרגישים שהם שווי זכויות ומקובלים בעיני בני המקום (בגלות), מגיע הרגע בו הם מגורשים ונדחים. וכל זאת כדי שלא ישכחו את יעודם – “ממלכת כהנים וגוי קדוש”, ב”מקום הנכון” – על אדמת הקודש, בארץ ישראל.

יצחק אבינו מביא ברכה כלכלית גדולה לגרר, אבל אבימלך מגרש אותו מתוך קנאה ואומר לו: “לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד” (‘בראשית’ כו, טז).

ועל כך אמר רבי מאיר שמחה מדווינסק בביאורו לתורה – משך חכמה:

“כך היה דרכה של האומה, שכאשר יכנסו לארץ נכריה… עוד מעט ישוב לאמר ‘שקר נחלו אבותינו’, והישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן, יעזוב לימודי דתו, ללמוד לשונות לא לו… יחשוב כי ברלין היא ירושלים … אז יבוא רוח סועה וסער, יעקור אותו מגזעו …” (ויקרא כו, מד).

דברים אלו שנכתבו בכמעין “נבואה” שנים לא רבות לפני עליית היטלר ימ”ש לשלטון, מסבירים היטב את תפקידה של האנטישמיות במניעת ההתבוללות ומניעת שכיחתה של ארץ ישראל ח”ו. בכל פעם שעם ישראל עלול לשכוח את ארץ ישראל ולהתאזרח בגויים ולחשוב “כי ברלין היא ירושלים”, מרימה האנטישמיות ראש ועוקרת את המתאזרחים החדשים מגזעם ומשורשיהם החדשים.

ישעיהו הנביא באחת משבע נבואות הנחמה אומר: “רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה” (נד, א). על כך אומר רבי מאיר ומסביר שעקרה הוא מלשון אומה עקורה. כנסת ישראל צריכה לרנן ולשמוח (“רני עקרה”), כי היא זוכה לכך שהגויים עוקרים אותה ממקומה כל פעם מחדש ולא נותנים לה להכות שורשים ולהתיישב בגולה (‘פסיקתא דרב כהנא’, כ. על פי הסברו של ‘פרדס פתחיה’)

קריאת הגירוש בנוסח “לך מעמנו” – תסתלק!  אינה מקרה חד פעמי, אלא מציאות ותופעה קבועה – “כך היה דרכה של אומה” (שם).

בתקופה האחרונה אנו חווים התעוררות מחודשת של שנאת ישראל ואנטישמיות גלויה ואלימה במערב אירופה ובארה”ב. אין ספק שהתופעה הינה מסוכנת ורעה ויש להיאבק בה. אולם מאידך, בל נשכח שזו עוד קריאה אלוקית של עם ישראל לחזור לארצו ולמולדתו – לצור מחצבתו.

“כִּי הוּא (הקב”ה) לְבַדּו פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת, עוֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת, בַּעַל מִלְחָמוֹת, זוֹרֵעַ צְדָקוֹת, מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת…” (מתוך ברכת “יוצר אור” בתפילת שחרית).

בברכת שבת שלום

 משה רוט