מסע ישראלי – זהות יהודית | גיליון ‘נקודה טובה’ לפרשת תרומה | משה רוט

(גליון מספר 19 שנת תשע”ח, “תרומה”, ב’ אדר תשע”ח,  17  פברואר, 2018)

ב”ה

מסע ישראלי – זהות יהודית – כור ההיתוך

בשנת 1908, כתב ישראל זַנְגְוִויל – סופר יהודי-אנגלי נודע ופעיל ציוני, את מחזהו כּוּר הַהִתּוּךְ, המתאר את  שילוב הלאומים, התרבויות והקבוצות אתניות השונות והרבות, ב”כּוּר הַמְּצָרֵף”, בארצות הברית של ראשית המאה העשרים (ויקיפדיה).

עם קום המדינה, התקבצו ארצה עולים מגלויות רבות, השונים זה מזה בשפתם ובלבושם, במנהגיהם ובתרבותם. שאיפתו של דוד בן גוריון היתה להכניס אותם ל”כור ההיתוך”, להוציא מתוכם את סיגי השונות העדתית ולצקת אותם לתבנית הצבר הישראל.

וכך אמר בשנת 1950 בעת הרצאה על חינוך וצבא והעם בפני הפיקוד הגבוה של צה”ל:

בכור ההיתוך של אחווה יהודית ומשמעת צבאית יצורף בְּלִיל האדם הזורם מגַלויות-נכר, יזוקק ויטוהר מסיגיו הזרים הנפסדים, ימחקו המחיצות העדתיות, ותחושל אחדות נאמנה של אומה מחדשת נעוריה, יונקת מעבר עתיק יומין, גדול-עלילה ורב-מאבקים, נבנית ומתעלה בעבודה חלוצית ובת-חורין, נאזרת ברוח גבורה, עוז ותעצומות, וצמודה לחזון אחרית הימים שהגיעה תקופת ביצועו (בן גוריון, “יעוד ויחוד”).

ואכן, בן גוריון ראה בצה”ל חלק חשוב מאד ב”כור ההיתוך”, שנועד לקבל לתוכו את העולים החדשים מן העולם ה”ישן” ולהוציא אותם לאחר השירות כ”צברים”, וכישראלים “חדשים” וציוניים.

ברוח זו הוא גם דרש מבעלי משרות ותפקידים רשמיים להיפטר משם משפחתם הלועזי ולהחליפו בשם עברי. כך הפכו הפך משה שרתוק למשה שרת, גולדה מאירסון לגולדה מאיר, לוי שקולניק ללוי אשכול (ראשי ממשלה בישראל), איסר הלפרין לאיסר הראל וארתור מנדלוביץ’ לעמוס מנור (ראשי השב”כ). וגם … דוד גרין, לדוד בן גוריון…

בשולי הדברים נעיר, כי הַחִלּוּן והמאבק בדתיות, היו חלק מ”כור ההיתוך” של בן גוריון. כך נשלחו ילדי עולים ממשפחות דתיות לקיבוצים לא דתיים ללא כשרות, שבת או מנין, בתקווה שהלחץ החברתי יעשה את שלו כפי שאכן קרה ברוב המקרים. היטיב לתאר זאת אלי עמיר בספרו “תרנגול כפרות”, ספר המבוסס על קורות חייו של הסופר.

האם כור ההיתוך אמור ליצור תרבות אחת, או לאפשר ולטפח רב גוניות תרבותית?!

האם יש רק תרבות אחת “נכונה”?!

מהם הסיגים הנפסדים מהם רצה דוד בן גוריון להיפטר?!

“חזון העצמות היבשות” של הנביא יחזקאל (פרק לז) היא נבואה מופלאה, המתארת כיצד עצמות יבשות קמות לתחיה לקול נבואתו של יחזקאל בציוויו של הקב”ה.

הגאון מוילנא, דרש את הנבואה הזו שנכתבה לדורות, על מצבו של עם ישראל בגלות בית שני ואמר, כי כאשר בית המקדש נחרב, עם ישראל איבד את עצמאותו ואת שלטונו על ארצו וגלה לארץ זרה. האומה החיה הפכה ל”גל של עצמות”.

לאחר המכה של הגלות, המשיך תהליך של התפרקות איטית בגולה. הקהילות התרסקו, הישיבות פוזרו וגם תלמידי החכמים התדלדלו “ואין בידינו להציל מן האומות”. “שחה לעפר נפשינו, ואנחנו מקוים עתה לתחיית המתים” – לתחייה רוחנית כללית לעם.

והנה, יבוא יום ויגיע הרגע עליו יחזקאל מתנבא. הרגע בו האומה תקום חזרה לתחיה: “וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד” (יחזקאל פרק לז, י).

בהמשך התקומה והתחיה, עוסק הנביא גם בשיקום הקרע בין מלכות יהודה וישראל שקרה לאחר מות המלך שלמה. בצוו ה’ הוא לוקח שני גזרי עצים המסמלים את שבטי יהודה ויוסף: “וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ” (שם, יז).

“וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ” – “שני האחדים יהיו בידך לאחד סימן למלכות ישראל שתהיה אחת” (רד”ק).

והנה, למרות שנושא הנבואה הוא איחוד, אומר הנביא אֲחָדִים – בלשון רבים, ולא משתמש במונח “אחד”.

ללמדך, שאחדות איננה אחידות. החוכמה היא ליצור אחדות, תוך מתן מקום של כבוד ל-שׁוֹנוּת.

כאשר התורה עוסקת בחנייתם של השבטים סביב המשכן, היא אומרת: “אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ” (במדבר ב, ב).

מחד, יש לכל שבט (על בתי האבות הרבים והשונים שבו) תכונות ויכולות מיוחדים. ולכל אחד סמל (אות) ודגל משלו.

ולמרות זאת ומתוך כך, “מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ”. אוהל מועד מסמל את הייעוד של העם. ייעוד המחבר את כל השבטים השונים והופך את ה”אֲחָדִים”, למלכות אחת (הרב הירש, שם). כאשר כל אחד, תורם את החלק המיוחד שלו, לייעוד הכללי. כך נוצר היחד, מתוך ובזכות השונות.

כחלק מן הציפיה לגאולה, תיקן המקובל רבי שלמה אלקבץ, מתלמידי האר”י הקדוש, את הפיוט “לכה דודי”, הנאמר בתפילת קבלת שבת. פיוט ובו הקריאה לאומה הגולה והדווה:

הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי, כִּי בָא אורֵךְ קוּמִי אוֹרִי,

עוּרִי עוּרִי שִׁיר דַּבֵּרִי, כְּבוֹד ה’ עָלַיִךְ נִגְלָּה.

זכה דורנו, וכבוד ה’ עלינו נגלה.

תקופת ביצועו של חזון אחרים הימים, הגיעה, כדברי דוד בן גוריון.

חזון העצמות היבשות התממש והאומה קמה לתחיה ועמדה על רגליה.

וכעת, כחלק מן המימוש של חזון אחרית הימים, שומה עלינו לקיים גם את החלק השני של נבואת יחזקאל ולבנות את היחד, תוך מתן מקום של כבוד לַשּׁוֹנוּת ו-לַאֲחָדִים ולטפח “רב גוניות תרבותית”.

בברכת שבת שלום

 משה רוט