(גליון מספר 7 שנת תשע”ז, פרשת ויצא, י’ כסלו תשע”ז, 10 דצמבר, 2016)
ב”ה
מסע ישראלי – “תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ”
פרופסור ריצ’רד פיינמן (1918-1988) חתן פרס נובל לפיזיקה, היה ממפתחי פצצת האטום האמריקנית במלחמת העולם השניה וחבר וועדת הבדיקה של אסון הצ’לנג’ר. הוא היה אדם מרתק ורבגוני – נגן תופי בונגו, מחנך ומורה לפיזיקה בעולם השלישי, פורץ מנעולי קומבינציה , סקרן וחובב הרפתקאות.
באחת מהרצאותיו, הוא שיתף את שומעיו בתחושותיו האישיות ובהרגשותיו, במהלך שלבי המחקר המייגעים ובעיקר, ברגע המיוחד של הגילוי והתגלית. “אנו המדענים עושים לילות כימים בחיפוש אחר התשובה לבעיה. מטפסים על מכשולים תלולים מאין כמוהם כדי לרכוש את הרסיס הבא של ההבנה, על מנת להגיע בסופו של דבר לאותו רגע משמח של ריגוש התגלית, שהוא חלק מחדוות הגילוי” (החדווה שבגילוי הדברים, הקדמת העורך).
דורות של חוקרים ומדענים ניצבו מול יקום נסתר, שהחביא את סודותיו ואת חוקיו מעין רואה. וכך דור אחרי דור, צעד אחרי צעד, תגלית אחרי תגלית, רסיס אחרי רסיס, הם גילו ועדיין ממשיכים לגלות, את סודות הטבע ואת חוקיו ומנסים לרתום אותם לשימושו של האדם.
במאות האחרונות, החל מן המאה השבע עשרה, אנו עדים לפריצות דרך מדעיות גדולות בזו אחר זו. החל מן המאה השבע עשרה (ניוטון…), התחילו המדענים לגלות את סודותיו העמוקים יותר של העולם. את המכניקה הבסיסית ואת הפיזיקה, את הכימיה ואת המגנטיות. את הקיטור ואת החשמל וזו כמובן רק רשימה חלקית. תגליות וחוקי טבע, שבהמשך הדרך תורגמו לטכנולוגיה ולמכונות, שהיטיבו את חייו של האדם.
גליליאו גליליי (1546-1642) החל לחקור את אופן תנועתם של גופים שונים ולהגדיר אותם באופן מתמטי. בהמשך הדרך הגדיר סֶר אייזק ניוטון (1642-1727) את חוק הכבידה וניסח את חוקי הבסיס של המכניקה הקלאסית והפיזיקה יצאה לדרך. תגליות אלה והבאות אחריהן הביאו את המהפכה התעשייתית הראשונה (1760 – 1830) שנולדה עם המצאת מנוע הקיטור. המצאה שאִפְשְׁרָה מיכון תעשייתי וחקלאי ואמצעי תובלה ותעבורה (רכבות, מכוניות, אוניות ועוד). כך נולדו גם מכונות האריגה הממוכנות ופסי יצור רבים אחרים.
מאה שנים לאחר מכן, הגדיר גוסטב קירכהוף (1824-1887) את חוקי החשמל הבסיסיים. תגליות שפתחו את הדרך למהפכה התעשייתית השניה (1840 – 1917). מהפכה שהביאה לעולם את הטלגרף, הרדיו, הטלפון, נורת החשמל ועוד.
במהלך מאה שנים שעברו מסיומה של המהפכה התעשייתית השניה ועד ימינו אנו (2016…), חלו שינויים עצומים בכל שטחי המדע והטכנולוגיה ובעיקר בתחומי האלקטרוניקה והמחשוב. האדם הגיע לירח, הרפואה משתילה לבבות ומייצרת חלקי חילוף לאיברים שונים, האדם מנצל את האנרגיה האטומית לשימושו ומה לא…
כיצד הגיעו המדענים לרעיונות חדשניים אלה?! מהו המקור ליצירתיות האנושית של המדענים?!
מדענים רבים הרגישו, כי תגליותיהם הם “מתת אל” – מתנה אלוקית, כפשוטו. או כאמרתו הידועה של איינשטיין, שהוא הרגיש כמו מישהו שֶׁ”כִּיֵּס” את אלוקים.
מקורה של מתת אל זו היא בברכת הקב”ה לאדם הראשון ולחוה ולאנושות כולה: “פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ” (בראשית א, כח). ברכה שמשמעותה – תכבשו ותכניעו את הטבע ותשתמשו בו למטרותיכם.
ברכתו של הקב”ה לכיבוש הבריאה, אינה מילים בעלמא. בברכתו זו נטע הקב”ה באדם את הסקרנות, את הבינה ואת היכולת הקוגנטיבית הדרושות כדי לחקור ולהבין את הבריאה ולכבוש אותה בבנין וביצירה. המדע והטכנולוגיה הם מתנה אלוקית. הם הם הביטוי המעשי של ברכת “וְכִבְשֻׁהָ”.
ואכן, דוד המלך בתהילותיו, מצייר את האדם כשליט בעולמו של הקב”ה: “וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו” (תהלים ח, ו-ז).
האדם שולט ומושל בעולם ומשתמש בטבע לצרכיו, בכוחם של המדע והטכנולוגיה. כוח שהוא קיבל במתנה מן הקב”ה. כוח הנובע מן החכמה והדעת, כושר הבנה ויכולת ניתוח, כושר הדיבור והמחשבה. יכולות אלו, הן כבודו והדרו של האדם, בבחינת “וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ” (מעל ומעבר לשאר הנבראים) והם מקור היכולת שלו לקיים את “וְכִבְשֻׁהָ”- למשול בעולם הטבע. לשלוט בבעלי החיים, לנוע בבטחה ברחבי העולם ולנווט את דרכו בדיוק רב ועוד ועוד.
על כך אמר רבי יוסף אלבו בעל ספר העיקרים: ויש בו באדם מדעת קונו. בשכלו של האדם, מעורב כוח אלוקי וזו הסיבה להישגיו האדירים (מאמר רביעי פרק י). ועל כן תיקנו חז”ל שיברך אדם מידי בוקר, את ברכת ההודיה על הבינה והשכל שנתן לו ה’.
עינינו הרואות כי בנוסף ליכולת השכלית האנושית, הרי שבמהלך מאות השנים האחרונות, פתח הקב”ה בפני האנושות את שערי החוכמה והבינה ונתן לאנושות ידע ותגליות רבות בתחום מדעי הטבע (ראה רמב”ן בהקדמתו לספר בראשית). והדברים נכונים גם בתחום התורני.
הד נוסף לתפיסתם של חז”ל שהחכמה והבינה, ההברקה והרעיון הם הינה מתת האל, אנו מוצאים בתקנת חכמים לברך “ברוך (הודיה לקב”ה, על כך) שחלק (שנתן) מחכמתו לבשר ודם”, כאשר פוגשים אדם שהוא חכם מופלג בחוכמה ובמדעים (למשל, חתן פרס נובל במדעים).
מדענים רבים אכן הרגישו כי תגליותיהם הינם מתת אל וכך הרגישו גם יוצרים ומלחינים. ונביא כמה מדבריהם.
המלחין הגדול מוצארט (1756 – 1791) אמר, שהרעיונות ליצירותיו פשוט באים אליו מעצמם… המתמטיקאי ההודי המבריק רמנז’ואן (1887 – 1920), שהיה גאון, אך חסר כל השכלה, טען שאֵלה הודית מגלה לו בחלומותיו משפטים מתמטיים נהדרים וחשובים (‘המעלית של איינשטיין’, עמ’ 123). רוברט מייר הפיזיקאי, דיבר על השראה שכמותה לא היתה לו מעולם ועל רעיונות ומחשבות שחדרו לתוכו כברקים והרופא שרל ניקול (זוכה פרס נובל על גילוי בתחום טיפוס הבהרות בשנת 1928), דיבר על הארה פתאומית ועל אינטואיציה שהיתה זרה לשכלו (בין מדע ודת’, עמ’311).
יוהנס קפלר בן המאה ה- 17, מייסד האסטרונומיה החדשה כותב: “בזבזתי כמעט את כל הקיץ בעבודה מיגעת זו. לבסוף נתגלו לי העובדות הנכונות כבדרך אגב. אני מאמין כי ההשגחה העליונה סובבה את פני הדברים כך, שהדבר אשר נבצר ממני להשיגו בכל מאמצי, ניתן לי בדרך מקרה. שהרי הרבתי להתפלל לפני האל ובקשתי כי יצלח חפצי בידי (מתוך ההקדמה לספרו פרודרומוס).
בשנת 1805 כתב קרל פרידריך גאוס, אחד מגדולי המתמטיקאים שבכל הדורות: “מאז ארבע שנים כמעט שלא עבר שבוע בלי שעשיתי נסיון שוא להתיר קשר זה. אך כל החיפושים, כל המאמצים היו לשוא. לבסוף, לפני מספר ימים, הצלחתי – אך לא בזכות החיפושים המייגעים, אלא בחסדו של האלוקים בלבד, הייתי אומר. כאשר יהלום הברק, כך נפתרה החידה. בעצמי לא הייתי מסוגל להצביע על החוט המקשר בין מה שידעתי מקודם, בין הנסיונות האחרונים שעשיתי לבין מה שהביא בידי את ההוכחה” (בין מדע ודת’, עמ’ 309).
דברים דומים מספר המתמטיקאי פואנקרה (1860 – 1934). במהלך טיול עלה בדעתי רעיון, מבלי שמשהו במחשבתי הכין אותו קודם לכן. כך נולד סוג חדש של פונקציות. הוא ממשיך ומספר על פתרונות שנולדו במחשבתו ונצנצו בפתאומיות. וכתמיד – בקצרה, בפתאומיות ומתוך בטחון מיידי (שם).
גם דניאל זמיר, מלחין בן זמננו ונגן ג’אז, אומר שישנם שלושה סוגי שירים. יש שירים המולחנים תוך כדי ישיבה ליד הפסנתר. יש שירים בהם אתה מתיישב ליד הפסנתר, רק לאחר שיש לך איזה רעיון בראש. ויש שירים “שפשוט יורדים מלמעלה מוכנים וכל מה שנותר לי, זה לתעד אותם על הניר או בהקלטה”. השיר מן הסוג האחרון, הוא הכי אמיתי הכי טבעי והקרדיט עליו, מגיע בעצם לקב”ה… (מתוך דברים לתקליטו ‘אמן’).
כיצד אם כן, אנו אומרים לקב”ה תודה על מתנת הטכנולוגיה שכאמור כה מיטיבה את איכות חיינו?
עם גירושו מגן עדן, נאלץ אדם הראשון להתמודד לבדו עם המציאות הקשה של רעב ושל חושך. במצב קשה זה, נתן הקב”ה לאדם את האש. זימן לו הקב”ה לאדם הראשון שני אבנים והקישם זה בזה ויצאה האש. במעמד מרגש זה, נשא אשם הראשון ברכת הודיה לבוראו (בראשית רבה יא, ב). ומסורת בידנו, כי במוצאי שבת היה הדבר.
כדי להתמודד עם המציאות החדשה, נתן הקב”ה לאדם הראשון במוצאי שבת, את האש המספקת אור, חום ואף אמצעי בישול. ולכן, בכל מוצאי שבת, עם הכניסה לשבוע חדש של עשיה, במהלך ההבדלה, אנו מברכים ברכה זו כהודיה לקב”ה, על האש והאנרגיה, שניתנו לאדם הראשון, באותה עת.
נחלקו בית שמאי ובית הלל בנוסח ברכת האור שבהבדלה. לדעת בית שמאי, נוסח הברכה הוא “שברא מאור האש” (ברכות נב, ע”ב). ללמדך, שההודיה היא רק על האש שנבראה בעבר. אולם, לעומתם סוברים בית הלל כי לשון הברכה הוא “בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ”. נוסח שיש בו הודיה גם על האנרגיות המתחדשות שהקב”ה “בּוֹרֵא” ומחדש לנו גם כיום – בהווה, כאנרגיה כימית, חשמלית, תרמית, גרעינית ועוד.
העולה מדברינו, שברכת “מאורי האש” שאנו מברכים בכל מוצאי שבת – מועד החולין הראשון של האדם מחוץ לגן עדן, הינה ברכת הודיה לקב”ה על האנרגיה ואולי אף על הטכנולוגיה כולה. ואנו תפילה כי האנושות תדע ליישם את הטכנולוגיה למיזמים חיוביים מצילי, מאריכי ומשפרי חיים.
בברכת שבת שלום, משה רוט
מפת המסע: את הצעד הראשון של מסענו פתחנו מתוך התפיסה היסודית של “אני חושב, משמע אני קיים”. בצעד השני עסקנו באברהם אבינו שבכוח התבוננותו ותבונתו, החזיר לאנושות את אבידתה וחיבר אותה חזרה לבוראה ואלוקיה. בצעד השלישי דיברנו על חייו של האדם המוזמן לפתור את חידת חייו ה-לֹא מְפֹרֶשֶׁת ולהפוך אותה לכתב שליחות אישית. בצעד הרביעי עסקנו בקשר האישי והמיוחד שבין האדם לבוראו. בצעד החמישי, עסקנו באחריותו של האדם לקיומו של העולם. ובצעד השישי, עסקנו בנושא תרבות הפנאי. ובצעד שביעי זה, עסקנו בברכת הטכנולוגיה.
תגובות אחרונות באתר שמים