“נקוּדה טובה” לפרשת השבוע – רעיון מן הפרשה, במבט עכשווי
גליון פרשת “דברים” – (גליון 43 שנת תשע”ו, ט’ מנחם-אב תשע”ו , 13/אוגוסט/2016)
ב”ה
אחד המערכונים של אריק איינשטיין ואורי זוהר (חבורת לול), מתאר כיצד כל חבורת עולים, מקבלת את פניה של החבורה הבאה בתור מ-עֵדָה אחרת, בלגלוג ובתחושת עליונות. מערכון הומוריסטי, המהווה סאטירה נוקבת, המציגה בפני החברה הישראלית את המתחים, הפערים והשסעים שבה.
השבת אנו קוראים את פרשת דברים, הפרשה הראשונה בחומש החמישי. אולם שבת זו נקראת גם “שבת חזון”, על שם ההפטרה מיוחדת הנקראת תמיד בשבת שלפני תשעה באב.
הפטרה זו מכילה את דברי התוכחה של ישעיהו הנביא לעם, בימים שלפני חורבן בית ראשון (פרק א). תוכחה על חטאים שבגללם חרב בית המקדש.
היינו מצפים שהנביא יתמקד רק בחטאים שבין אדם לאלוקיו. אך למרבה הפלא, הנביא עוסק רבות גם בחטאים שבין אדם לחברו ומשווה את העם לסדום ועמורה.
כך הולך הנביא ומונה את חטאי העם: רצח, גזל, פגיעה בחלשים – בגר ביתום ובאלמנה, רמאות והונאה כלכלית, שחיתות שלטונית ומשפטית ושאר מעשי רשע.
זאת ועוד. הנביא מתאר מצב בו אותם פושעים היו מגיעים לבית המקדש כדי להקריב קורבנות ולהתפלל לפני ה’ ועל כך כעס הקב”ה וראה בזה רמיסה ופגיעה בכבודו ואמר: “… גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ (כי) יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ” (שם, טו).
בצד התוכחה הקשה והנוראה הזאת, מציב הנביא את דרך התיקון. דרך של עשיית צדק ומשפט מחד ועשיית צדקה מאידך. ותיקון וסידור החברה באופן צודק על פי דין, בצד עשיית הישר והטוב, גם לפנים משורת הדין. ככתוב: “צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה” (שם, כז).
דבריו של הנביא ישעיהו מלמדים אותנו, לא להיכנס לאווירת נכאים של “מה כבר אפשר לעשות”, אלא לדעת שתמיד אפשר וצריך לתקן, בכל עת ובכל מצב…
בבסיסו הרוחני של עם ישראל, קיים קשר רוחני עמוק ומהותי בין אדם לחברו, כדברי רבי שמעון בר יוחאי: “לקה אחד מהן כולן מרגישין” (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יט). כשרע לאחד מן הקהל, כולם מרגישים בצרתו ומסייעים בידו.
30,000 המשתתפים בהלווייתו של החייל הבודד סמ”ר מקס שטיינברג במבצע צוק איתן הוכיחו לנו שאין דבר כזה חייל בודד, או אדם בודד, בעם ישראל. וזה לא המקרה היחיד של הירתמות מהירה ורחבה לעזרה לנזקקים באשר הם, בכל תחומי חיינו.
מימרא נוספת של חז”ל, מציינת שהקשר הרוחני העמוק והמשותף הזה, נובע ממשימת הברית עם הקב”ה. משימה שכל עם ישראל קיבל על עצמו במעמד הר סיני. משימה הקושרת ומחברת את כל העם בקשר של שותפות וערבות הדדית להצלחת המשימה, כדברי חז”ל: “כל ישראל ערבים זה בזה” וזה לזה (שבועות לט, ע”א).
ברוח זו, המשיל רבי ישראל בעל שם טוב מייסד החסידות את עם ישראל לספר תורה. כל אדם הוא אות, כל משפחה יהודית היא מילה וכל קהילה היא משפט… (נכון, הבאנו משל זה במאמרנו הקודם…).
ספר תורה שחסרה בו אפילו אות אחת, כולו פסול. ללמדך, על חשיבתו של כל יחיד ויחיד.
מאידך, ה”סיפור” המסר והמשימה, נבנים רק מכוח השותפות של כל האותיות יחד, שכולן חשובות.
מתוך תפיסה זו של “יחד”, ניתן וצריך לעסוק בתיקון האישי והחברתי, ברוח של עשיית הישר והטוב, עשיית צדק ועשיית צדקה. בפרט בימים אלה של האבלות על חורבן בית המקדש. חורבן שקרה כי איבדנו את ה”יחד”…
בשנת תשע”ד, בימים שקדמו למבצע צוק איתן, נחטפו ונרצחו שלושת הנערים אייל יפרח, נפתלי פרנקל וגיל-עד שעאר הי”ד.
בדברי הספדו על גיל-עד, אמר אז השר יאיר לפיד כך: ילדים לא כותבים צוואות ולכן, צריכים אנו לכתוב את צוואתו ביחד. אם ירשה לי הקהל אני אעשה זאת. ואני רוצה לפתוח בדברי האר”י הקדוש, הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך, ואני אוהב כל אחד בישראל כנפשי וכמאודי“. אמירה חשובה ויסודית של “יחד”, שתיקן האר”י הקדוש לומר בכל בוקר, עוד לפני התפילה.
אמירה זו תורגמה על ידי האר”י ותלמידיו הלכה והנהגה למעשה באופן יום יומי. ואכן “הזהירו גורי (תלמידי) האר”י במנהגיו, שאם יש איזה חבר בצרה ח”ו או חולה ישתתף בצערו ויתפלל עליו, וכן בכל דבריו ישתתף חבריו עמו” (מתוך “מעבר יבק” לרבי אהרן ברכיה די-מודינה).
הלוואי שנשכיל לחזק את ה”יחד” שלנו, לא רק על ידי אמירת מימרא זו בכל יום, אלא גם על ידי קיומה. ולא רק בשעת צרה ומצוקה ח”ו, אלא גם ובעיקר בימים “רגילים”…
ויהי רצון שבזכות כך, נזכה שיתקיימו בנו דברי הכתוב: “הֲשִׁיבֵנוּ ה’ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם” (איכה ה’, כא).
תגובות אחרונות באתר שמים