ל”ג בעומר הוא יום ההילולא של רבי שמעון בר-יוחאי. רשב”י הוא שהחל לגלות את פנימיות התורה, תורת הסוד. הוא כתב את ספר הזוהר, וממנו החלו להתגלות סודות התורה, שעיקר עניינם – לגלות בעולם את הקדושה האלוקית הממלאת אותו.

את מהות עבודתו של רשב”י אפשר למצוא בסיפור שמספר המדרש: אחד מתלמידיו יצא לחו”ל והתעשר. קינאו בו חבריו. הוציאם רבם לבקעה ליד מירון וקרא: “בקעה בקעה, התמלאי דינרי זהב”. מיד התמלאה הבקעה דינרים, ורשב”י אמר לתלמידיו: קחו לכם, אך דעו שאתם נוטלים מחלקכם בעולם הבא. הבינו התלמידים ולא לקחו.

הגלות מסתירה
בסיפור הזה בא לידי ביטוי כוחו המיוחד של רשב”י. עליו נאמר: “תורתו אומנותו”. כלומר, כל מהותו הייתה התורה. התורה היא המקור של כל השפע הגשמי והרוחני שיורד לעולם, וכפי שמבטיח הקב”ה, שאם יקיים עם-ישראל את התורה, יהיו לו שפע גשמי, ברכה ושלום וכל שאר הצרכים.

בזמן הגלות לא רואים כל-כך את הקשר הישיר שבין התורה לבין השפע הנובע ממנה, שכן זה עניינה של הגלות, שהיא מסתירה את האמת. אולם מצד אמיתת הדברים, התורה היא המקור של כל השפע שיורד לעולם. ולכן בזמן הגאולה, כשתתגלה האמת, יהיה בעולם שפע גדול, שאינו אלא תוצאה של העיסוק בתורה שיהיה אז בשלמותו.

גילוי האמת
גדולתו של רשב”י בכך, שהואיל וכל מציאותו היא התורה, לכן החורבן והגלות לא הסתירו לגביו, ומבחינתו נראו הדברים כפי שהם לאמיתתם. כשרצה אפוא להראות לתלמידיו את כוחה והשפעתה של התורה, הראה להם שהתורה שלמדו באה לידי ביטוי ב’בקעה מלאה דינרי זהב’.

כוחו של רשב”י היה, לגלות גם בזמן הגלות, כאשר בעולם שורר הסתר והעלם של האמת האלוקית, את מהותם האמיתית של הדברים, כפי שתהיה בזמן הגאולה. זאת עשה בעיקר על-ידי גילוי פנימיות התורה, וכשהיה צורך להמחיש את הדברים גם במימד הגשמי, הראה לתלמידיו כי התורה מניבה שפע גשמי עצום גם במושגי העולם הזה כפשוטו.

דור המשיח
את כוחו זה החדיר רשב”י בתורתו, ועל-ידי כך מסר זאת לכל הדורות, עד ימינו אלה. על-ידי לימוד התורה, ובפרט פנימיות התורה, כפי שנתגלתה על-ידי נשיאי החסידות, מגלים בעולם את האמת האלוקית, ועד שרואים את ביטויה במישור הגשמי ממש.

במיוחד תקפים הדברים בדורנו זה, הדור של ביאת המשיח, שעליו נאמר בזוהר שהוא בבחינת דורו של רשב”י. אם-כן, על-ידי העיסוק בפנימיות התורה והפצתה, יתגלו כל השפעותיה, עד הטוב הנראה והנגלה בגשמיות כפשוטו.

מוגש ע”י אייל בנימין קרוצ’י
מעובד מתוך שיחותיו של הרבי מליובאוויטש (שולחן שבת)