הניגודים במהות האדם

אשה כי תזריע. כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף (רש”י ויקרא יב,ב)


בפרשיות הקודמות בספר ויקרא למדנו על תורת הקרבנות הבאים מהחי והצומח, ועל סוגי הבהמות והחיות הטהורות והטמאות. בפרשת תזריע עוברת התורה לדון בתורת האדם – במצבי טומאתו ובדרכי טהרתו.

מסבירים חז”ל: “כשם שיצירתו של אדם (הייתה) אחר כל בהמה, חיה ועוף במעשה בראשית – כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה, חיה ועוף”.

בעניין הסיבה לכך שהאדם נברא רק לאחר כל היצורים, נאמרו בגמרא ובמדרש כמה טעמים. אחד מהם: האדם נברא אחרון כדי שיגיע לעולם מוכן ומושלם ו”ייכנס למצווה מיד”; “ייכנס לסעודה מיד”. טעם שני: אם התנהגותו של האדם לא תהיה כראוי, אומרים לו – “יתוש קדמך, שלשול קדמך”.

שני טעמים

הטעמים הללו מבטאים שני צדדים מנוגדים במהותו של האדם. הראשון מציג את האדם כנזר הבריאה, שלכן הכין תחילה הקב”ה את הכול בעבורו, ורק אז בראו. הטעם השני חושף את פחיתותו של האדם מכל הברואים האחרים, עד שאפשר לומר לו: “יתוש קדמך”.

במבט מעמיק יותר עולה, שהטעם הראשון – מעלת האדם – מתייחס לנשמתו של היהודי; ואילו הטעם השני – פחיתותו של האדם מכל היצורים – מתייחס לגופו הגשמי.

גרוע מיתוש

מצד הנשמה האלוקית, שהיא “חלק א-לוה ממעל ממש”, עומד האדם מעל כל הברואים. זו מעלתו העצמותית של האדם, שממנה אין הוא נפרד אפילו אם חטא חלילה. אך מצד גופו החומרי, הריהו נחות אפילו מיתוש. כי כל בעלי-החיים ממלאים את תפקידם ופועלים כפי שהקב”ה בראם, ואילו האדם הוא היצור היחיד שיכול להמרות את פי ה’. מבחינה זו הוא גרוע אפילו מיתוש.

יכולתו זו של האדם להידרדר למטה מכל בעלי-החיים, היא גם הסיבה שתורת האדם נכתבה בתורה רק לאחר תורת בעלי-החיים. הסדר בתורה הוא מהקל אל הכבד. קל יותר לתורה לשלוט על עולם החי מאשר על האדם. על-כן, רק לאחר שהתורה מפרטת את ה’קל’ – דיני החי – היא מגיעה אל ה’כבד’ – אל תורת האדם.

זו התכלית

ניגודיות זו במהות האדם מעלה את השאלה, איך ייתכן שמצד אחד יהיה האדם בדרגה כה נשגבה ובו-בזמן גם יהיה נחות מכל היצורים? אין זאת אלא שגם בנחיתותו זו מסתתרת מעלה גדולה.

נכון שמצד גופו וחומריותו האדם הוא נחות מכל הברואים, אך דווקא בכך נעוצה תכלית הבריאה. זה רצונו של הקב”ה, שהנשמה הנשגבה תתלבש בתוך גוף נחות ביותר, ותצליח לקדשו ולהעלותו.

התכלית היא, שהאדם, שנברא מן האדמה, יחשוף את מעלת נשמתו, שנקראת אדם על-שם “אדמה לעליון”, וזו כוונת הבריאה כולה – “נתאווה הקב”ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים” דווקא.



מוגש ע”י אייל בנימין קרוצ’י

מעובד מתוך שיחותיו של הרבי מליובאוויטש