להצית את אש הנשמה

“ויקחו אליך שמן זית זך… להעלות נר תמיד” (שמות כז,כ)

כאשר התורה מצווה על הדלקת המנורה בבית-המקדש, היא מפרטת בזה שני שלבים: תחילה הבאת השמן אל משה: “ויקחו אליך שמן זית זך… להעלות נר תמיד”, ובשלב שני עריכת הנרות על-ידי אהרון: “יערוך אותו אהרון ובניו מערב עד בוקר”.

יש כאן שתי נקודות הדורשות הבהרה: לשם-מה בכלל היה צורך להביא תחילה את השמן אל משה, בשעה שאהרון הוא המדליק? מה טעם השינוי בין הפסוק הראשון לשני מבחינת זמן בעירת הנרות: בפנייה אל משה נאמר: “נר תמיד”, בעירה תמידית, אך לגבי אהרון כתוב רק “מערב עד בוקר”.

מנורת העם

מנורת בית-המקדש מסמלת את עם-ישראל. בנבואת זכריה נמשל עם-ישראל ל”מנורת זהב כולה”. כל יהודי בפני עצמו קרוי נר, “נר ה’ נשמת אדם”, ויחד יש כאן ‘מנורה’ בת שבעה קנים. תפקידו של אהרון הכוהן הוא “להעלות את הנרות” – להצית ולעורר את נשמות-ישראל, לגלות בהן את התשוקה והלהט להתדבק בקב”ה.

את ‘אש’ הנשמה מציתים ומדליקים על-ידי התורה והמצוות. עבודת ה’ מתחלקת באופן כללי לשני סוגים: א) לימוד התורה. ב) עבודת התפילה (ובכלל זה קיום המצוות). כשם שבהדלקת נר יש שתי אפשרויות – נר-תמיד, שדולק כל הזמן ללא שינויים, ונר שעוצמת האור שבו משתנה “מערב עד בוקר”, ממעט אור להרבה אור – כך בעבודת-ה’ יש ‘אש’ קבועה ובלתי-משתנה (התורה) ויש אש שיש בה שינויים (תפילה ומצוות).

מעל המגבלות

התורה עומדת מעל מגבלות הזמן והמקום. היא דבר-ה’, חכמתו של הקב”ה, וכזו היא נשארת גם לאחר שהתלבשה במושגים אנושיים הניתנים לתפיסת האדם. גם החובה המוטלת על יהודי בלימוד התורה מבטאת את עובדת היותה למעלה ממגבלות הזמן – יהודי חייב ללמוד תורה בכל רגע פנוי, “יומם ולילה”. לכן נקראת התורה “נר תמיד”.

לעומת זאת, התפילה יש לה זמן קבוע: שחרית, מנחה וערבית. כך גם המצוות מוגדרות בזמן: יש מצוות שהזמן גרמא ואפילו יש מצוות שבימינו אין לנו אפשרות לקיימן, משום שחסרים תנאים מסויימים של זמן ומקום. על-כן, התפילה והמצוות הן בבחינת “מערב עד בוקר” – הן תלויות בגדרי הזמן.

כוחו של משה

זהו גם ההבדל בין משה לאהרון:

מהותו של משה היא התורה, שגם נקראת על שמו (תורת משה). לכן נאמר בו “נר תמיד”. לעומתו, אהרון מייצג את עבודת הקרבנות בבית-המקדש, שזה כנגד התפילה. לכן נאמר בו רק “מערב עד בוקר”.

עתה יובן למה ציוותה התורה להביא תחילה את השמן אל משה – כדי שייתן לאהרון מכוח התורה הנצחי שבו. על-ידי כוח התורה, שלמעלה ממגבלות הזמן והמקום, אפשר אחר-כך לפעול בתוך מגבלות הזמן והמקום, על-ידי התורה והמצוות. וכך גם אלה שטרם הגיעו לדרגת “אש תמיד”, תאיר נשמתם באור קבוע ונצחי.



מוגש ע”י אייל בנימין קרוצ’י

מעובד מתוך שיחותיו של הרבי מליובאוויטש