כג תמוז תשע”ז
הרב מיכי בספר שיח שרפי קודש מובא שהסיפור הזה-מרב ובן יחיד : בשונה מרוב סיפורי המעשיות הוא סיפור אמתי ויתרה מכך: רבי נתן פגש את האבא-הרב.
רוצה לחדד את שתי הנקודות העיקריות שדיברת עליהן :
מצד הרב שחרור הבן משליטתו, הבנתו, “חכמתו”= ראית חכם בעיניו תקווה לכסיל ממנו.
אמירותיו הריקניות לבנו: אתה למדן ממנו , מיוחס ממנו.. עסוק בחיצוניות במקום במהות, אכפת לו מהכבוד המדומה שלו , ובנו המוצלח שזה היינו-אך :
בדומה לחכם בסיפור שאחריו ובניגוד לתם שאמר לאשתו מה לנו לדבר מאחרים זה מעשה שלי וזה מעשה שלו. נ ק ו ד ה!
רבי נחמן מדגיש לגבי התם שהוא לא היה טיפש. רק שהיה לו שכל נמוך ופשוט(דוד המלך: לא הלכתי בגדולות ונפלאות ממני) התם ידע את מקומו ועשה את שלו(שלמותו)נכון שהוצרך ללמוד הרבה עד שקיבל , אבל אולי פה תבונתו – הגיע להבנה עמוקה לאמת השלמה.,ובסופו של דבר לא עזב את תמימותו ויושרו ואף עבר בחכמתו את חברו “החכם” שירד מטה מטה וגם הצלתו מאותו רפש והטיט של הטייוול שהביא על עצמו היה בזכותו של חברו התם,
רבי נחמן העיד על עצמו אחרי שטרח ויגע בעבודתו ימים ושנים, שבתחילת לימודו היה לו קושי כה גדול, שאפילו פשוטם של דברים, היה מתקשה להבין והוא בחר בדרך התם תפילה-בכייה ותחנונים לשם הטוב שיאיר לו- לימודו עד שנהפך לנחל נובע מקור חכמה ושמחה ואמונה. ויכל להעיד על עצמו שהגיע לבחינת שנאמר על ה-שלמה המלך: ו חכם מכל האדם!
ואותם הורים שחס ושלום , בעתים של קטנות חוסר הכלה, אמונה – הבנה ראשונית ומהותית בקיום ציווי חז”ל “חנוך לנער עפי דרכו” וההמשך גם כי יזקין לא יסור ממנה . יכולים גם אנחנו רחמנא ליצלן למנוע הטוב מבעליו : מילדינו , מעצמינו ומשליחותם המדהימה בעולם. אבדה שאינה חוזרת אנא ה רחם עלינו
לגבי הבן .. אכן הכתוב מודיע לנו: לא קיבלו ישראל תורה, אלא מפני שהן עזים או אולי “עזין”.
יבורך הקוצ”קר לכבד= לטאטא בכל מה שההורה מונע ממך בעבודת ה יתברך, בבעירה שבאה מפנימיות הנשמה “אחד היה אברהם” ראש למאמינים מנפץ אלילים
-ש כ ל בני-דורו, ייחסו להם חשיבות
כולל אביו -יד ימינו של נמרוד “גדול הדור” (האבא אומר לבן אתה מיוחס ממנו וכו) .
אוי מה היה לנו, דווקא הסיפור הזה- האמתי כה-כואב גיוואלד שהקבה ייתן לנו שכל טוב וצעקה מעומקה דלבא ויחזיר כל אבדותינו בתוך כלל ישראל, ברחמיו הרבים והעצומים כן יהי רצון.
zohar
כג תמוז תשע”ז
הרב מיכי בספר שיח שרפי קודש מובא שהסיפור הזה-מרב ובן יחיד : בשונה מרוב סיפורי המעשיות הוא סיפור אמתי ויתרה מכך: רבי נתן פגש את האבא-הרב.
רוצה לחדד את שתי הנקודות העיקריות שדיברת עליהן :
מצד הרב שחרור הבן משליטתו, הבנתו, “חכמתו”= ראית חכם בעיניו תקווה לכסיל ממנו.
אמירותיו הריקניות לבנו: אתה למדן ממנו , מיוחס ממנו.. עסוק בחיצוניות במקום במהות, אכפת לו מהכבוד המדומה שלו , ובנו המוצלח שזה היינו-אך :
בדומה לחכם בסיפור שאחריו ובניגוד לתם שאמר לאשתו מה לנו לדבר מאחרים זה מעשה שלי וזה מעשה שלו. נ ק ו ד ה!
רבי נחמן מדגיש לגבי התם שהוא לא היה טיפש. רק שהיה לו שכל נמוך ופשוט(דוד המלך: לא הלכתי בגדולות ונפלאות ממני) התם ידע את מקומו ועשה את שלו(שלמותו)נכון שהוצרך ללמוד הרבה עד שקיבל , אבל אולי פה תבונתו – הגיע להבנה עמוקה לאמת השלמה.,ובסופו של דבר לא עזב את תמימותו ויושרו ואף עבר בחכמתו את חברו “החכם” שירד מטה מטה וגם הצלתו מאותו רפש והטיט של הטייוול שהביא על עצמו היה בזכותו של חברו התם,
רבי נחמן העיד על עצמו אחרי שטרח ויגע בעבודתו ימים ושנים, שבתחילת לימודו היה לו קושי כה גדול, שאפילו פשוטם של דברים, היה מתקשה להבין והוא בחר בדרך התם תפילה-בכייה ותחנונים לשם הטוב שיאיר לו- לימודו עד שנהפך לנחל נובע מקור חכמה ושמחה ואמונה. ויכל להעיד על עצמו שהגיע לבחינת שנאמר על ה-שלמה המלך: ו חכם מכל האדם!
ואותם הורים שחס ושלום , בעתים של קטנות חוסר הכלה, אמונה – הבנה ראשונית ומהותית בקיום ציווי חז”ל “חנוך לנער עפי דרכו” וההמשך גם כי יזקין לא יסור ממנה . יכולים גם אנחנו רחמנא ליצלן למנוע הטוב מבעליו : מילדינו , מעצמינו ומשליחותם המדהימה בעולם. אבדה שאינה חוזרת אנא ה רחם עלינו
לגבי הבן .. אכן הכתוב מודיע לנו: לא קיבלו ישראל תורה, אלא מפני שהן עזים או אולי “עזין”.
יבורך הקוצ”קר לכבד= לטאטא בכל מה שההורה מונע ממך בעבודת ה יתברך, בבעירה שבאה מפנימיות הנשמה “אחד היה אברהם” ראש למאמינים מנפץ אלילים
-ש כ ל בני-דורו, ייחסו להם חשיבות
כולל אביו -יד ימינו של נמרוד “גדול הדור” (האבא אומר לבן אתה מיוחס ממנו וכו) .
אוי מה היה לנו, דווקא הסיפור הזה- האמתי כה-כואב גיוואלד שהקבה ייתן לנו שכל טוב וצעקה מעומקה דלבא ויחזיר כל אבדותינו בתוך כלל ישראל, ברחמיו הרבים והעצומים כן יהי רצון.
חיה.