גליון “צו” – (גליון 24 שנת תשע”ה, ח’ ניסן תשע”ה , 28/מרץ/2015)

ב”ה

“נקודה טובה” לפרשת “צו” – שַׁרְשֶׁרֶת יָדַיִם אַחַת

פרשיות “צו” (פרשתנו) ו”שמיני”, חוזרות לסיום בניית המשכן ולשלבי הקמתו.



בעולם המודרני, עם סיום בנית והרכבת מכשיר כלשהו, אנו עורכים בדיקות איכות ובסיומן נותנים לו תעודת איכות או תג שמישות. בהמשך הוא נרשם ב”מלאי”, מסומן וממוספר ונכנסת לשירות ולתפקוד מלא.



בעולם הרוח, אין בכך די ולכן כלי המשכן נמשחו בזה אחר זה ב”שמן המשחה” ובכך קבלו מעמד רוחני ככתוב: “…וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם” (ויקרא ח, י).



אולם, רק לאחר שכל הכלים נמשחו, ירדה הקדושה על כולם יחד, בבחינת “וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם” – יחד (ספרי, נשא).



ללמדך, שהמשכן בכללותו מהווה רעיון אחד. הרעיון הכולל הוא זה שנותן לכל חלק את משמעותו ומהותו. השלם זקוק לכל חלק והחלק זקוק לשלם (על פי רש”ר הירש במדבר ז, א).



דברים אלה, מעניקים לנו נקודת מבט מעניינת, על הקשר בין הפרט לחברה ובין האדם לאומתו.



מה שעושה אותנו לאומה זו השליחות והתפקיד שלנו: “וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ…” (שמות יט, ו). עם שלא מחפש את הכוח והעושר, אלא את חיי הרוח. וכשם שהכהן מוביל את חיי הרוח בעם, כך עם ישראל התמנה להיות סמל ודוגמה ולהוביל את חיי הרוח באומות כולן (רש”ר הירש, שם).



גם כאן, השלם זקוק לכל אחד ואחד. וכל פרט זקוק לשלם. ולכן, האומה, היא זו שנותנת לכל פרט את משמעותו ומהותו. ומאידך, הפרט הוא זה שמיישם את הדברים בשטח…



בעוד שבוע נסב כולנו לשולחן הסדר, בלילה המבטא יותר מכל את החיבור של הפרט אל העם, אל ההיסטוריה ואל המורשת שלו וגם אל העם החברה והמשפחה.



לילה בו כל אב מקיים עם בניו ומשפחתו את מצוות “וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ…” (שמות יג, ח) ומעביר הלאה את סוד הקיום היהודי הרוחני, מדור לדור.



לילה בו קורבן פסח איחד כל בית ומשפחה עם השכנים יחד לחבורה אחת, המקריבה ואוכלת יחד את הקורבן.



לילה בו המעמד של הקרבת הקורבן, איחד את “כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל”, יחד (שמות יב, ו).



לילה בו אנו עומדים ומכריזים גם כיום על הקשר שלנו עם הדורות הקודמים ואומרים: “לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ‘וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָׁם…’ ” (דברים ו, כג), (מתוך ההגדה).



גאולת מצרים לא היתה מאורע מקומי או פרטי. היא היתה ותהיה גאולה לעם ולדורות.



אנחנו כיום, אנשים בני חורין, כי אבותנו נגאלו ממצרים. ולכן, “אַף אוֹתָנוּ גָּאַל (הקב”ה) עִמָּהֶם”.



וממילא, עלינו לראות את עצמנו ולהראות את עצמנו, כאילו עתה יצאנו מן השעבוד ונגאלנו ממצרים “כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית” (רמב”ם הלכות חמץ ומצה ז, ו).



נתן אלתרמן בשירו “תוצרת הארץ” (לחן: שם טוב לוי), אומר:



…אֵין אַחְדוּת בָּאֻמָּה הַנּוֹלֶדֶת

אֵין שַׁרְשֶׁרֶת יָדַיִם אַחַת

אֵין כָּתֵף, אֵין חֲזִית מְאֻחֶדֶת….

ואנו נענה ונאמר, שמחג הפסח למדנו שאנחנו כן חלק מ-שַׁרְשֶׁרֶת יָדַיִם אַחַת, היסטורית וארוכה. שרשרת שאנו מתחברים איליה שוב ושוב, בפרט בחג הפסח.



ומפרשתנו למדנו, שהשלם זקוק לכל חלק והחלק (כל אחד ואחד מאיתנו) זקוק לשלם.



ולכן, נחתום במילות השיר “יחד” (מילים: שמרית אור, לחן: קובי אושרת):

יַחַד – כָּל הַדֶּרֶךְ…

יחד כמשפחה,

יחד כחברה,

יחד כעם,

יחד כאומה, עם מורשת ותפקיד.

והדברים יפים וחשובים תמיד, ובפרט בימים אלה שלאחר הבחירות…

בברכת שבת שלום

משה רוט