צא מתוך נקודת הנחה ששמחה היא דבר טוב וחשוב. השאלה היא: למה? מה עושה את השמחה לדבר כל כך חשוב ומרכזי בחיים שלנו בכלל, ובחיים היהודיים שלנו במיוחד.



את השאלה הזו שאלתי בפני כמה קבוצות, והנה התשובות שקיבלתי:



1. כשאדם שמח הוא רואה את הכול בעין טובה, והחיים הופכים לקלים הרבה יותר.


2. כשאדם שמח הוא סובלני ואדיב, אדם עצוב הוא אדם סובל ומדוכדך.


3. השמחה ממתיקה ‘דינים’, ומביאה לאדם שפע רוחני טוב.


אפשר לנסח את התשובות הללו בדרכים נוספות וכולן נכונות. ובכל זאת, הפעם נתייחס למעלה אחת של השמחה, מעלה שהופכת אותה לגורם המשפיע מספר 1 על החיים היהודיים שלנו.



· במלחמה כמו במלחמה



בעל התניא רואה בעצבות את הנשק הקטלני ביותר המצוי אצל היצר הרע, ואת השמחה כמיירט הטילים המשוכלל ביותר המצוי במחסני הנשק של היצר הטוב. במשל פשוט אך עמוק מנסח בעל התניא את גישתו למלחמת היצרים במבט של ‘שמחה מול עצבות’. הנה דבריו:



“כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה. הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל וייפול גם אם הוא גיבור יותר מחברו.



ככה ממש בניצחון היצר אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן כי-אם בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם.”



בעל התניא מצייר מאבק בין שני אנשים: האחד גיבור וחזק והשני חלש. על פניו יש לגיבור את כל הסיכויים לנצח בהאבקות מול החלש. אך בתנאי אחד: מוטיבציה. ברגע שהחלש מצליח לשבור את המוטיבציה של החזק – מסתמנת עליה משמעותית בכוחו של החלש.



מי לא מכיר את המשל על הארנב והצב שיצאו לתחרות ריצה. הארנב שידע היטב את כישוריו החליט לנוח מעט, עד שהצב יגיע למרכז הדרך, או אז הוא יקפוץ ויגיע אל המטרה עוד לפניו – אך לפועל, הצב התחיל ללכת בלי להתמהמה, והארנב… עודנו ישן עד עצם היום הזה.


אירגון טרור קטן, בלתי מתוקצב, המנוהל בידי אנשים לא הכי חכמים – יכול להפיל את חיתתו על מדינה שלמה, עם צבא מיומן ומאורגן להפליא. והסיבה פשוטה: הטרוריסטים אולי לא מיומנים, אבל הם בהחלט בעלי מרץ ומוטיבציה. פרטיזניות מתאפיינת תמיד ברוח מרד וחוסר-מנוחה, ומי יכול על פרטיזנים?



כשאדם נמצא במצב רוח מדוכדך, אין דבר קל יותר מאשר לגרור אותו למחוזות אליהם הוא לא היה רוצה להגיע. כשמישהו מאבד את רוח החיים, את ה”זריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב”, הוא הופך לפסיבי, ולכן הוא “ינוצח בקל וייפול גם אם הוא גיבור יותר מחבירו”.



חסידים הגדירו זאת כך: העצבות איננה עבירה, אך למקום שהיא עלולה לגרור את האדם – אף עבירה איננה יכול להביא אותו.



מסקנה: השמחה היא מוטיבציה. ללא מוטיבציה קצת קשה להילחם ביצר-הרע, שכן היצר הרע זריז וממתין רק לרגע הזה.


אך האמת היא שהמשל הזה עמוק הרבה יותר, ועל כך בהזדמנות הבאה.



מקור: בית חב”ד