גליון “משפטים” (גליון 18 שנת תשע”ה, כה’ שבט תשע”ה , 14/פברואר/2015)

ב”ה

“נקודה טובה” לפרשת “משפטים” – “אֲנִי וְאַתָּה, נְשַׁנֶּה אֶת הָעוֹלָם”

בשנת תשל”א (1971), יצא לאור שירו של אריק איינשטיין: “אני ואתה” (לחן מיקי גבריאלוב):



אֲנִי וְאַתָּה נְשַׁנֶּה אֶת הָעוֹלָם,

אֲנִי וְאַתָּה אָז יָבוֹאוּ כְּבָר כֻּלָּם,

אָמְרוּ אֶת זֶה קֹדֶם לְפָנַי,

לֹא מְשַׁנֶּה – אֲנִי וְאַתָּה נְשַׁנֶּה אֶת הָעוֹלָם.

בשבוע שעבר, בפרשת “יתרו”, תיארה התורה את מעמד הר סיני – מעמד מתן תורה. מעמד שהיה מכונן, לעולם כולו והתחיל עידן חדש של צדק ושל אנושיות… עולם בו יש חובה לשמור על זכויות האחר (“לא תרצח”, לא תגנוב”, “לא תנאף” ועוד) ואפילו לומר אמת (איסור אמירת עדות שקר..).



כדי להביא את הרעיונות הגדולים האלה של צדק ושל אנושיות לידי ביטוי מעשי, יש צורך “לתרגם” אותם לשפת המעשה של “עשה” ו”אל תעשה”.



ואכן, בכך עוסקת פרשתנו, פרשת “משפטים”, המבטאת את המעבר ממעמד הר סיני ה”גבוה”, אל עולם המעשה. מעבר שיש בו “תרגום” של הרעיונות הגדולים אל היום – יום, תוך ניסוח כללים והוראות של חוק אזרחי ופלילי, המסדירים את מערכות היחסים שבין אדם לחברו וְלַחֶבְרָה שסביבו.



מערכות היחסים שבין אדם לחברו וְלַחֶבְרָה שסביבו, באה לידי ביטוי במצוות פרשתנו, העוסקות במעמדו וזכויותיו של העבד והעובד, דיני נזיקין, דיני קנסות כספיים, חובת האדם בשמירת רכוש חברו (דיני השומרים), שמירה על זכויותיהם של החלשים – הגר, היתום והאלמנה, חובת הצדקה והסיוע לחלשים, חובת הקמת בתי הדין ועשיית צדק ומשפט ועוד ועוד…



“וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם” (שמות כא, א), פותח הקב”ה את פרשתנו וּמְצַוֶּה את משה להניח בפני העם את פרטי הדינים בצורה ברורה בהירה ומעשית, בלשון השווה לכל נפש. ממש כשולחן הערוך ומוכן לסעודה לפני האדם (רש”י, שם).



ובצד ה”משפטים” הקצרים, המובאים בתורה, נמצאות גם ה”מילים” – מילות התורה שבעל פה (שגם אותן קיבל משה מן הקב”ה בהר סיני), המשלימות ומפרטות את פרטי הדינים והמצוות והופכות את פסוקי התורה ל”שולחן ערוך”.



בשולי הדברים נעיר, כי זהו המקור וזוהי הסיבה מדוע ספר ההלכה של רבי יוסף קארו נקרא בשם “שולחן ערוך”. כי בו הובאו ההלכות הפסוקות באופן סדור ונוח, ממש כשולחן מלא מטעמים, הערוך לפני הסועד.



היינו מצפים שפרשת משפטים תתחיל לעסוק בזכויות האדם, בכבודו ובחירותו, נושאים שהם בבחינת “חוקי יסוד”. אולם, למרבה הפלא הפרשה פותחת דווקא בזכויותיו של ה”אחר”, בפרשת “עבד עברי”.



ואולי ניתן לומר, כי התורה באה ללמד אותנו מהן זכויות היסוד שלנו, מתוך התבוננות בזכויותיו של ה”אחר” דווקא. תוך רמיזה ומסר, כי ככל שנשמור אנחנו על זכויותיו של ה”אחר”, כך יש סיכוי טוב יותר שהאחרים ישמרו על הזכויות שלנו…



פרשת “עבד עברי” הפותחת כאמור את פרשתנו, עוסקת באדם הנתפס בגניבתו ואין בידו לשלם ולהחזיר את הגניבה. במקרה שכזה, הוא נמכר לעבד עברי.



לא, לא מדובר כאן באדם שאפשר לנצל אותו, להתעלל בו, לנהוג בו בביזיון או להעביד אותו “עד צאת נשמתו”. מדובר כאן בעובד בעל זכויות שבמסגרת תנאי העסקתו הוא מתחייב לעבוד עד מועד שנת היובל הקרובה (עד 6 שנים מקסימום) ושכר עבודתו משולם מראש ע”י המעביד, לטובת החזר הגנבה.



דיני עבד עברי המפורטים בפתח פרשת משפטים, מכוונים את הזרקור לא על הזכויות “שלי”, אלא על זכויותיו של ה”אחר”. גם כאשר ה”אחר” הינו “קרימינל” – גנב, פושע ועבד… אנו מְצֻוִּים לדאוג לזכויותיו, לתנאיו למזונו ולבריאותו ולנהוג בו מנהג אחווה.



והתורה מצווה: “כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ” (דברים טו, טז).



“עִמָּךְ” – העבד יחיה אתך, באותה רמת חיים. “…שלא תהא אתה אוכל פת נקי והוא אוכל פת קיבר (לחם גס) אתה שותה יין ישן (ומשובח) והוא שותה יין חדש (ופשוט). אתה ישן על גבי מוכין (פוך…) והוא ישן על גבי התבן” ועוד… “מכאן אמרו, כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו”…” (רמב”ם הלכות עבדים פרק א, ט).



זאת ועוד. התורה מצווה את האדון לתת לעבד מענק עם פרישתו : “וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה’ אֱלוֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ” (דברים טו, יג – יד).



מצוות פרשת משפטים בפרט ומצוות התורה בכלל, מעידות כי במעמד הר סיני, ירדה לעולם כולו תפיסה אלוקית חדשה, הנותנת מקום חשוב לזכויותיו של כל אדם בכלל ושל ה”אחר”, בפרט… תפיסה אותה עם ישראל אמור “לשדר” ולהעביר, לעולם כולו.



תפיסה שהיתה חדשנית מאד, ביחס לעולם העתיק בו חייו של האזרח והעבד, לא היו שווים מאומה…



ונחזור לשיר בו פתחנו.



מתוך האמונה בכוחו של היחיד להוביל ולעשות שינוי, קורא השיר להתחבר יחד אֲנִי וְאַתָּה ולעשות מעשה שיביא לשינוי העולם.



לימים, טען שגריר ישראל באו”ם רון פרושאור כי מילות שיר זה, מבטאות את הרעיון עליו הוקם ארגון האומות המאוחדות. וכך הוא אמר בעצרת האו”ם: “רק בעבודה משותפת נוכל להביא לשינוי וליצור עולם טוב יותר. כוחן של המילים הללו חזק מכל נאום… האמונה בכוח לשנות ביחד, היא מסר אוניברסלי שמהדהד היום באו”ם”.



ובפרפרזה (בהשאלה) על מילות השיר נוכל לומר, כי התורה מסיני – “הלכה למעשה”, היתה אז והינה עדיין בבחינת קריאה יומיומית לכל אחד ואחד מאיתנו, לשנות את העולם. ולהפוך אותו לטוב יותר, לאנושי יותר ולצודק יותר.



מהו המעשה ומהי הדרך לשינוי? שמירה על מערכת המצוות האלוקיות המביאות צדק ומשפט לעולם, תביא למערכת יחסים טובה יותר, בין האדם לחברו וגם לַחֶבְרָה שסביבו. וכך אֲנִי וְאַתָּה נְשַׁנֶּה אֶת הָעוֹלָם…



פרשתנו מלמדת אותנו, כי אֲנִי וְאַתָּה נְשַׁנֶּה אֶת הָעוֹלָם – הדרך לשינוי, מתחילה בשמירה על זכויותיו של ה- אַתָּה, של ה”אחר”…

בברכת שבת שלום, משה רוט