“דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב” (י”א ב’)

רש”י: “כדי שלא יאמר אותו צדיק אברהם, ועבדום ועינו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם” .

מסופר כי רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ”ל היה עד לשיחה שהתקיימה בין יהודי פשוט לבין אחד ה”מגידים” שנהגו להסתובב בעיירות ולחזק את ידי היהודים בעבודת ה’.



אותו יהודי התלונן בפני ה”מגיד” על מצבו הדחוק, על הצרות בהן הוא נתון בכל ענין, וכל זאת למרות שהוא משתדל ומתאמץ מאד בעבודת ה’, מעולם לא גרם רעה לשום אדם, ואין הוא מבין מדוע מגיעות לו הצרות הללו ? האם “זו תורה וזו שכרה” שאל אותו יהודי ?



ניסה אותו “מגיד” לנחם אותו, והסביר שאמנם חלק מן השכר על המעשים הטובים ניתן גם בעולם הזה, אבל שכר זה אינו בגשמיות אלא בתענוגות שברוח.



מיד כששמע רבי לוי-יצחק את השיחה, התערב ואמר לאותו יהודי פשוט – אל תאמין לו. זו אינה האמת ! הצרות שהקב”ה מביא עליך הן צרות גשמיות ממש, ולכן הוא חייב לך גם שכר גשמי ומוחשי. טענותיך צודקות כולן ! כשתמה אותו מגיד על דברי הצדיק, הוכיח לו רבי לוי-יצחק את הדברים כך:



אם נדייק בדברי רש״י שהבאנו לעיל, “שלא יאמר אותו צדיק אברהם ועבדום ועינו אותם קיים בהם, ואחרי יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם”, לשיטתך (המגיד) יתכן שבהבטחתו לאברהם אבינו “ואחרי כן יצאו ברכוש גדול” התכוון הקב״ה לרכוש רוחני, לתורה שהוא עתיד לתת לבני ישראל בהר סיני, ואין עוררין כי זה רכוש גדול עצום ורב, שהרי על התורה נאמר “יקרה היא מפנינים” ו”טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף”, ויכול היה הקב”ה לצאת ידי חובת ההבטחה לאברהם במתן התורה.



והנה, למרות זאת, ציווה אותם הקב”ה לקחת מהמצרים כלי כסף וכלי זהב ממש, “כדי שלא יאמר אותו צדיק” ולא יבוא בטענה ש”ועבדום ועינו אותם קיים בהם”, “בהם” ממש, בגופם, ואילו “ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם” לא קיים “בהם” ממש, בגופם, אלא בנשמותיהם, ושילם להם במתן התורה.

“ויקם פרעה לילה” (י”ב ל’)

רש”י: “ממיטתו”.



ולכאורה מה חידש לנו כאן רש”י ? מה זה משנה אם קם מכסאו או ממיטתו ? אלא רש”י השמיע לנו כאן דבר גדול.



ה”משכילים” בימינו (הכוונה לזמנו של בעל “חידושי הרי”ם זצ”ל) מתפארים כי הם אפיקורסים, אולם דבריהם הם הבל, כי רק אם יחושו קצת כאב או חולי, מיד יעמדו בתפילה ויאמרו תהילים, או להבדיל יפנו אל אובות וידעונים. למעשה, הם פורקי עול ולא אפיקורסים.



פרעה היה שונה. פרעה היה אפיקורס אמיתי. במו עיניו הוא נוכח לדעת כי כל המכות עליהן הודיע משה התקימו כולן אחת לאחת, ובו ביום משה מתרה בו שנית “וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה. וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה, וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף”, ובכל זאת פרעה שהיה בכור לא היסס ללכת לישון על מיטתו בלילה בלב שקט, ורק לשמע הצעקות בארץ מצרים הוא קם ( מהמאסף של משה הררי)

חודש טוב ומבורך , שבת שמחה וגאולה קרובה. שאול שיף

לגיליון המלא של בסוד שיח לפרשת בא לחצו כאן>>

בסוד שיח בא תשעה