גליון “וארא” (גליון 14 שנת תשע”ה, כו’ טבת תשע”ה , 17/ינואר/2015)

ב”ה

“נקודה טובה” לפרשת “וארא” – על משיח וגאולה, אז והיום…

“מָשִׁיחַ לֹא בָּא, מָשִׁיחַ גַּם לֹא מְטַלְפֵּן…” אומר שלום חנוך בשירו (מילים ולחן) “מחכים למשיח”, תוך שהוא מונה את קשיי הקיום: הַבֻּרְסָה נָפְלָה… וַאֲנַחְנוּ בְּלִי הַכֶּסֶף כָּאן…והָאֶזְרָח הַקָּטָן נֶאֱלַץ לְשַׁלֵּם בְּגָדוֹל…



ומסקנתו של הכותב היא: מָשִׁיחַ לֹא יָבוֹא, מָשִׁיחַ גַּם לֹא יְטַלְפֵּן…



פרשת השבוע שעבר – פרשת “שמות”, מספרת לנו על שיעבוד מצרים ועל שליחותו האלוקית של משה, לגאול את ישראל ממצרים.



והנה כאשר משה ואהרון מגיעים אל פרעה וקוראים לו בשמו של הקב”ה לשחרר את עם ישראל: “שַׁלַּח אֶת עַמִּי (עמו של הקב”ה)” (שמות ה, א), לא זו בלבד שפרעה מסרב, הוא אף מכביד את עול השעבוד ואומר: “תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים… וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר (באשליות של גאולה..)” (שמות ה, ט).



העם שכבר היה בטוח שהגאולה בפתח, מתקומם על גואליו – משה ואהרון ויוצא נגדם במילים חריפות וטוען כנגדם: בגללכם, השעבוד רק מחמיר והולך…



הספקות והתהיות הללו חודרים אפילו אל ליבו של משה רבנו בעצמו והוא פונה לקב”ה ושואל: “…לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי. וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ” (שמות ה, כב – כג).



אחרי שנים רבות של שעבוד, בהן העם הרגיש כי “מָשִׁיחַ לֹא בָּא, מָשִׁיחַ גַּם לֹא מְטַלְפֵּן…” הגיע סוף סוף המשיח – משה. אבל כעת מתברר, כי גם הוא עצמו מרגיש שהוא לא יכול “לספק את הסחורה”…

בנקודה זאת מתחילה פרשתנו – פרשת “וארא” ותשובתו של הקב”ה למשה רבנו הינה ברורה ונחרצת.

אני ה’, מתכווין לקיים את בריתי והבטחתי לאבות האומה ולהביא את עם ישראל אל הארץ המובטחת. “וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (כוח התפילה…) אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי” (שמות ו, ה).


בהמשך באות אותן לשונות הגאולה המוכרות לנו מן ההגדה של פסח, בהן הקב”ה חוזר ומבטיח: “…וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה… וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם… וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלוֹהִים… וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ…” (שם ו- ח).



ואכן, הקב”ה מקיים את הבטחתו וגואל את העם בזרוע נטויה, תוך ניסים גלויים בעשרת המכות ובקריעת ים סוף.

האם גאולת מצרים היא אפיזודה היסטורית חולפת שמקומה בעבר הרחוק?!

לא ולא!

מתברר כי יציאת מצרים היתה אירוע מכונן להקמתו וקיומו של עם ישראל. אירוע “חי” אותו אנו זוכרים ומזכירים כל יום במצוות (תפילין…) ובתפילות, שחרית וערבית… וכמובן גם בחגי הפסח והסוכות.

אירוע חי, ממנו ניתן ללמוד גם על דמותה של הגאולה של דורנו ועל תהליכיה.

אחד הלקחים החשובים מן הזכרון ה”חי” של יציאת מצרים הוא, שגם כאשר נדמה לנו כאילו “מָשִׁיחַ לֹא בָּא, מָשִׁיחַ גַּם לֹא מְטַלְפֵּן…”, המשיח נמצא בדרך…



עיון בדברי ימי ההיסטוריה של עשרות השנים האחרונות, מלמד אותנו בצורה ברורה, כי אנו נמצאים בעיצומו של תהליך גאולה וארבעת הלשונות של הגאולה מתקיימות שוב בדורנו. עם ישראל נחלץ מן הגלות (“וְהוֹצֵאתִי… וְהִצַּלְתִּי… וְגָאַלְתִּי… וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם…”) וחי בארצו, במדינה ריבונית (“וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ…”).



וכאז כן היום, יש כאלה המתמקדים בצרות ובבעיות האמיתיות של היום יום וחושבים ש-מָשִׁיחַ לֹא יָבוֹא, מָשִׁיחַ גַּם לֹא יְטַלְפֵּן…

אז מי הוא המשיח היום?

כאשר הראי”ה קוק זצ”ל – רבה של יפו והמושבות הספיד את בנימין זאב הרצל (“המספד בירושלים”), הוא עסק בשני כוחות חשובים הקיימים בעם ישראל: הכוח העוסק בבנין הגשמי, החומרי והכללי של המדינה (הכלים) – “אומה חיה, עם כל צרכיה החומריים” והכוח העוסק בבנין הרוחני – התוכן.



את הכוח המעשי מייצג “משיח בן יוסף”, שממשיך את דרכו של יוסף – המשנה למלך מצרים, ועוסק בבניה, ביצירה, בכלכלה ובניהול המדינה ואת הכוח הרוחני, מייצג “משיח בן דוד”.


וגם כאן, כמו בגאולת מצרים, השלב הראשון של הגאולה, הוא השלב הפיזי – שלב ההצלה והבניה, בבחינת “וְהוֹצֵאתִי… וְהִצַּלְתִּי… וְגָאַלְתִּי… (השלב של משיח בן יוסף) ורק אחר כך מגיע השלב הרוחני של הגאולה: “…וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלוֹהִים…”.



המסר של הראי”ה קוק היה, שהרצל, שעסק בצד המעשי של תחיית האומה ובניינה, היה בבחינת משיח בן יוסף.



וכך הדבר בכל דור ודור, ביחס לכל אדם או תנועה, גבר או אשה, העושים מהלכים מעשיים – ארציים למען תקומתה וקיומה העצמאי של האומה במדינתה. כל אחד מאלה, הוא חלק מתנועת “משיח בן יוסף”.



קדם לו, מורו ורבו, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי”ב), ראש ישיבת וולוז’ין, שנשאל האם להכיר בתנועה הציונית המדינית – חילונית, כתנועה גואלת ולהצטרף איליה.


תשובתו היתה חיובית והוא ביסס אותה על דמותו של משה רבנו – הגואל.



בתחילת דרכו, לא היה משה רבנו מוכר וידוע מוכר כתלמיד חכם אלא כמי שגדל בבית פרעה, לבוש כמצרי, מדבר מצרית ועוסק בחכמות חיצוניות. ובכל זאת, ה’ בחר בו כגואל ולא באהרון אחיו שהיה תלמיד חכם ורב “קלאסי”. מתוך ראיה זאת, הסיק הנצי”ב ופסק הלכה למעשה, שפעולותיו המוצלחות של הברון רוטשילד, בהסכמתו של הסולטן התורכי, הם הם האותות המעידים שזו הדרך הנכונה לגאולה ויש לתמוך במובילים אותה, אף שאינם שומרי תורה ומצוות.



כיום אנו רואים שהעם מחולק ומפולג. חלק מן העם מכווין את מרכז הכובד של עשייתו למען קיום המדינה, בניינה ובטחונה הפיזי וחלק אחר רואה את מרכז הכובד בפיתוח הרעיונות והאידיאלים האלוקיים (תורה ומצוות).



והאמת היא, ששניהם צודקים ויש צורך בשילוב של שני כוחות אלה גם יחד. וזהו בעצם האתגר של דורנו.
ועל כך התנבא יחזקאל בנבואתו, כשהוא מתאר לנו כיצד לעתיד לבא, הכוחות של יהודה (משיח בן דוד) ושל יוסף (משיח בן יוסף), יתאחדו ויהיו “לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ” (לז, יז). אחדות תוך שמירה על היחוד של כל אחד.

אז מה למדנו מגאולת מצרים, לדורנו כיום?

1. גאולת מצרים הינה רלבנטית גם לימינו וניתן ללמוד ממנה לקחים רלבנטיים ועכשוויים.

2. גם גאולה ניסית הינה תהליך טבעי ארוך עם קשיים ועם עליות וירידות.

3. סופה של הגאולה לבוא ושל ההבטחה האלוקית להתקיים.

4. וגם כאשר הגואל בעצמו מתייאש, זה עדיין לא “סוף פסוק”.

5. מָשִׁיחַ כבר בָּא, ואנחנו במהלכו של תהליך הגאולה. לשונות הגאולה התקיימו שוב בימינו ואנו זוכים לחיות כעם חופשי בארצנו (כמילות המנון “התקווה”).

6. הרצל והתנועה הציונית לדורותיה הם בבחינת “משיח בן יוסף”, הבונה את הכלים (המדינה ומוסדותיה) כחלק מתהליך הגאולה.

7. יש בעם כוחות העוסקים בבניית המסגרות הממלכתיות ויש העוסקים בתוכן. הגיע הזמן שהכוחות השונים יגיעו להערכה הדדית ולשיתוף פעולה. וזה האתגר של דורנו… כי אֵין לִי אֶרֶץ אַחֶרֶת… (כמילות שירו של אהוד מנור).

ובימים אלה של טרום בחירות, בהם כל אחד משתדל להבליט את יחודו (על חשבון האחר…), חשוב לזכור ולהזכיר גם את מקומו ותפקידו של האחר ואת חשיבותם של שילוב הכוחות השונים יחד.

מָשִׁיחַ כבר בָּא…

בברכת שבת שלום
משה רוט