פרשת שמות גיליון “נקודה טובה” – על כוחו של “המשחק הקבוצתי” / משה רוט

לקראת אליפות העולם בכדורגל (המונדיאל) של שנת 1990, כתב הפזמונאי עֵלִי מֹהַר (לחן: יוני רכטר) את השיר “ואלה שמות” (כן, כמו המילים הפותחות את פרשתנו – פרשת “שמות”…). השיר חורז את שמות שחקני הנבחרות השונות של המונדיאל, בצירוף שחקני העבר של נבחרת ישראל. את השיר ביצע אריק איינשטיין, ספורטאי בעברו ואוהד כדורגל ידוע. ברשימה שולבו 141 שמות משחקני 24 נבחרות, כאשר אריק איינשטיין מקריא אותם בצורה קצבית ומשעשעת…

לאחר שמותיהם של מראדונה, ג’ורג’יניו, דונאדוני ו-ואן באסטן ושאר שחקני 24 הנבחרות, מונה השיר את שחקני העבר המפורסמים של נבחרת ישראל:

רק עוד אדגיש את גדעון טיש, את שפיגל, שפיגלר, שום וקיש
את גלזר סטלמך וסיני, אברוצקי, אלקולומברה
…ואסיים בחודורוב…

בסיומו של חומש בראשית, כאשר יעקב שוכב על ערש דווי, הוא מברך את בניו ומכתיר את יהודה כמנהיג העם.

האם די מאמן מוכשר ובקפטן טוב, כדי להפוך את השחקנים לקבוצה מלוכדת ו”מנצחת”?! האם די במנהיג טוב כדי להפוך את “ואלה שמות” – את הבודדים, את משפחת יעקב ובניו היורדת למצרים, לעם?!

בשנה שעברה, עסקנו בהשתלבותם של ה”כוכבים” בקבוצה (נכון, גם בשנה שעברה, פתחנו בשיר זה…) והפעם נעסוק בכוחם של ה”יחידים”… יחידים הפועלים לבד, בשם עצמם, משפיעים על סביבותיהם, מניעים את האחרים בשקט, מתוך דוגמה אישית ויוצרים יחד “תנועה”…

פרשת שמות עוסקת בשיעבוד מצרים ובמינוי של משה למנהיג. אחת השאלות הקשות שהטרידה את עם ישראל המשועבד היתה, לשם מה לנו להוליד עוד ילדים אל העולם הקשה והאכזר הזה. מדוע ללדת עוד “עבדים” לפרעה?!

מי שבכל זאת הצליח לשאת מבט על מֵעֵבֶר לקושי ול”רוע, העכשווי והזמני, היו נשות ישראל. הן התעקשו להמשיך ולהעמיד צאצאים, ללדת ולגדל את הדור הבא, מתוך ראיה והבנה עתידית, כי סוף הגאולה לבוא. ועל כך אמרו חז”ל, כי: “בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור – נגאלו ישראל ממצרים” (סוטה יא, ע”ב).

לא קמה כאן תנועה או הנהגה. לא היו עצרות ולא כנסים, לא נאומים ולא דיבורים. כל אשה עשתה את שלה…

דוגמאות נוספות לעשיה ולהנהגה של יחידים, אנו מוצאים אצל המיילדות ואצל מרים אחות משה. בעיצומו של שיעבוד מצרים, מתבשר פרעה על ידי יועציו החוזים בכוכבים, כי זה עתה נולד מושיעם של ישראל.

בשלב ראשון קורא הדיקטטור המצרי האכזר למיילדות העבריות – שפרה ופועה ודורש מהן “לחסל” בשקט את הבנים תוך כדי הלידה. כאשר הן מצליחות להתחמק מהביצוע של דרישה זו באומץ רב בעזרת תירוצים שונים, עובר פרעה לשלב השני, שלב של רצח גלוי: “וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן” (שמות א, כב).

ואם כך הדבר, לשם מה להביא ילדים לעולם?!

גזרה זו גרמה לעמרם (אביהם של משה, אהרון ומרים) – גדול הדור, לגרש את אשתו. ורבים הושפעו ממעשיו ונהגו כמותו.

פנתה אליו ביתו הצעירה מרים ואמרה לו: אבא, גזרתך קשה משל פרעה, “שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גוזר על הזכרים ועל הנקבות”. במעשה זה, אתה גוזר (ח”ו) כליה סופית על עם ישראל. שמע עמרם בקול ביתו הצעירה והחזיר את אשתו (ילקוט שמעוני, שמות רמז קסה).

בֹּא וראה את גדלותה של מרים הצעירה, שהלכה עם האמת שלה והעיזה להעיר לאביה…

בא וראה את גדלותו של עמרם, שהיה מוכן לקבל ביקורת מביתו הצעירה, להקשיב, להפנים, להודות בצדקתה ולשנות את מעשיו. בשולי הדברים נעיר, כי לא לכל אדם יש את האומץ לעמוד על שלו ולא לכל מנהיג יש את האומץ להודות בטעותו…

מי שיקרא את פרשיות השעבוד, עלול להתמקד רק בציר שבין המנהיגים – בין משה לפרעה ובקריאה “שלח את עמי”. בניסים הגדולים ובאותות והמופתים, ועלול לפספס את הדינמיקה השקטה בתוך העם. הדינמיקה של ההתמודדות האמיצה עם קשיי השיעבוד.

במאמר זה, אנו ממקדים את הזרקור לא על המאמן ולא על ה”קפטן” ואפילו לא על השחקנים המצטיינים – ה”כוכבים”, אלא על כל השחקנים – על המיילדות, על מרים ועל כל הנשים…. על כל אחד ואחד. כי ללא תרומתם, לא יהיה “משחק” ולא יהיה נצחון.

ובהשוואה בין ה”משחק” לשיעבוד מצרים. כדי שהקב”ה על יד נביאו/שליחו – משה רבנו, יצליחו לגאול את העם, גם היחידים צריכים “לשחק”, להתאמץ, ולנסות להצליח.

לולי אותן נשים שהצליחו להסתכל “קדימה”, מעבר לשעבוד של “כאן ועכשיו”, מי יודע למתי היתה גאולת מצרים נדחית… ומה היו פניה…

בשולי הדברים נעיר, כי הפעם, הביטוי “העצמה נשית”, מקבל משמעות אחרת. הנשים הן הן שהעצימו בכוחן, את העם כולו.

והדברים נכונים גם לימינו. מנהיג יכול להתוות דרך וכיוון, ואף להראות דוגמה אישית. אולם, את השינוי “בשטח”, בפועל” במציאות, עושה כל אחד ואחד מאיתנו.

השינויים בתרבות חיינו, בתרבות הזהירות בדרכים, השיח הציבורי ובכל בשאר התחומים, יצליחו לתפוס תאוצה, אך ורק אם כל חברי “הקבוצה” – היחידים ה”שקטים”, ישתתפו ב”משחק”…

וכמאמר השיר בו פתחנו נסיים ב-חודורוב, שוערה האגדי של נבחרת ישראל.

מן השוער נלמד, עד כמה חשובה ההשתתפות של כולם למאמץ הכולל. כי גם אם כולם יתאמצו, אבל השוער ילך (או יעמוד…) בטל, הקבוצה, תיכשל… ואף “כוכב” לא יבקיע, אם חבריו לא ימסרו לו…

בברכת שבת שלום, משה רוט

למאמרים נוספים מאת משה רוט לחצו כאן>>