מאשר שמנה לחמו

(בראשית מט,כ)

בפרשתנו מספרת התורה על הברכות שבירך יעקב את בניו. כשהגיע תורו של אשר, אמר לו יעקב: “מאשר שמנה לחמו”. מפרש המדרש, ש”שמנה” הוא מלשון “שמונה”: “שהוא מעמיד בגדי שמונה”. כלומר, הברכה לאשר היא, שהוא יכין את בגדי הכהונה לכוהן הגדול, הלובש שמונה בגדים מיוחדים.



גם רש”י קושר את הברכה לכהונה: “שהיו בנותיו נאות… נשואות לכוהנים גדולים” (הלובשים שמונה בגדים). הדבר דורש הסבר: הכוהן הגדול היה הקדוש שבעם. עבד את ה’ בקדושה ובטהרה וכמעט לא יצא מבית-המקדש. בזכות קדושתו וטהרתו הייתה רק לו הרשות להיכנס לפניי ולפנים, לתוך קודש-הקודשים. מה אפוא עניין “בנות נאות” לכאן?

כבודה בת מלך

עלינו לומר, שהברכה שבנותיו של אשר יהיו “בנות נאות” אינה מתייחסת ליופי הגשמי כשהוא לעצמו, אלא ליופי רוחני (אשר היופי הגשמי אינו אלא השתקפות שלו).



היופי האמיתי של אישה בישראל הוא הצניעות. זה יופייה וזה כבודה, כמו שנאמר “כל כבודה בת מלך פנימה”. וזו הברכה שבירך יעקב את אשר – שבנותיו יהיו נאות בצניעותן, ובזכות מעלתן זו יהיו “נשואות לכוהנים גדולים”.

צניעות וכהונה

הואיל והכוהן הגדול היה צריך לעמוד בדרגה גבוהה של רוחניות, טהרה וקדושה, הייתה גם אשתו צריכה להיות צנועה ובעלת דרגה רוחנית גבוהה. אשת הכוהן הגדול הייתה מסייעת לו בעבודתו, וסיוע זה הוא חיוני כל-כך, עד שנקבעה ההלכה, שכוהן גדול שאינו נשוי אינו יכול לעבוד את עבודתו בקודש. לכן היו נשותיהם של הכוהנים הגדולים צריכות להיות “נאות” בצניעותן.



הקשר בין הצניעות לכהונה בא לידי ביטוי גם בסיפור הגמרא על האישה הקמחית, שהיו לה שבעה בנים “וכולן שימשו בכהונה גדולה”. כששאלו אותה חכמים: “מה עשית שזכית לכך?”, ענתה להם: “מימיי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי”. כלומר, התנהגותה הצנועה היא שזיכתה אותה בבנים כוהנים גדולים.

ברכה של נחת

דבר זה מסביר גם את הברכה שבירך משה את שבט אשר: “ברוך מבנים אשר”. על כך מביא רש”י את מאמר חז”ל: “אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר”, אולם רש”י מעיר: “איני יודע כיצד”, שכן במניין בני-ישראל איננו מוצאים בשבט אשר מספר גדול יותר מבשאר השבטים.



יש לומר, שהברכה אינה בכמות אלא באיכות. שבט אשר “נתברך בבנים” במובן הרוחני – בנחת מהבנים. כאשר האימהות היו צנועות ו”נאות” ברוחניות, החדירו זאת גם בבניהן, ולכן זכו לרוות מהם רוב נחת יהודית אמיתית – בנים ההולכים בדרכי התורה והמצוות.



(מאת הרבי מליובאוויטש)