גליון “וישלח” (גליון 8 שנת תשע”ה, יד’ כסלו תשע”ה , 6/דצמבר/2014)
ב”ה
“נקודה טובה” לפרשת “וישלח” – הכל בעזרת ה”שם”
ה”אגדה” מספרת כי בימי כהונתו של לוי אשכול כְּשַׂר האוצר, הגיעו אליו ראשי המשרד ומסרו לו שהמצב הכלכלי של המדינה קשה מאד. תשובתו היתה, שבעזרת השם יהיה בסדר…
הבעיה הינה אמיתית ודחופה ואתה מנסה להרגיע אותנו בדברי אמונה, תמהו פקידי האוצר?!
הכל בעזרת ה”שם” של המס החדש שנטיל מחר על הציבור, ענה אשכול….
גם פרשתנו, פרשת וישלח, עוסקת רבות בסוגיית השמות. קריאה מדוקדקת בפרשת מאבקו של יעקב עם המלאך – שרו של עשיו, מגלה לנו כי סוגיית השמות שזורה באופן עמוק ושורשי בפרשה זו (בראשית לב, כה – לא).
• יעקב זוכה מן המלאך לברכה ולשינוי השם” “וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ (התגוששת, נאבקת ונלחמת) עִם אֱלוֹהִים (עם המלאך) וְעִם אֲנָשִׁים (עשיו ולבן) וַתּוּכָל (ותוכל להם. כוחך ויכולותיך, גדולים משלהם)” (שם, כט).
• מקום הקרב, הנצחון וההצלה, זוכה גם הוא לשם חדש: “וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלוֹהִים (את פני המלאך) פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי” (שם, לא).
• ואילו שמו של המלאך, נשאר חסוי…
יַעֲקֹב שעד היום היה מספר שְׁתַּיִם – בעקבו של עשיו (יעקב – פירושו, הולך בעקבותיו של…) והיה נתון למרמס לרגלי עשיו ולבן, משנה את גישתו ומתחיל לעמוד על שלו.
יַעֲקֹב הופך להיות כעת ל-יִשְׂרָאֵל, בזכות גבורתו ועוצמתו הנפשית והפיזית. ישראל – לשון שר ושליט.
שינוי השם, מבטא את השינוי שחל באישיותו ובהתנהגותו של יַעֲקֹב.
וכך הדבר גם באברהם אבינו. כל עוד הוא היה מנהיג מקומי – אב לארם בלבד, היה שמו אַבְרָם. אולם כאשר הקב”ה מינה אותו להיות אַב הֲמוֹן גּוֹיִם – מורה דרך רוחני לעולם כולו, הוא מוסיף לשמו את האות הא (המסמלת את ההֲמוֹן), והופך את שמו ל- אַבְרָהָם. ככתוב: “וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ” (בראשית יז, ה).
שינוי התפקיד (אצל אברהם אבינו), או היכולות והסטטוס (אצל יעקב), באים לידי ביטוי בשינוי השם.
ללמדך, שהשם מבטא את מהות המקום והאדם, ככתוב: “שמו של האדם הוא על מעשיו” (מדרש “שֵׂכֶל טוב”, בראשית לח, ג). וכאשר מעשיו של האדם מחייבים זאת, ניתן לשנות את שמו של האדם, בהתאם.
גם כאשר שמו של האדם נקבע בלידתו, הרי את מהות שמו – את השם הטוב שלו, הוא כותב בעצמו במו ידיו ובמו מעשיו, במשך כל ימי חייו.
לא בִּכְדִי אמרו חז”ל כי כתר שם טוב – שמו הטוב של האדם, גדול וחשוב מכל שררה, תפקיד או ג’וב (מסכת אבות, ד, יג).
בשעת שמחת בית השואבה, בחג הסוכות, היו זקני ירושלים, החסידים ואנשי המעשה, עושים את חשבון נפשם ושמם הטוב. יש מהם שאמרו: “אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו” – אשרינו שמעשי הנערות שלנו, לא פוגעים בשמינו הטוב והם עולים בקנה אחד עם מעשינו הטובים, כיום.
ואילו אלה שנערותם היתה זרועה במעשי שובבות, עשו את חשבון נפשם ואמרו: “אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו” (סוכה נג, ע”א).
ללמדך, שאלה וגם אלה פעלו ודאגו לשמם הטוב, כל ימי חייהם.
המשוררת זלדה, השאירה אחריה שירים רבים. אחד המפורסמים שבהם הוא: “לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם”, בלחנו הידוע של חנן יובל:
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָּתָן לוֹ אֱלוֹהִים (כוחות, כשרונות, אופי, ואת התקופה בה נולד)
וְנָתַנּוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ … (את שמו וגם את חינוכו)
אולם, מכאן ואילך, האדם כותב את שמו ואת קורות חייו בעצמו. הוא מוזמן לעשות זאת, מתוך שאיפה לשם טוב, עד זקנה ושיבה. כמו שממשיכה זלדה ואומרת הלאה בשירה:
לכל איש יש שם, שנתנו לו מעשיו, מְלַאכְתּוֹ, כְּמִיהַתוֹ, אַהֲבָתוֹ ואף חֲטָאָיו.
לכל איש יש שם, שנתנו לו מעשיו, במהלך כל תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה , ימיו ו- חַגָּיו.
לכל איש יש שם, שנגרם בגלל עִיוְורוֹנוֹ, טעויותיו, מחדליו ופספוסיו…
לכל איש יש שם שנָתְנוּ לוֹ שְׁכֵנָיו ואף שׂוֹנְאָיו (בהתאם למעשיו).
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם…
בברכת שבת שלום
משה רוט
תגובות אחרונות באתר שמים