גליון “ויצא” (גליון 7 שנת תשע”ה, ז’ כסלו תשע”ה , 29/נובמבר/2014)

ב”ה

“נקודה טובה” לפרשת “ויצא” – “מִשְׁפָּחָה הִיא בְּרָכָה, הִיא שִׂמְחָה”

סדרת הטלביזיה “סברי מרנן”, היא קומדיה ישראלית העוסקת במפגשים המשפחתיים סביב מפגשי השבת ומציגה את מערכות היחסים הבינאישיות, באור מוקצן משהו. אולי זו סדרה מצחיקה ואף מעניינת. אולם, כאן הצופה לא ילמד מהי מערכת יחסים משפחתית מאוזנת, בריאה, שמחה, חמה ואוהבת…



מערכת יחסים משפחתית – טבעית, נוכל למצוא בשירי הילדים עליהם גדלנו ובהם גם שירה של סמדר שיר “משפחה ענקית” (לחן: משה דץ), שאלה מילותיו:



יֵשׁ לִי אִמָּא אַבָּא אֲחָיוֹת וְאַחִים

לַבַּיִת בָּאִים גַּם שְׁכֵנִים וְאוֹרְחִים

הַסָּלוֹן מָלֵא וּבַמִּטְבָּח בָּלַאגַן

תָּבוֹאוּ תִּרְאוּ יֵשׁ מָקוֹם לְכֻלָּם.

כֻּלָּנוּ בְּיַחַד מִשְׁפָּחָה עֲנָקִית

מִשְׁפָּחָה הִיא בְּרָכָה הִיא שִׂמְחָה…



בפרשתנו – פרשת “ויצא”, מגיע יעקב בבריחתו מפני עשיו אל בית דודו לבן ונושא שם את בנותיו לאה ורחל. ובהמשך הפרשה, מתחילים להיוולד הילדים.



ואכן, פרשתנו עוסקת בלידתם של השבטים ובתהליך בו הפכו יעקב ונשותיו למשפחה ובהמשך אף לאומה.



מתברר, כי תהליך בניית המשפחה, לא היה קל ופשוט.



משפחת בית יעקב נבנתה מבניהן של לאה ורחל וגם של השפחות. דבר זה, גרם (על פי חז”ל והמפרשים) להבדלי מעמדות ובהמשך אף להתנהגות לא ראויה כלפיהם.



זאת ועוד, האהבה היתרה בה נהג יעקב ביחס ליוסף בנו הצעיר, הביאה בסופו של דבר לשנאה כלפיו ולמכירתו כעבד.



וכאן צפה ועולה סוגיית בניית המשפחה במלא חשיבותה.



כאשר הקב”ה ברא את העולם הוא בירך את אדם וחווה ואמר להם: “…פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ…” (בראשית א, כח).



ברכת ה”פְּרוּ” משמעותה בריאת מנגנוני הרביה באדם, ליצירת פירות – הילדים. ואם כך, אזי מהי משמעותה של ברכת ה”וּרְבוּ”?!



אין די בהולדת ילדים ובטיפול הפיזי בהם כדי שמין האדם יתרבה. חובת ההורים לגדל ולחנך את ילדיהם, לשתול ולפתח בהם את מיטב כוחותיהם הרוחניים והמוסריים ולעצב את דרכם. וכך, הבנים (והבנות כמובן) הקמים בדמות הוריהם, הם הם הריבוי וההתרבות של הוריהם.



המשמעות של מצוות “וּרְבוּ” – מצוות הַהוֹרוּת, היא ייסוד הבית והמשפחה. מצווה הנותנת חשיבות, משמעות ומהות לחייו של האדם (על פי רש”ר הירש, בראשית א, כח).



כאשר שני אנשים מתחתנים, הם יוצרים יחידה זוגית חדשה. כל ילד המצטרף למשפחה, גורם לשינוי ועיצוב מחודש של המערך המשפחתי. מערך דינמי זה, משתנה עם התבגרות הילדים וגדילתם. ובהמשך אף עם כניסתם ושילובם של בני זוגם (הזרים…) של הצאצאים, אל התא המשפחתי ההולך וגדל.



את התהליכים הללו, מצווים ההורים לכוון ולהדריך, בחוכמה ובתבונה, תוך חינוך והצבת גבולות ושימוש בסמכות הורית מחד, ומתן חום, אהבה ובטחון, מאידך. תוך התווית דרך ומתן דוגמה אישית מחד, אך עם יכולת הכלה (מלשון להכיל…) ומתן מקום של כבוד לבנים ולבנות שבחרו דרך קצת “שונה”, מאידך.



מציאות של מריבות, שנאה, קנאה ותחרות, היא בבחינת אתגר להורים, המוזמנים להתמודד עם הדברים, לפתור קונפליקטים ולהצמיח “מתוך ההפיכה”, מערכת יחסים חדשה וטובה. כך הדבר במערכת היחסים הזוגית, במערכת יחסי האחווה בין אחים, במערכת יחסי ההורים- ילדים וכמובן איך לא, במערכת יחסי החמות – כלה.



משפחה לא נבנית מעצמה. צריך לבנות אותה, עם הרבה אהבה ומסירות, עם הרבה תקשורת בין-אישית ויכולת וויתור. ומי שעושה זאת, מקיים את מצוות הַהוֹרוּת – “וּרְבוּ”.



כדי שבמשפחה תהיה אחדות ברכה ושמחה, צריך לעשות ולפנות בלב מָקוֹם לְכֻלָּם – מקום לכל אחד ואחד.



לא רק מקום פיזי, אלא בעיקר מקום בלב…



“מקום” של תשומת לב והקשבה, סבלנות ויכולה הכלה, ובעיקר, הרבה אהבה.



זו תמציתה של מצוות הַהוֹרוּת – “וּרְבוּ”.

בברכת שבת שלום

משה רוט