ואת חטאתכם, אשר עשיתם את העגל

(דברים ט,כא)



בפרשת השבוע מספר משה רבנו את סיפורו של חטא העגל, שבגללו נאלץ לשבור את הלוחות הראשונים. לאחר מכן אמר לו הקב”ה: “פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים… ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שיברת”. בהמשך אף ציווה הקב”ה את עם-ישראל לעשות לו משכן, “כדי שיידעו כל האומות שנתכפר להם מעשה העגל”.



חז”ל אומרים, שאחת הסיבות שגרמו לעם-ישראל לחטוא חטא חמור זה היא – ריבוי הזהב שהיה ברשות ישראל, שהעבירם על דעתם ועל דעת קונם. היה אפשר לחשוב, שלאחר שהזהב הכשילם כל-כך, יטיל עתה הקב”ה מגבלות על השימוש בזהב. אולם בפועל אנו רואים את ההפך: החומר הראשון ששימש לבניין המשכן – שאותו ציווה הקב”ה לבנות כביטוי לכפרת חטא העגל – היה זהב!

ייעודו של זהב

יתרה מזו אומרים חז”ל: “לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב; ולמה נברא? בשביל המשכן ובשביל בית-המקדש”. כלומר, המטרה הראשית שעבורה בכלל נבראה כל המציאות של הזהב, הייתה המשכן והמקדש; ולאחר שנברא הזהב למטרה זו, ניתנה לבני-האדם אפשרות להשתמש בזהב גם למטרות של חולין.



כאן בא לידי ביטוי העיקרון, שכל דבר שקיים בעולם נועד למעשה לשרת את האמת האלוקית. ובלשון המשנה: “כל מה שברא הקב”ה בעולמו, לא בראו אלא לכבודו”.

ניתנה בחירה

אלא שהקב”ה העניק לאדם יכולת של בחירה חופשית, שמאפשרת לו לעשות בבריאה שימוש נכון ועל-פי המטרות שלשמן נבראה, או חלילה להשתמש בדברים לרעה, ואף למטרות הפוכות בתכלית – כמו להשתמש בזהב, שנברא למען המקדש, לצורך עבודה-זרה. אך גם ניצול לרעה אינו משנה את הייעוד המקורי שלשמו נבראו הדברים, שכן הקב”ה אינו צריך לאבד את עולמו “מפני השוטים”.



אף עצם האפשרות לנצל את הבריאה לרעה נועדה בסופו של דבר להוסיף ב’כבודו’ של הקב”ה. שכן טבע האדם הוא, שכאשר הוא עומד מול התנגדות והפרעה, מתעוררים בו כוחות פנימיים חבויים, ואז נוצרת הוספה והתחזקות בעוצמת עבודתו את קונו.

שימוש נכון

עיקרון זה נכון לא רק לגבי דברים שנבראו בששת ימי בראשית, אלא גם לעניין מכשירים ופיתוחים טכנולוגיים שנתגלו על-ידי האדם. גם היכולת הזאת נבראה על-ידי הקב”ה, ואף עליה נאמר: “לא בראו אלא לכבודו”. על-כן ברור, שהייעוד האמיתי והמקורי של כל ההמצאות הללו הוא להרבות כבוד שמים.



העובדה, שיש המשתמשים בכלים אלה למטרות שליליות, אינה גורעת מייעודם המקורי. ואדרבה, כאשר יהודי משתמש בדברים הללו להפצת היהדות – או-אז הוא מביא אותם לתכליתם ולשלמותם המקורית, שלשמה נבראו.



(מאת הרבי מליובאוויטש)