גליון “חוקת” (גליון 39 שנת תשע”ד, ל’ סיוון (א דר”ח תמוז) תשע”ד 28/יוני/2014)

ב”ה

“נקודה טובה” לפרשת “חוקת” – על טעמי המצוות

רותי ספרוני בשירה “בשמלה אדומה” (לחן: יאיר רוזנבלום), עוסקת בשאלת השאלות: “למה”?!



בְּשִׂמְלָה אֲדֻמָּה וּשְׁתֵּי צַמּוֹת,

יַלְדָּה קְטַנָּה, יְחִידָה וְתָמַהּ

עָמְדָה וְשָׁאֲלָה – לָמָּה?

…וְכָל הַסְּפָרִים וְכָל הַמַּחְבָּרוֹת

חִפְּשׂוּ בֵּין הַכְּתוּבִים וְלֹא מָצְאוּ תְּשׁוּבָה

…וְכָל הַגְּדוֹלִים וְכָל הַחֲכָמִים –

עָמְדוּ חִיוְורֵי פָּנִים וְלֹא מָצְאוּ תְּשׁוּבָה.



עומדת הילדה הקטנה מול כל העולם ושואלת למה ומדוע ואף אחד לא יודע לענות על שאלתה הפשוטה, התמימה, הקשה והנוקבת.



למה – מה?!



אינני יודע לאיזו משאלות היסוד של קיומנו כיוונה הילדה. האם לסיבת ומהות קיומנו בעולם כאן ועכשיו, או שמא לקיומו של הרוע בעולם , או שמא ל…



הפעם, במאמר זה, אקח את שאלת ה”למה ומדוע” ואסמיך אותה אל סוגיית טעמי המצוות, המופיעה פרשתנו – פרשת חוקת.



תחת הכותרת “זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה” (במדבר יט, ב), עוסקת התורה בפרשת פרה אדומה (לא, אין כל קשר בין הפרה האדומה, לשמלה האדומה…).



פרה אדומה הינה פרה שצבעה חום אדמדם (כנראה) ואפרה משמש לטהרתו של הטמא בטומאת מת, כדי שיוכל להיכנס בשעריו של בית המקדש (ועוד…).



אולם, במהותה של הפרה טמון אבסורד. אפר הפרה אכן נועד לטהר. אולם, הכהן העוסק בתהליך ההכנה של אפר הפרה, הופך לטמא במהלך העבודה. ממש, דבר והיפוכו!



כאשר משה רבנו תמה על כך, ענה לו הקב”ה: “…לך אני מגלה טעם פרה אדומה אבל לאחרים חֻקָּהּ (חוק – ללא טעם) ” (במדבר רבה, יט).



דבר זה בא ללמד אותנו, שלא את הכל אנחנו מבינים. וישנם בתורה עניינים שאינם נתפסים בשכלנו ועבורנו הם בבחינת “חוק”…



התורה מלמדת אותנו, שפרשה זו איננה המקרה היחיד. הכותרת לפרשת הפרה היא: “זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה”. ללמדך, שיש בתורה עוד הרבה “חוקים” שאינם מובנים, והם בבחינת: “חוקה חקקתי וגזירה גזרתי…” (מדרש זוטא – קהלת [בובר] פרשה ח).



וכאן עומד כל אחד מאיתנו ושואל את שאלתה של הילדה הקטנה: “למה”?!



אני רוצה להבין ולדעת את טעמי המצוות. אני רוצה להבין ולדעת את טעמו של כל דבר שאני עושה.



למצוות השכליות, אנו מתחברים בקלות ומבינים מדוע הן קיימות. מצוות כגון: ציוויי לא תרצח ולא תגנוב, כיבוד אב ואם, השבת כיום מנוחה, דיני ממונות (דיני שומר חינם, שומר שכר ועוד), דיני אדם המזיק, חובת השמירה על זכויות היתום והאלמנה, זכויותיו הסוציאליות של העובד, איסור “בל תשחית” וצער בעלי חיים ועוד, הינם הגיוניים מאד ומהווים את היסודות הטבעיים של כל חברה מודרנית כיום.



אבל, מה ביחס לכל המצוות הלא מובנות, אלה שאנחנו לא מצליחים “להתחבר” אליהן?



הרמב”ם – רבי משה בן מיימון, נותן לשאלה הזו תשובה ברוח תשובתם של בני ישראל: “וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע” (שמות כד, ז).



כל המצוות הינן עצות אלוקיות שנועדו “לתקן הדעות וליישר כל המעשים…” (רמב”ם, הלכות תמורה פרק ד, יג). ולכן, צריך לקיים אותן גם אם לא מבינים את הכל, בבחינת “נעשה”.



אולם, בצד החובה לקיים את כל המצוות, מוסיף הרמב”ם אמירה הנשמעת מודרנית וניו-אייג’ית, כאילו נכתבה היום: תתחבר!



אמירה זו מקורה בביטוי “וְנִשְׁמָע” ומשמעותה – תנסה להתחבר. תחפש את מה שקרוב איליך, נסה להבין את מה שאתה יכול ולהתקרב אל מה שמדבר איליך.



ובלשונו של הרמב”ם: “אף על פי שכל חוקי התורה גזירות (בבחינת “נעשה”), ראוי (לאדם) להתבונן בהן (במצוות) וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם תן לו טעם…” (הלכות תמורה פרק ד, יג).



חפש את טעמי המצוות!



נסה להבין לא רק למה התכוון הקב”ה בציוויו, אלא גם מה אומרת המצווה הזאת לי – לאני האישי שלי, בן המאה העשרים ואחת.



אולם, אל תהיה בטוח שקלעת למטרה – לטעם הנכון. ולמרות הכל, עשה זאת וְחַפֵּשׂ טעם למצווה. וגם אם טעית, כל עוד עשית את המעשה לשם שמיים (ולא הפכת את הטעם לעיקר ואת המצווה לטפל) יצאת ידי חובתך.



אם כך הדבר, מדוע הקב”ה בעצמו, לא ציין בתורה במפורש, מהם טעמי המצוות?!



מצוות התורה אינן ספר תרופות והמלצות בריאות, למרות שיש מצוות רבות התורמות לבריאותו הפיזית והרוחנית של האדם. ומצוות התורה אינן “סוכריה”, למרות שהן תורמות הרבה לאושרו האישי של האדם.



לו התורה היתה מציינת את טעמי המצוות, הרי שהיא היתה הופכת לקובץ של המלצות, הצעות ו”מתכונים” לבחירתו החופשית של הקורא. וזו בדיוק לא כוונתו של הקב”ה…



ואנו, אנו חייבים לקיים גם את מה שאנו מבינים וגם את מה שאנחנו לא מבינים, ככתוב: “אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ (המצוות השכליות וההגיוניות) וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ (וגם את החוקים – את המצוות שאינן כ”כ מובנות וטעמן אינו ידוע לנו)….” (ויקרא יח, ד-ה).



את הרעיון שהמצוות נועדו לחנך את האדם – “לתקן הדעות וליישר כל המעשים…” (רמב”ם, הלכות תמורה פרק ד, יג), נוכל להדגים בעזרת סדרה ארוכה של מצוות, המחנכות את האדם ומלמדות אותו לא להיות אגואיסט, לקחת אחריות על מעשיו, לא להיות עצלן, לקחת אחריות חברתית, לעזור לזולת, לשאת בעול עם הציבור, לא להתמכר למרדף אחרי עושר וכבוד, להכיר טובה ותודה ולהורים ולחברים, להכיר בערכם של חיי המשפחה ועוד ועוד.



מחד, חוקי התורה הינם גזירות שנועדו לחנך את האדם ומאידך, למצוות יש טעם וראוי לאדם לנסות ולהבין את טעמי המצוות כפי כוחו. הבנה זו תחבר את האדם אל המצווה ותאפשר לו לקיים אותה בחשק ובשמחה. אולם, גם אם אינו מבין, עליו לקיים את המצווה כחוק.



ובצד הקיום והמעשה, עלינו גם ללמוד ולנסות להבין את טעמם ומהותם של הדברים. כי “ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כוחו (יכולתו והבנתו), (הלכות מעילה פרק ח, ח).



השיר בו פתחנו, אומר: …וְכָל הַסְּפָרִים וְכָל הַמַּחְבָּרוֹת, חִפְּשׂוּ בֵּין הַכְּתוּבִים וְלֹא מָצְאוּ תְּשׁוּבָה…



וברוח מאמרנו נחתום ונאמר, שאנחנו הם אלה המוזמנים לחפש התשובה בֵּין הַכְּתוּבִים. וגם אם לא נמצא ולא נבין לָמָּה, “זה לא נורא”…

בברכת שבת שלום

משה רוט