“כולו הפך לבן טהור הוא”

(ויקרא יג,ט)

בדיני הנגעים מופיע דין תמוה: אם מתגלה באיבר מסוים בגוף נגע צרעת, כמו ‘שאת’, ‘ספחת’ או שיער לבן – נטמא האדם1; אך אם “כיסתה הצרעת את כל בשרו”, ההלכה היא – “וטיהר את הנגע”. התורה מדגישה זאת שוב2: “כולוהפך לבן – טהור הוא”!

יש כאן לכאורה דבר בלתי-מובן: איך ייתכן שכאשר מופיעה הצרעת בחלקמעורו של האדם, הוא טמא, ואילו כאשר הצרעת התפשטה כל-כך עד שכיסתה את כל בשרו – הוא טהור?

נגעי הגלות

ניתנו על כך שני נימוקים:

א) זו גזירת הכתוב. אכן, על-פי ההיגיון, אדם שהצרעת כיסתה את כל גופו אמור היה להיות טמא, אך הקב”ה גזר שבמצב זה הוא טהור.

ב) יש היגיון גם בהלכה זו. כאשר הצרעת מופיעה רק על חלק מהעור, ברור שזו מחלה, אולם אם היא מתפשטת על כל העור, הדבר מוכיח שזהו טבעו הגופני של האיש ואין זה נגע כלל.

הגמרא מביאה הלכה זו בקשר לגאולה. נגע רומז לעוונות ולחטאים. אומרת הגמרא3: “אין בן-דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות”. כלומר, כאשר מלכות הכפירה תהיה מוחלטת, זה סימן לגאולה הקרובה. וההוכחה על כך: “כולו הפך לבן – טהור הוא”.

גאולה על-טבעית

ושוב נשאלת אותה שאלה: איך ייתכן שבמצב רוחני ירוד כל-כך יפציע אור הגאולה? איך ייתכן שדווקא כאשר הרע גובר ומשתלט על הכול, דווקא אז הוא הזמן הראוי לגאולה?

על כך יש לתת את שתי התשובות הנ”ל. הסבר אחד, שאכן אין לחפש בכך היגיון, אלא זו ‘גזירת הכתוב’. כך רוצה הקב”ה, שהגאולה תבוא בלי שום קשר למצב העולם. דווקא כאשר העולם שרוי במצב השפל והרחוק ביותר מהגאולה – יביא אותה הקב”ה בכוחו האין-סופי, כפי שנאמר4: “למעני למעני אעשה”.

העולם מזוכך

אולם אפשר גם לראות את הצד החיובי שבמצב זה. כאשר הרע מתפשט על כל העולם, זו הוכחה שאין מדובר בסתם התגברות של הרע, שאילו היה כך, היו צריכים להישאר חלקים שבהם שולט הטוב. ההשתלטות המוחלטת של הרע מעידה, שכל הכוחות השליליים יוצאים החוצה, משום שבפנים כבר אין להם מקום.

מצב זה הוא חלק מהזיכוך הסופי של העולם, “יתבררו ויתלבנו וייצרפו רבים”5, כאשר הרע נפרד מהטוב ויוצא החוצה. העולם כבר נעשה מוכשר בפנימיותו לקבל את אור הגאולה, שבה יתקיים הייעוד6: “אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה’ ולעבדו שכם אחד”, במהרה בימינו ממש.

(מאת הרבי מליובאוויטש)
לע”נ ר’ חיים בן גוהר