zoharגליון “שמיני”
ב”ה
“נקודה טובה” לפרשת “שמיני” – בסוד השליחות
זאב נחמה בשירו “התמונות שבאלבום” (לחן: זאב נחמה ותמיר קליסקי), מספר על הילד שבגר והפך לחייל ולמרות הכל, מבחינתם של הוריו, זו ילדות שלא נגמרת… והוא עבורם, בבחינת ילד קטן….
הַתְּמוּנוֹת שֶׁבָּאַלְבּוֹם יַלְדוּת שֶׁלֹּא נִגְמֶרֶת
אַתָּה הַבֵּן אֲנִי הָאָב וְאִמָּא שׁוּב דּוֹאֶגֶת
אֶתְמוֹל קִבַּלְנוּ עוֹד מִכְתָּב, אֶצְלְךָ הַכֹּל בְּסֵדֶר
לֹא סִפַּרְתָּ עַל הַקְּרָב, רַק עַל כָּל הַיֶּתֶר.
וּכְשֶׁתֵּצֵא לְעוֹד שַׁבָּת, נְחַכֶּה בַּפֶּתַח
אִמָּא לִכְבוֹדְךָ בִּשְּׁלָה, נָשְׁקָה אוֹתָךְ כְּמוֹ פֶּרַח
גַּם נְגַהֵץ לְךָ מַדִּים, אֲנִי זוֹכֵר מָה שֶׁהִבְטַחְתָּ
יִשְׁמֹר עָלֶיךָ אֱלוֹהִים, רַק חֲזֹר הַבַּיְתָה.
ההורים רואים את בנם החייל עדיין כילד. אבל אנו השכנים והחברים, רואים אותו כ”שליח ציבור” – שליח מצווה של כולנו, להגנת ישראל מיד צר ואוייב.
ספר ויקרא עוסק כולו בעבודת הקודש במשכן.
הכהנים עסקו בעבודת הקורבנות ואילו הלוויים עסקו בשאר העבודות – שירה, שמירה, הובלה ועוד.
האם המשכן היה לכאורה רק עיסקם של הכהנים והלוויים?!
מה היה חלקו של כל עם ישראל בעבודת המשכן והמקדש, מעבר לתרומת מחצית השקל והבאת קורבנות פרטיים?!
כשבית המקדש היה קיים, חולקה עבודת המקדש ל – 24 קבוצות/משמרות של כוהנים. וכנגדן, עשרים וארבע קבוצות של בני לוי.
מתברר, שבכל פעם שמשמרת כוהנים חדשה התייצבה בבית המקדש, הגיעה יחד איתה משמרת של “מעמדות” – של “נציגי ציבור” משאר השבטים, שייצגו את עם ישראל כולו, בעת הקרבת קורבנות הציבור.
אנשי קבוצת ה”מעמד” שלא יכלו לעלות לירושלים, התכנסו בעריהם לעצרות תפילה (מתוך צום). תפילה לכך שעבודת הקורבנות תהיה לרצון לפני ה’ (משנה תענית, פרק ד).
שותפות זו, העמידה את הכוהנים כשליחי העם ואת המעמדות כנציגי הציבור.
כך הפך כל העם לשותף אמיתי בעבודת הקודש – שותף לעשיה, עד כדי כך שדעתו של כל אחד מאנשי ה”מעמד” נדרשה להיות נתונה למעשה הקורבנות ולא “לעסקי עצמם” (רמב”ם, פירוש המשניות, שם).
מצב דומה מצינו במגילת אסתר, אותה קראנו השבוע.
כאשר מרדכי דורש מאסתר לסכן את עצמה למען ביטול גזרת ההשמדה (ל”ע) והצלת כלל ישראל, היא מתנה זאת בשותפות של כל העם.
אסתר דורשת ממרדכי: “לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם … וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי” (אסתר ד, טז)
אסתר מוכנה להיות שליחה של העם ולסכן את חייה, רק כאשר היא יודעת שכל העם ניצב מאוחד מאחוריה.
שותפות – זה שם המשחק.
רמז נוסף לשותפות הזאת, נמצא במטבע של מחצית השקל. מטבע שאותו נדרש כל אחד מישראל לתת לצורך מימון קורבנות הציבור במשכן ובמקדש מידי שנה (ראה תחילת פרשת “כי תשא”).
מדוע דווקא מחצית השקל?
מדוע כל אחד מאיתנו אינו יכול לתת שקל שלם?
ללמדך, שאת שְׁלֵמוּתְךָ והשלמתך, תוכל למצוא רק על ידי החיבור לכלל ולקבוצה.
התחושה של ה”יחד”, מעצימה את השליחים שלנו ונותנת להם תוספת כוח. כך הם מרגישים שיש להם שותפים ושיש מי שמודע למעשיהם ומעריך אותם.
• כך היה הדבר בשותפות המעמדות בעבודת הקודש,
• כך היה הדבר בשותפות העם בשליחותה של אסתר המלכה
• וכך הדבר כיום, בפעילותם של “חַיָּלֵי צְבָא הֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל”, הפועלים בשליחותנו ועבורנו “הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ”…
ולכן, מתוך תחושה של שותפות והכרת הטוב, אנו כאותם אנשי ה”מעמדות”, מתפללים להצלחתם:
יִתֵּן ה’ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכָּל נֶגַע וּמַחְלָה וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם וִיעַטְרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבְעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: כִּי ה’ אֱלוֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם איבֵיכֶם, לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וְנאמַר אָמֵן” (מתוך תפילה לשלום חיילי צה”ל).
וכפי שאמרנו בשיר הפתיחה:
יִשְׁמֹר עָלֶיךָ אֱלוֹהִים, רַק חֲזֹר הַבַּיְתָה…
בשולי הדברים נעיר, כי לא באנו לעסוק כאן בסוגיית “השוויון בנטל”, אלא בתחושת השותפות והיחד, הרלבנטית לכולנו, בגורלנו ובייעודנו…
בברכת שבת שלום
משה רוט
תגובות אחרונות באתר שמים