zoharגליון “צו” (גליון 25 שנת תשע”ד, יג’ אדר ב’ תשע”ד 15/מרץ/2014)
ב”ה
“נקודה טובה” לפרשת “צו” – בסוד הפֶּרְסְפֶּקְטִיבָה (נקודת מבט)
השיר “כָּתְבוּ עָלָיו בָּעִתּוֹן” (מילים: אריק איינשטיין ושלום חנוך, לחן: שלום חנוך), עוסק במרחק הגדול שבין מה שכתוב בעיתון, לבין המציאות…
כָּתְבוּ שֶׁהוּא מַצְלִיחַ מְאֹד
הוּא נִהְיֶה מְפֻרְסָם
כָּתְבוּ שֶׁהוּא מַרְוִיחַ
כָּתְבוּ שֶׁהוּא חָדָשׁ
בַּסּוֹף כָּתְבוּ שֶׁהוּא מֻשְׁלָם.
כָּתְבוּ עָלָיו בָּעִתּוֹן הַרְבֵּה דְּבָרִים
הוּא בִּכְלָל לֹא יָדַע שֶׁהוּא כָּזֶה…
מתברר, שגם ידיעה עיתונאית צריך לדעת איך לקרוא. מי כתב ולמה, על מי לא כתבו ומדוע דווקא עכשיו…
במוצאי שבת נחגוג אי”ה את חג הפורים ונקרא שוב את המגילה. והפעם ננסה לעשות זאת מתוך עניין ולא “כמצוות אנשים מלומדה”, כאשתקד…
ואם ידיעה עיתונאית מחייבת לימוד ועיון… מגילת אסתר שנאמרה ברוח הקודש (מגילה ז, ע”א), על אחת כמה וכמה!
מדוע נכתבה מגילת אסתר?!
מגילת אסתר נכתבה כדי לפרסם את מעשה הנס וההצלה של יהודי 127 מדינות אחשוורוש, מגזרת המן. אולם, למרבה הפלא, המגילה אינה עוסקת רק באירוע עצמו, אלא מרחיבה את היריעה.
המן הרשע, ברצותו לקבוע את המועד לרציחתם של יהודי הממלכה (ח”ו), הפיל את ה”פּוּר הוּא הַגּוֹרָל”, רק בשנה השתים עשרה למלכות אחשוורוש (ראה אסתר ג,ז). אם כך, מדוע מגילת אסתר עוסקת בקורות הממלכה, החל מרגע עלות המלך אחשוורוש לשלטון?!
המן, מזרע עמלק היה ותפיסתו היתה: “אֲשֶׁר קָרְךָ” (דברים כה, יח) – כל מה שקורה בעולם הוא מקרי.
אולם אנו, המאמינים ויודעים שכל מה שקורה בעולם בא מאת ה’, הופכים את המילה “מקרה” על אותיותיה ל: “רק מ-ה’ ” או “ה’ רקם” (ותכנן…) – מילים שאותיותיהן זהות, אך משמעותן הפוכה.
מי שקרא את עתון “חדשות שושן” (אם אכן היה עיתון כזה…), חשב שהכל החל רק בשנת 12 למלכות אחשוורוש, עם גזירת המן. אולם, המגילה מרחיבה לנו את הפרספקטיבה ההיסטורית ומראה לנו שהדברים החלו להתגלגל מיד עם עלייתו של אחשוורוש לשלטון.
מתברר שהקב”ה “הקדים רפואה למכה” ונקט בצעדים מקדימים ומונעים, עוד הרבה לפני שהמן התחיל לגלגל את רעיון ההשמדה ההמונית (ח”ו).
בשלב ראשון, ושתי חוסלה ואסתר תפסה את מקומה.
בשלב שני, המלך שולח הודעה תמוהה וחסרת משמעות לכל מדינות מלכותו: “לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ (להיות הגבר בבית…) וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ” (האשה חייבת לדבר בשפת בעלה…), (א, כב). הודעה מוזרה זו, גרמה לכולם “להרים גבה” ולחשוב שהמלך כנראה “מבולבל” ואולי גם לא כל כך בסדר…
ולכן, כאשר אחר כך, מגיעות האגרות הקוראות להשמדת היהודים, אף אחד לא מזדרז לקיים זאת, כי כולם כבר הבינו שהמלך אולי קצת מבולבל… ואולי מחר הוא עלול לשנות את דעתו…
בשלב השלישי, מצילים אסתר ומרדכי את המלך ממזימת הרצח של בגתן ותרש והם זוכים ב”נקודות זכות” אצל המלך. נקודות זכות שיהיו הסיבה ל”מהפך” העתיד לבוא…
“אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ…” (ג, א). רק לאחר שהקב”ה הקדים רפואה למכה ועשה את כל ההכנות (“אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה…” – אחר ההכנות הללו), קֻדַּם המן למשרתו הבכירה.
מי שחי באותה תקופה וקרא על המאורעות האלה בהתהוותם, לא היה יכול לראות את הקשר הסיבתי בין המאורעות השונים. ולכן, גם לשם כך נכתבה המגילה. כדי להראות לנו בראיה היסטורית – אמונית, כיצד ה’ “רקם” בהֶסְתֵּר, את השתלשלות הדברים, למרות שכל אחד מן השותפים לעלילה, עשה את מעשיו, מתוך בחירתו החופשית.
ולכן, לא פלא שחז”ל קראו למגילת אסתר – מגילת הֶסְתֵּר וסתרים. מגילה שרק בסופה, אתה מצליח לפענח את סתריה…
דוגמה נוספת לכך, מצינו גם במכירת יוסף.
כאשר האחים באים אל יוסף, מכים על חטא ומתחרטים על מכירתו, עונה להם יוסף: “וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלוֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב” (בראשית נ, כ).
אתם מכרתם אותי מצרימה, מתוך רצון להרע לי. אולם הקב”ה תכנן, “רקם” וסיבב את פני הדברים כך שאני ניצלתי, הפכתי למשנה למלך מצרים ולכן יש לכם היום מה לאכול – “לְהַחֲיֹת עַם רָב”.
בשולי הדברים נעיר, כי התוצאה החיובית אינה הופכת את מעשה מכירת יוסף לחיובי. יוסף בגדלות נפשו מוותר ומוחל לאחיו ומשתמש בתוצאה החיובית כ”קלף” הרגעה בלבד.
מגילת אסתר מלמדת אותנו לנסות לראות ולהבין מאורעות מתוך ראיה היסטורית, כחלק ממהלך אלוקי ארוך טווח. בתקווה שאולי גם נצליח…
חז”ל תיקנו שהרואה מקום שנעשה לו נס, אומר ומודה: “ברוך (הקב”ה) שעשה לי נס במקום הזה”.
אך לא רק על ניסיו מודה האדם, אלא על כל ניסי עם ישראל, מתוך ראיה כלל ישראלית ומתוך ראיה היסטורית. ולכן:
הרואה את מעברות הים והירדן (מקומות בהם עברו בני ישראל את הים ואת הירדן) ונחלי ארנון…ואבן שישב עליה משה במלחמת עמלק …וחומת יריחו…” (ומקומות נוספים שנעשו בהם ניסים לישראל), על כולן צריך שיתן הודיה ושבח לפני המקום (הקב”ה) (ברכות נד ע”א).
אהוד שגב בשירו “עַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנִי מֵת” (מילים ולחן), אומר:
…עַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנִי מֵת הַכֹּל הַרְבֵּה יוֹתֵר פָּשׁוּט
כַּנִּרְאֶה שֶׁבִּשְׁבִיל פֶּרְסְפֶּקְטִיבָה אַתָּה צָרִיךְ לָמוּת
רַק אָז אַתָּה מֵבִין כַּמָּה קָטָן אַתָּה בֶּאֱמֶת
חֲבָל שֶׁאַתָּה מֵבִין אֶת זֶה רַק כְּשֶׁאַתָּה מֵת…
אולם, מגילת אסתר נותנת לנו פֶּרְסְפֶּקְטִיבָה, גם בתוך החיים. היא מלמדת אותנו ש:
• לא כל מלך הוא חכם…
• המלך הוא לא באמת השליט, למרות שנדמה לו…
• שתיה וסביאה, מביאים את האדם ל”מקום” לא טוב…
• המן ה”גדול” למד לדעת עד כמה הוא קָטָן בֶּאֱמֶת…
• המגילה מלמדת אותנו, עד כמה מרדכי ואסתר היו “גדולים” באמת, מתוך כוחה של אמונה בקב”ה, ומכוחם של של תפילה, שליחות, מסירות והנהגה.
• “אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים” (ברכות י ע”א).
• בצד החובה לעשות פעולות הצלה מעשיות, קיימת גם החובה לעשות השתדלות רוחנית בתפילה ומעשים טובים. וראיה לכך מאסתר שהסכימה ללכת אל המלך, רק בתנאי שכל העם יצום ויתפלל להצלחתה.
• צריך להסתכל על מציאות חיינו בפֶּרְסְפֶּקְטִיבָה היסטורית ולנסות לשמוע את “מַשָּׁק כנפי ההיסטוריה”…
כַּנִּרְאֶה שֶׁבִּשְׁבִיל פֶּרְסְפֶּקְטִיבָה לא צריך למות… צריך רק ללמוד את מגילת אסתר…
בברכת שבת שלום ופורים שמח
משה רוט
תגובות אחרונות באתר שמים