zoharגליון “תרומה” (גליון 19 שנת תשע”ד, א’ אדר א’ תשע”ד 4/פברואר/2014)
ב”ה
“נקודה טובה” לפרשת “תרומה” – בסוד “שפת הסמלים”
סופר המותחנים האמריקאי דן בראון, פרץ אל התודעה העולמית עם ספריו “צופן דה וינצ’י” ו”מלאכים ושדים”, העוסקים בשפת הסמלים והצפנים של אגודות סתרים ודתות עתיקות. כך, תוך פיענוח הרמזים והסמלים העתיקים, מצליחים גיבורי הספר לפצח את חידות המיסתורין ולגלות את הפושעים.
ספריו של בראון, מבוססים על האיקונוגרפיה (אייקון – צלמית, סמל חזותי) – מחקר של סמלים ודימויים. מחקר העוסק בניתוח של יצירות אומנות, תוך עיסוק בצבעים, בצורות ובסמלים.
לשם דוגמה, נביא כמה סמלים ידועים ומוכרים: מאזניים מסמלות צדק, אריה מסמל גבורה ועוד ועוד.
פרשתנו – פרשת תרומה פותחת בבנית המשכן, נושא בו נעסוק מעתה ועד לסיום החומש שלנו – חומש שמות.
לאחר גאולת מצרים ומתן תורה, מגיע עת בנייתו של המשכן – ה”שגרירות” של הקב”ה בעולם הגשמי. “שגרירות” פיזית, המעידה על נוכחותו הרוחנית של הקב”ה והשראת שכינתו על עם ישראל.
פרשתנו עוסקת בגיוס ואיסוף תרומות – חומרים ועבודה, לבניית המשכן. ובהמשך, מתארת התורה בפרוטרוט את תוכנית המשכן וכליו, כולל פרטי מבנה, מידות וחומרי גלם.
וקשה הדבר, מדוע הקב”ה לא משאיר בידינו את מלאכת התכנון והיצירה ?!
מדוע הקב”ה מכתיב לנו את תוכניות המשכן וכליו לפרטי פרטים?!
הרב הירש בפירושו לתורה, מסביר כי הגדלים, הצורות והצבעים השונים, משמשים כ”שפת סימנים” או כ”שפת סמלים”.
המשכן “מדבר” ומעביר מסרים אל הבא בשעריו, ב”שפת הסמלים”. מסרים ורעיונות העוסקים בעקרונות קיומנו הרוחני ומשמשים לנו קווים מנחים בחיינו.
כדי להבין מסרים אלה, עלינו ללמוד את שפת ה-איקונוגרפיה של התורה, שפת החומרים, הצבעים והצורות. שפת רמזים, שאת סתריה פיענחו לנו חכמי ישראל.
הפעם נעסוק מעט ב”שפת” החומרים – חומרי הגלם של המשכן.
האבן הינה חומר בראשיתי קדום, המסמל בראשיתיות, וותיקות ושמרנות.
העץ מסמל פריחה צמיחה והתפתחות, תוך קשר ויניקה מן הסביבה.
לזהב יש כמה תכונות מעניינות:
• הזהב הינו “מתכת אצילה” שאינה מחלידה ואינה מגיבה עם הסביבה.
• הזהב הינו נקי מסיגים.
• הזהב הינו מתכת השומרת על צורתה.
המכלול של הארון, היה עשוי מכל החומרים הללו. לוחות הברית נחקקו באבן (חקוק בסלע…) והושמו בתוך ארון הברית שנבנה משילוב של עץ, המצופה זהב.
אם כן, מה הרכב חומרים זה מסמל לנו?
התורה החקוקה באבן בראשיתית (לוחות הברית), מסמלת לנו את דבר ה’ הנצחי שהופקד בידנו (התורה) ועלינו לשמור עליו ולהעבירו הלאה לדורות הבאים, ללא שינוי.
לוחות העדות הושמו בתוך הארון, המסמל את עם ישראל. כשם שהארון שומר על הלוחות, כך אנו – עם ישראל, אנו “שומרי התורה”, מַחֲזִיקֵיהָ וּמְקַיְמֵהָ.
“שפת הסמלים” של הארון, מלמדת אותנו כיצד עלינו לשמור ולקיים את התורה.
מחד, יש מקום להתפתחות – לצמיחה, פריחה ועשיית פרי כמו העץ. ומאידך, עלינו לשמור את התורה באמיתותה, מתוך יציבות, בהתמדה, בנחישות, ללא הכנסת “סיגים” זרים, תוך עמידה יציבה בפני פגעי הזמן והתרבויות הזרות.
מחיצות הזהב הַחוֹפוֹת ומצפות את העץ, מסמלות את ה”גבול” שבתוכו מְפַתֵּחַ עַם ישראל את דמותו הרוחנית לאור הרעיונות והאידיאלים האלוקיים (התורה).
דוגמה להתפתחות, לפריחה ולצמיחה רוחנית, אנו יכולים למצוא בתקנותיהם של חכמי ישראל לדורותיהם. תקנות שיש בהן צמיחה, תוך שמירה על עקרונות היסוד והמוצא ועל “גבולות הגיזרה”…
1. חז”ל תיקנו לנו את ברכות ההודאה והנהנין ובכך העשירו את עולמנו הרוחני ולימדו אותנו לומר לקב”ה: “תודה” ו”בבקשה”…
2. אנשי כנסת הגדולה תקנו את נוסח התפילות ובכך קבעו לנו “תחנות” בהן אנו עוצרים מריצת היום יום ומתפנים לשפוך את שיחנו, לפני ריבונו של עולם.
3. חכמי ישראל תיקנו את חגי ההודיה לקב”ה על נס והצלה במהלך הדורות. פורים וחנוכה בימי קדם ויום העצמאות ויום ירושלים בדורנו.
והרשימה עוד ארוכה.
הנכנס בשערי מחנה צבאי, יפגוש בשורת שלטים ואזהרות, כגון: “שמור על הנקיון בפקודה”, “הצדע למפקדך”, “כומתה על הראש – חובה”, “הרוצה בשלום יִכּוֹן לַמִּלְחָמָה” ועוד כהנה וכהנה חוקים, תקנות ופקודות ב”אותיות קידוש לבנה”, שאי אפשר לפספס אותן.
ובהבדלה ובהשאלה, גם את פניו של הבא בשערי המשכן והמקדש מקדמים רעיונות, עקרונות ואידיאלים. אך אלה אינם כתובים על שלטי חוצות, אלא רמוזים בצורה ובצבע, במבנה ובגודל, של המשכן/מקדש וכליו.
נחתום את מאמרנו בשיר “צבעים” – שירה של המשוררת רחל (לחן: נועה ירושלמי), שיר המצייר תמונת טבע “חיה ונושמת”.
מַשְׁחִירָה אֲדָמָה נֶחֱרֶשֶׁת,
פְּנֵי הַמַיִם – תְּכֵלֶת וָאוֹר,
מוֹרִיקָה בְּשׂוֹרַת הַדֶּשֶׁא
בְּחַגְוֵי הַגְּבָעוֹת, בְּמִסְתּוֹר,
וְרַקֶּפֶת צְנוּעָה מְבַקֶּשֶׁת
לְהַוְרִיד עַל סֶלַע אָפֹר.
בין שורות השיר, נוכל מצוא את הרעיון בו עסקנו במאמרנו.
תמונת הרקפת (הצומחת) המוורידה (מלשון צבע וורוד) על הסלע האפור (הבראשיתי), מדגישה את הניגוד בין התחומים בהם יש צמיחה ושינוי, לבין התחומים שעליהם להישאר בבראשיותם – ללא שינוי…
וכך אנו מוזמנים להגדיר בעולמנו האישי (לאור תורת ישראל), מהם היסודות והעקרונות החקוקים בסלע שמהם “לא נזוז” (לדוגמה: אמת, צדק, יושר, כיבוד הורים…), מהם כיווני ושבילי הצמיחה וההתפתחות האישית בהם היינו רוצים לפסוע וכמובן, מהם הגבולות שאותם לא נהיה מוכנים לעבור ולחצות לעולם (לדוגמה: פגיעה בזולת, סמים ועוד)…
בברכת שבת שלום,
משה רוט
תגובות אחרונות באתר שמים